אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַנֹחַאִיׁש צַדִּיק. קשה למה הפסוק מונה את מעלותיו של נח בשעה ,שהוא בא להגיד את תולדותיו? אלא הוֹאִיל וְהִזְכִּירוֹ1 סִפֵּר בְּשִׁבְחוֹ2, שֶׁנֶּאֱמַר3456789 זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה10. אך מאחר וקשה- מדוע הכתוב מפסיק באמצע תולדותיו במאמר המוסגר, מוסבר גם דָּבָר אַחֵר: לִמֶּדְךָ11הכתוב שֶׁעִקַּר12 תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים טוֹבִים13שהם עושים. אך מאחר וקשה, שהרי אין זה הפירוש14 הפשוט של "תולדות וכן א"כ לא מובן מדוע כתוב "נח:
התורה באה ללמדנו הנהגה זו ,ולכן לא בכל מקום שנזכר צדיק נזכר שבחו .
מה שמסופר בהמשך הפרשה שנח עשה ,אינו נקרא מעשים טובים כי :א .מה שמסופר על נח בהמשך הפרשה אינו מעשיו הטובים ,שהרי עשה זאת בכדי להינצל מהמבול .ב .הי 'זה מצווה ולא מעשה טוב (של לפנים משורת הדין .)ואמנם גם בפרשה הקודמת כתוב "ונח מצא חן בעיני ה ,'אך מאחר שהוא יש ש עוד מעשים טובים שעשה , המשיך כאן לספר בשבחו . אמנם ,מצינו הרבה מקומות בתורה בהם מוזכר צדיק ולא מזכיר שבחו ,כאן התורה באה ללמדנו שכך צריך לנהוג ,ובשביל זה מספיק לכתוב כך במקום אחד .
שמואל ב כג ,כ ;כתיב "חי "וקרי "חיל ."וע "פ ברכות יח.
יונה ג ,ג .
עמוס ו ,ו .
תהלים מט ,כא .
לעיל פרק ו ,פסוק ה ופסוק ז.
הדגש הוא ש"עליו נאמר הן צדיק וגו ,"'היינו שאף שחטא בחטא אחד הי ' צדיק גם אז ,ובפרט שנענש ע"כ (ע "פ לקו"ש ח"ה ע ' 53 הע ' 43 .)
משלי י ,ז .
ראה ב"ר מט ,א.
רש"י נוקט לשון של "למדך( "ובשונה ממדרש רבה ממנו רש "י מביא זאת )כדי שנדע שכן הוא גם בכל שאר הצדיקים .לכן גם לא בכל מקום שמזכיר תולדות צדיק מזכיר את מעשיו הטובים .וראה לעיל הערה 10 .
זהו העיקר ,שהרי הכתוב הקדים אותם לבני נח .
ב"ר ל ,ו. של לפנים משורת הדין ,שזהו לשון "מעשים טובים."
רש"י לעיל ו ,טז ,ד"ה ' צהר .'
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַנֹחַאִיׁש צַדִּיק. קשה למה הפסוק מונה את מעלותיו של נח בשעה ,שהוא בא להגיד את תולדותיו? אלא הוֹאִיל וְהִזְכִּירוֹ{התורה באה ללמדנו הנהגה זו ,ולכן לא בכל מקום שנזכר צדיק נזכר שבחו .} סִפֵּר בְּשִׁבְחוֹ{מה שמסופר בהמשך הפרשה שנח עשה ,אינו נקרא מעשים טובים כי :א .מה שמסופר על נח בהמשך הפרשה אינו מעשיו הטובים ,שהרי עשה זאת בכדי להינצל מהמבול .ב .הי 'זה מצווה ולא מעשה טוב (של לפנים משורת הדין .)ואמנם גם בפרשה הקודמת כתוב "ונח מצא חן בעיני ה ,'אך מאחר שהוא יש ש עוד מעשים טובים שעשה , המשיך כאן לספר בשבחו . אמנם ,מצינו הרבה מקומות בתורה בהם מוזכר צדיק ולא מזכיר שבחו ,כאן התורה באה ללמדנו שכך צריך לנהוג ,ובשביל זה מספיק לכתוב כך במקום אחד .} , שֶׁנֶּאֱמַר{שמואל ב כג ,כ ;כתיב "חי "וקרי "חיל ."וע "פ ברכות יח.}{יונה ג ,ג .}{עמוס ו ,ו .}{תהלים מט ,כא .}{לעיל פרק ו ,פסוק ה ופסוק ז.}{הדגש הוא ש"עליו נאמר הן צדיק וגו ,"'היינו שאף שחטא בחטא אחד הי ' צדיק גם אז ,ובפרט שנענש ע"כ (ע "פ לקו"ש ח"ה ע ' 53 הע ' 43 .)}{משלי י ,ז .} זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה{ראה ב"ר מט ,א.} . אך מאחר וקשה- מדוע הכתוב מפסיק באמצע תולדותיו במאמר המוסגר, מוסבר גם דָּבָר אַחֵר: לִמֶּדְךָ{רש"י נוקט לשון של "למדך( "ובשונה ממדרש רבה ממנו רש "י מביא זאת )כדי שנדע שכן הוא גם בכל שאר הצדיקים .לכן גם לא בכל מקום שמזכיר תולדות צדיק מזכיר את מעשיו הטובים .וראה לעיל הערה 10 .} הכתוב שֶׁעִקַּר{זהו העיקר ,שהרי הכתוב הקדים אותם לבני נח .} תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים טוֹבִים{ב"ר ל ,ו. של לפנים משורת הדין ,שזהו לשון "מעשים טובים."} שהם עושים. אך מאחר וקשה, שהרי אין זה הפירוש{רש"י לעיל ו ,טז ,ד"ה ' צהר .'} הפשוט של "תולדות וכן א"כ לא מובן מדוע כתוב "נח:
בְדֹרֹתָיו. משמע שהדרגה המדוברת בפסוק הייתה דווקא אז- יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ1 ,לְשֶׁבַח שאם הי' צדיק בדורותיו שהיו מלאים בגזל וחמס והצליח להתגבר ולהיות צדיק , כָּל שֶׁכֵּן אִלּוּ הָיָה בְדוֹר של צַדִּיקִים הָיָה מצליח לנצל כוחות אלו2 ולהיות .צַדִּיק יוֹתֵר אבל פירוש זה אינו מספיק, שהרי יכול להיות ממנו לימוד שגוי חלילה- אם כן, איך נח הצדיק לא ?הגן על בני דורו3וְ לכך יֵשׁ גם כאלה שֶׁדּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ ,לִגְנַאי שרק לְפִי דוֹרוֹ הָיָה צַדִּיק וְאִלּוּ הָיָה בְדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם ( היינו בתקופה שהדור כבר הלך בדרכו של אברהם, שהכירו כבר במציאות הבורא4 ) לֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִכְלוּם5אבל לעומת דור של צדיקים כן הי' נחשב משהו, כמו:
אמנם אין התורה מדברת אפי 'בגנותה של בהמה טמאה ,אבל כאשר זה נוגע למעשה בפועל , התורה כן אומרת "החיה הטמאה ."לכן גם פה רש"י אומר זאת כדי שלא תיווצר טעות אצל הבן חמש למקרא .
ע"פ מזרחי .
והוא אף עלול לקחת מזה הוראה למעשה .
היינו שלא רק ש 'גבר עליהן בראיותיו ,'אלא הם קיבלו את זה בשכלם ,שזה הי 'בשנותיו המאוחרות של אברהם ,אחרי מות נח (ועפ"ז מובן הלשון 'אילו הי 'בדורו וכו .)''
סנהדרין קח .ב"ר ל ,ט.
בְדֹרֹתָיו. משמע שהדרגה המדוברת בפסוק הייתה דווקא אז- יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ{אמנם אין התורה מדברת אפי 'בגנותה של בהמה טמאה ,אבל כאשר זה נוגע למעשה בפועל , התורה כן אומרת "החיה הטמאה ."לכן גם פה רש"י אומר זאת כדי שלא תיווצר טעות אצל הבן חמש למקרא .} ,לְשֶׁבַח שאם הי' צדיק בדורותיו שהיו מלאים בגזל וחמס והצליח להתגבר ולהיות צדיק , כָּל שֶׁכֵּן אִלּוּ הָיָה בְדוֹר של צַדִּיקִים הָיָה מצליח לנצל כוחות אלו{ע"פ מזרחי .} ולהיות .צַדִּיק יוֹתֵר אבל פירוש זה אינו מספיק, שהרי יכול להיות ממנו לימוד שגוי חלילה- אם כן, איך נח הצדיק לא ?הגן על בני דורו{והוא אף עלול לקחת מזה הוראה למעשה .} וְ לכך יֵשׁ גם כאלה שֶׁדּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ ,לִגְנַאי שרק לְפִי דוֹרוֹ הָיָה צַדִּיק וְאִלּוּ הָיָה בְדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם ( היינו בתקופה שהדור כבר הלך בדרכו של אברהם, שהכירו כבר במציאות הבורא{היינו שלא רק ש 'גבר עליהן בראיותיו ,'אלא הם קיבלו את זה בשכלם ,שזה הי 'בשנותיו המאוחרות של אברהם ,אחרי מות נח (ועפ"ז מובן הלשון 'אילו הי 'בדורו וכו .)''} ) לֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִכְלוּם{סנהדרין קח .ב"ר ל ,ט.} אבל לעומת דור של צדיקים כן הי' נחשב משהו, כמו:
הִתְהַלֶּךְ )לְשׁוֹן עָבָר. וְזֶהוּ (שמושו של לשון שמושה של הא שהאות 'ה', כאשר היא באה 'בְ 'לְשׁוֹן כָּבֵד1 מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַבָּא וּלְשֶׁעָבַר בְּלָשׁוֹן "אֶּחָד, "קוּם הִתְהַלֶּךְ2 "לְהַבָּא, "הִתְהַלֶּךְ נֹחַ "לְשֶׁעָבַר; "הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ34 לְהַבָּא, "וּבָא "וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה5 לְשׁוֹן עָבָר, אֶלָּא ,:שֶׁהַוָּי"ו שֶׁבְּרֹאשׁוֹ הֲפָכוֹ לְהַבָּא– לשון כבד משמשת6 ,וכל לשון התפעל יש בו דגש ונקרא זה שמוש ה"א בלשון כבד:
לשון כבד הוא כי תמיד יש בלשון 'התפעל 'דגש .
להלן יג ,יז.
צ"ע למה לי 'לרש"י להביא כ"כ הרבה מקורות ורק באחרון לפרש ,ואולי כוונתו לחדש את נכונות הכלל ש 'בעד 'הוא כנגד בכל ההטיות והמשמעויות השונות של ' כנגד( 'ממול ,במקום ,בפני ,)וכיון שהפירוש 'בעבור 'הוא מחודש רש"י מפרש שגם שם הכוונה היא ' כנגד 'במשמעות של בעבור ,ועצ"ע .
שמואל א יב ,יט .
מלכים א ח ,מב.
גו"א.
הִתְהַלֶּךְ )לְשׁוֹן עָבָר. וְזֶהוּ (שמושו של לשון שמושה של הא שהאות 'ה', כאשר היא באה 'בְ 'לְשׁוֹן כָּבֵד{לשון כבד הוא כי תמיד יש בלשון 'התפעל 'דגש .} מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַבָּא וּלְשֶׁעָבַר בְּלָשׁוֹן "אֶּחָד, "קוּם הִתְהַלֶּךְ{להלן יג ,יז.} "לְהַבָּא, "הִתְהַלֶּךְ נֹחַ "לְשֶׁעָבַר; "הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ{צ"ע למה לי 'לרש"י להביא כ"כ הרבה מקורות ורק באחרון לפרש ,ואולי כוונתו לחדש את נכונות הכלל ש 'בעד 'הוא כנגד בכל ההטיות והמשמעויות השונות של ' כנגד( 'ממול ,במקום ,בפני ,)וכיון שהפירוש 'בעבור 'הוא מחודש רש"י מפרש שגם שם הכוונה היא ' כנגד 'במשמעות של בעבור ,ועצ"ע .}{שמואל א יב ,יט .} לְהַבָּא, "וּבָא "וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה{מלכים א ח ,מב.} לְשׁוֹן עָבָר, אֶלָּא ,:שֶׁהַוָּי"ו שֶׁבְּרֹאשׁוֹ הֲפָכוֹ לְהַבָּא– לשון כבד משמשת{גו"א.} ,וכל לשון התפעל יש בו דגש ונקרא זה שמוש ה"א בלשון כבד:
הִתְהַלֶּךְ. לְשׁוֹן עָבָר, וְזֶהוּ (שמושו של לשון) שמושה של הא שהאות 'ה', כאשר היא באהבְּ'לְשׁוֹן כָּבֵד'1 מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַבָּא וּלְשֶׁעָבַר בְּלָשׁוֹן אֶחָד, "קוּם הִתְהַלֶּךְ"2 לְהַבָּא, "הִתְהַלֶּךְנֹחַ" לְשֶׁעָבַר; "הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ"3 לְהַבָּא, "וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה"4 לְשׁוֹן עָבָר, אֶלָּא שֶׁהַוָּי"ו שֶׁבְּרֹאשׁוֹהֲפָכוֹלְהַבָּא:, – לשון כבד משמשת5 וכל לשון התפעל יש בו דגש, ונקרא זה שמוש ה"א בלשון כבד
לשון כבד הוא כי תמיד יש בלשון 'התפעל' דגש.
להלן יג, יז.
שמואל א יב, יט.
מלכים א ח, מב.
גו"א.
הִתְהַלֶּךְ. לְשׁוֹן עָבָר, וְזֶהוּ (שמושו של לשון) שמושה של הא שהאות 'ה', כאשר היא באהבְּ'לְשׁוֹן כָּבֵד'{לשון כבד הוא כי תמיד יש בלשון 'התפעל' דגש.} מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַבָּא וּלְשֶׁעָבַר בְּלָשׁוֹן אֶחָד, "קוּם הִתְהַלֶּךְ"{להלן יג, יז.} לְהַבָּא, "הִתְהַלֶּךְנֹחַ" לְשֶׁעָבַר; "הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ"{שמואל א יב, יט.} לְהַבָּא, "וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה"{מלכים א ח, מב.} לְשׁוֹן עָבָר, אֶלָּא שֶׁהַוָּי"ו שֶׁבְּרֹאשׁוֹהֲפָכוֹלְהַבָּא:, – לשון כבד משמשת{גו"א.} וכל לשון התפעל יש בו דגש, ונקרא זה שמוש ה"א בלשון כבד
אַתֶּ הָאֱֹלהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ חלקי
אַתֶּ הָאֱֹלהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. משמע, שנח לא עסק עם אנשי דורו אלא רק התהלך "את ".האלוקים בְאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו , שמשמע שהוא פעל בעולם. אלא ש נֹחַהָיָה צָרִיךְ סַעַד לְתָמְכוֹ, אֲבָל אַבְרָהָם הָיָה מִתְחַזֵּק וּמְהַלֵּךְ בְצִדְקוֹ מֵאֵלָיו:
אַתֶּ הָאֱֹלהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. משמע, שנח לא עסק עם אנשי דורו אלא רק התהלך "את ".האלוקים בְאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו , שמשמע שהוא פעל בעולם. אלא ש נֹחַהָיָה צָרִיךְ סַעַד לְתָמְכוֹ, אֲבָל אַבְרָהָם הָיָה מִתְחַזֵּק וּמְהַלֵּךְ בְצִדְקוֹ מֵאֵלָיו:
הִתְהַלֶּךְ )לְשׁוֹן עָבָר, וְ חלקי
הִתְהַלֶּךְ )לְשׁוֹן עָבָר, וְ. זֶּהּו (שמושו של לשון שמושה של הא שהאות 'ה', כאשר היא באה 'בְ 'לְשׁוֹן כָּבֵד מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַבָּא וּלְשֶׁעָבַר בְּלָשׁוֹן "אֶּחָד, "קוּם הִתְהַלֶּךְ "לְהַבָּא, "הִתְהַלֶּךְ נֹחַ "לְשֶׁעָבַר; "הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ לְהַבָּא, "וּבָא "וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לְשׁוֹן עָבָר, אֶלָּא ,:שֶׁהַוָּי"ו שֶׁבְּרֹאשׁוֹ הֲפָכוֹ לְהַבָּא– לשון כבד משמשת ,וכל לשון התפעל יש בו דגש ונקרא זה שמוש ה"א בלשון כבד:
הִתְהַלֶּךְ )לְשׁוֹן עָבָר, וְ. זֶּהּו (שמושו של לשון שמושה של הא שהאות 'ה', כאשר היא באה 'בְ 'לְשׁוֹן כָּבֵד מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַבָּא וּלְשֶׁעָבַר בְּלָשׁוֹן "אֶּחָד, "קוּם הִתְהַלֶּךְ "לְהַבָּא, "הִתְהַלֶּךְ נֹחַ "לְשֶׁעָבַר; "הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ לְהַבָּא, "וּבָא "וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לְשׁוֹן עָבָר, אֶלָּא ,:שֶׁהַוָּי"ו שֶׁבְּרֹאשׁוֹ הֲפָכוֹ לְהַבָּא– לשון כבד משמשת ,וכל לשון התפעל יש בו דגש ונקרא זה שמוש ה"א בלשון כבד:
פעמים, ישנו פירוש נוסף{וזה הפירוש השני ,מאחר והקושי בפירוש הראשון הוא בהמשך הפסוקים בלבד ,לעומת פירוש חלקי
פעמים, ישנו פירוש נוסף1:
וזה הפירוש השני ,מאחר והקושי בפירוש הראשון הוא בהמשך הפסוקים בלבד ,לעומת פירוש. זה שהשאלה מתעוררת במקום .
פעמים, ישנו פירוש נוסף{וזה הפירוש השני ,מאחר והקושי בפירוש הראשון הוא בהמשך הפסוקים בלבד ,לעומת פירוש. זה שהשאלה מתעוררת במקום .}:
כל צדיק עכ"פ{גו"א.} ולכן רש"י{ע"פ שיחת ש"פ נח תשכ"ה - הוגה ונדפס בהוספות ללקו"ש ח"ה ע ' 280 ואילך .} : חלקי
כל צדיק עכ"פ1 ולכן רש"י2 :. בְדֹרֹתָיו. יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לְשֶׁבַח כָּל שֶׁכֵּן אִלּוּ הָיָה בְדוֹר של צַדִּיקִים הָיָה צַדִּיק יוֹתֵר. (ולפ''ז עבודתו של נח3 נדרשת גם )לצדיקים גדולים אך ישנם כמה עניינים בהנהגתו של נח שלא היו בשלימות4 , ואפשר 'לחשוב שזוהי הנהגת 'צדיק תמים ְ, ו לכן יֵשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לִגְנַאי , שלא הי' צדיק גמור5 , אלא לְפִי דוֹרוֹ הָיָה צַדִּיק וְאִלּוּ הָיָה בְדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, לֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִכְלוּם (ולפ''ז עבודתו שייכת אפילו לאנשים נמוכים ע"ד : )מדרגתו של נח:
ב"ר כח ,ח .ומוכח כך מהכתוב "את דרכו "שלשון דרך הולך על גילוי עריות כדכתיב( :משלי ל יט )דרך גבר בעלמה .וזה שלא אמר גם דגים הוא משום דכתיב "על הארץ "ולא דגים ,שנמצאים בים .שפ"ח. והם ג״כ נענשו שהרי גם הם הוזהרו על זה כשנבראו כדכתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה . משכיל לדוד .
כִי הִׁשְחִית כָל בָשָר. פשוטו כמשמעו ש אֲפִלּוּ בְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף ,משחיתין דרכן ש נִזְקָקִין לְשֶׁאֵינָן מִינָן{ב"ר כח ,ח .ומוכח כך מהכתוב "את דרכו "שלשון דרך הולך על גילוי עריות כדכתיב( :משלי ל יט )דרך גבר בעלמה .וזה שלא אמר גם דגים הוא משום דכתיב "על הארץ "ולא דגים ,שנמצאים בים .שפ"ח. והם ג״כ נענשו שהרי גם הם הוזהרו על זה כשנבראו כדכתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה . משכיל לדוד .}:
קֵץ כָּל בָשָר. כל היקום נמחה כי כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מֹוצ א זְנוּת וַעֲבֹודָּה זָּרָּה אַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָא בָּאָה לְעוֹלָם וְהוֹרֶגֶת טֹוב ים שלא נתמלאה סאתם וְרָּע ים1 שנתמלאה סאתם2:
ב"ר כו ,ה .
לבוש .וזה בגלל שהקב"ה התחרט על עצם הבריאה של האדם ,ולכן מחה את הכל .ע"פ לקו"ש חל"ה ע ' 36 הע ' 54 .
קֵץ כָּל בָשָר. כל היקום נמחה כי כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מֹוצ א זְנוּת וַעֲבֹודָּה זָּרָּה אַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָא בָּאָה לְעוֹלָם וְהוֹרֶגֶת טֹוב ים שלא נתמלאה סאתם וְרָּע ים{ב"ר כו ,ה .} שנתמלאה סאתם{לבוש .וזה בגלל שהקב"ה התחרט על עצם הבריאה של האדם ,ולכן מחה את הכל .ע"פ לקו"ש חל"ה ע ' 36 הע ' 54 .}:
כִי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס חלקי
רש״י מקורי (סְפָרִיא)
כי מלאה הארץ חמס. לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל הַגֶּזֶל (סנה' ק"ח):
כִי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס. אמנם חטאו בעודהרבה חטאים, אך לֹא נֶחְתַּם1 גְּזַר דִּינָם להאבד אֶלָּא עַל הַגֶּזֶל2כי הגזל גורם שלא יוכלו להיות בעולם איש עם רעהו3:
ראה לעיל הערה 38 .
סנהדרין קח .
ע"פ לקו"ש חל"ה ע ' 72 ואילך .
כִי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס. אמנם חטאו בעודהרבה חטאים, אך לֹא נֶחְתַּם{ראה לעיל הערה 38 .} גְּזַר דִּינָם להאבד אֶלָּא עַל הַגֶּזֶל{סנהדרין קח .} כי הגזל גורם שלא יוכלו להיות בעולם איש עם רעהו{ע"פ לקו"ש חל"ה ע ' 72 ואילך .}:
אֶת הָאָרֶץ. קשה, למה אומר הפסוק "את "הארץ" ולא "ואת1 , לכן מסביר שכן הוא בכמה ,מקומות בתורה כְּמוֹ מִן הָאָרֶץ, וְדוֹמֶה לוֹ ""כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר2, שפירושו ;מִן הָעִיר ""חָלָה אֶת רַגְלָיו3., מִן רַגְלָיו אך עדיין קשה - שלא יכתוב כלל "את הארץ", הרי יודע אני שמהארץ הם נשחתים4 :, ולכן מסביר דָבָר אַחֵר אֶת הָאָרֶץ– עִם הָאָרֶץ, שֶׁאַף שׁלְֹשׁהָ טְפָחִים שֶׁל עֹמֶק הַמַּחֲרֵשָׁה5 .נִמֹּחוּ וְנִטַּשְׁטְשׁוּ6אך לפי זה קשה- שהרי הי' לו לכתוב "עם הארץ". ולכן מסביר את הפירוש הראשון7 ג"כ8 . וזה שזה בא בתור פירוש שני, זה בגלל שהפירוש השני פחות מסתדר עם פשטות המילים9 .:
לבוש האורה .
שמות ט ,כט .
מלכים א טו ,כג .
גו"א.
ג 'טפחים של עומק המחרשה הם הנקראים ארץ , ומכאן ואילך נקרא אדמה .שפ"ח.
ב"ר לא ,ז.
ע"פ לקו"ש חי"א ע ' 176 הע ' 8 .
שפ"ח.
וכידוע מאמר רש "י "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ."וראה לעיל הביאור בכפילות על פסוק ט ע"פ שיחה של הרבי .
אֶת הָאָרֶץ. קשה, למה אומר הפסוק "את "הארץ" ולא "ואת{לבוש האורה .} , לכן מסביר שכן הוא בכמה ,מקומות בתורה כְּמוֹ מִן הָאָרֶץ, וְדוֹמֶה לוֹ ""כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר{שמות ט ,כט .} , שפירושו ;מִן הָעִיר ""חָלָה אֶת רַגְלָיו{מלכים א טו ,כג .} ., מִן רַגְלָיו אך עדיין קשה - שלא יכתוב כלל "את הארץ", הרי יודע אני שמהארץ הם נשחתים{גו"א.} :, ולכן מסביר דָבָר אַחֵר אֶת הָאָרֶץ– עִם הָאָרֶץ, שֶׁאַף שׁלְֹשׁהָ טְפָחִים שֶׁל עֹמֶק הַמַּחֲרֵשָׁה{ג 'טפחים של עומק המחרשה הם הנקראים ארץ , ומכאן ואילך נקרא אדמה .שפ"ח.} .נִמֹּחוּ וְנִטַּשְׁטְשׁוּ{ב"ר לא ,ז.} אך לפי זה קשה- שהרי הי' לו לכתוב "עם הארץ". ולכן מסביר את הפירוש הראשון{ע"פ לקו"ש חי"א ע ' 176 הע ' 8 .} ג"כ{שפ"ח.} . וזה שזה בא בתור פירוש שני, זה בגלל שהפירוש השני פחות מסתדר עם פשטות המילים{וכידוע מאמר רש "י "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ."וראה לעיל הביאור בכפילות על פסוק ט ע"פ שיחה של הרבי .} .:
צֹהַר צוהר זה מלשון "צהריים". כלומר דבר שמאיר, אבל אין הכוונה לנרות כי זה דבר הכרחי (שהרי שצריך אור להלילות) ולא מצאנו ציווי על דברים הכרחיים (כי נח עשה אותם מעצמו) ומכך שיש ציווי מה' על הצוהר משמע שזה תוספת על האור הרגיל שנצרך, אלא יֵׁש אֹומְרִים שהכוונה היא שיעשה חַלּוֹן ,"(וזה תואם ללשון "תעשה ,אבל לא מובן איך חלון אחד יאיר לכל התיבה וגם איך זה יועיל בארבעים ימי המבול שאין אור ,)בעולם וְיֵׁש אֹומְרִים שהכוונה היא שיכניס אֶבֶן טוֹבָה לתיבה1 (שתאיר גם בימי המבול- לכל חלקי התיבה, אבל לא כ"כ תואמת ללשון "תע "שה )שמשמע שלא רק הכניס לתיבה אלא גם עשאה ונקראת צוהר מלשון "צהריים" כי היא הַמְּאִירָה לָהֶם)(ליושבי התיבה:
ראה רש"י לעיל פסוק ט ,ד"ה 'באו אל נח .'
צֹהַר צוהר זה מלשון "צהריים". כלומר דבר שמאיר, אבל אין הכוונה לנרות כי זה דבר הכרחי (שהרי שצריך אור להלילות) ולא מצאנו ציווי על דברים הכרחיים (כי נח עשה אותם מעצמו) ומכך שיש ציווי מה' על הצוהר משמע שזה תוספת על האור הרגיל שנצרך, אלא יֵׁש אֹומְרִים שהכוונה היא שיעשה חַלּוֹן ,"(וזה תואם ללשון "תעשה ,אבל לא מובן איך חלון אחד יאיר לכל התיבה וגם איך זה יועיל בארבעים ימי המבול שאין אור ,)בעולם וְיֵׁש אֹומְרִים שהכוונה היא שיכניס אֶבֶן טוֹבָה לתיבה{ראה רש"י לעיל פסוק ט ,ד"ה 'באו אל נח .'} (שתאיר גם בימי המבול- לכל חלקי התיבה, אבל לא כ"כ תואמת ללשון "תע "שה )שמשמע שלא רק הכניס לתיבה אלא גם עשאה ונקראת צוהר מלשון "צהריים" כי היא הַמְּאִירָה לָהֶם)(ליושבי התיבה:
וְאֶּל אַמָּה תּכְלַנֶּהָ מִלְמַעְלָה{כלומר :אף שבפסוק זה שינתה התורה ולא כתבה ' ביני 'אלא 'בין אלוקים ,' חלקי
רש״י מקורי (סְפָרִיא)
ואל אמה תכלנה מלמעלה. כִּסּוּיָהּ מְשֻׁפָּע וְעוֹלֶה עַד שֶׁהוּא קָצָר מִלְמַעְלָה וְעוֹמֵד עַל אַמָּה כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ הַמַּיִם לְמַטָּה מִכָּאן וּמִכָּאן:
כלומר :אף שבפסוק זה שינתה התורה ולא כתבה ' ביני 'אלא 'בין אלוקים ,'. אין הכוונה לבית דין של מטה (הנקראת ג"כ 'אלוקים ,)'אלא למידת הדין של מעלה ,של הקב"ה.
וְאֶּל אַמָּה תּכְלַנֶּהָ מִלְמַעְלָה{כלומר :אף שבפסוק זה שינתה התורה ולא כתבה ' ביני 'אלא 'בין אלוקים ,'. אין הכוונה לבית דין של מטה (הנקראת ג"כ 'אלוקים ,)'אלא למידת הדין של מעלה ,של הקב"ה.} כִּסּוּיָהּ מְשֻׁפָּע וְעוֹלֶה עַד שֶׁהוּא קָצָר מִלְמַעְלָה וְעוֹמֵד עַל אַמָּה כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ הַמַּיִם לְמַטָּה ףמִכָאן :וּמִכָּאן:
אַּתָה וּבָנֶּיך וְאִׁשְּתְך. לכאורה היה צריך להזכירם לפי גילם וקישורם המשפחתי (הוא אשתו ורק אח"כ הילדים וכו') אבל כותב את הָאֲנָשִׁים לְבַד וְאת הַנָׁשִים לְבַד; אלא שבא מִכָּאן ללמדינו שֶׁנֶּאֱסְרוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה1ולכן מביא הזכרים לחוד והנקבות לחוד2:
סנהדרין קח :ב"ר לד ,ז.
סנהדרין קח :ב"ר לז ,ד. הע ' 38 .)
אַּתָה וּבָנֶּיך וְאִׁשְּתְך. לכאורה היה צריך להזכירם לפי גילם וקישורם המשפחתי (הוא אשתו ורק אח"כ הילדים וכו') אבל כותב את הָאֲנָשִׁים לְבַד וְאת הַנָׁשִים לְבַד; אלא שבא מִכָּאן ללמדינו שֶׁנֶּאֱסְרוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה{סנהדרין קח :ב"ר לד ,ז.} ולכן מביא הזכרים לחוד והנקבות לחוד{סנהדרין קח :ב"ר לז ,ד. הע ' 38 .)}:
וַיְהִי הַגֶּׁשֶּם עַל הָאָרֶּץ. משמע שהיה רק ,גשם כל הארבעים יום וּלְהַלָּן1 הוּא אוֹמֵר "וַיְהִי הַמַּבּוּל'ארבעים יום גו ? " אֶלָּא 'כְּשֶׁהוֹרִידָן ה- הוריד פעמיים כמות שמספיקה לארבעים יום-בפעם הראשונה הוֹרִידָן בְּרַחֲמִים2כלומר הוריד גשם, כדי שֶׁאִם יַחְזְרוּ בתשובה לאחר שהחלו לרדת יִהְיוּ בעולם גִּשְׁמֵי בְרָכָה למשך הארבעים יום; ולבסוף כְּשֶׁלֹּא חָזְרוּ ,בתשובה ה' לא המשיך את הורדת המים הראשונים, אלא הוריד כמות חדשה להארבעים יום שהם הָיוּ מספיקים לְמַבּוּל . וכאן מדובר על המים הראשונים ולקמן על השניים3:
פסוק יז .
ב"ר לג ,ג .
ע"פ לקו"ש חכ"ה ע ' 23 ואילך.
וַיְהִי הַגֶּׁשֶּם עַל הָאָרֶּץ. משמע שהיה רק ,גשם כל הארבעים יום וּלְהַלָּן{פסוק יז .} הוּא אוֹמֵר "וַיְהִי הַמַּבּוּל'ארבעים יום גו ? " אֶלָּא 'כְּשֶׁהוֹרִידָן ה- הוריד פעמיים כמות שמספיקה לארבעים יום-בפעם הראשונה הוֹרִידָן בְּרַחֲמִים{ב"ר לג ,ג .} כלומר הוריד גשם, כדי שֶׁאִם יַחְזְרוּ בתשובה לאחר שהחלו לרדת יִהְיוּ בעולם גִּשְׁמֵי בְרָכָה למשך הארבעים יום; ולבסוף כְּשֶׁלֹּא חָזְרוּ ,בתשובה ה' לא המשיך את הורדת המים הראשונים, אלא הוריד כמות חדשה להארבעים יום שהם הָיוּ מספיקים לְמַבּוּל . וכאן מדובר על המים הראשונים ולקמן על השניים{ע"פ לקו"ש חכ"ה ע ' 23 ואילך.}:
'אַרְבָּעִים יוֹם וגו אֵין ה יוֹם ה רִאשׁוֹן שבו התחיל המבול מִן הַמִּנְיָן של ארבעים הימים חלקי
'אַרְבָּעִים יוֹם וגו אֵין ה יוֹם ה רִאשׁוֹן שבו התחיל המבול מִן הַמִּנְיָן של ארבעים הימים. לְפִי שֶּאׁינו יממה שלמה של מבול אלא אֵין לֵילוֹ עִמּוֹ , ,שבלילה המבול עוד לא התחיל שֶׁהֲרֵי כְתִיב12 "בַּיּוֹם הַזֶּה- ולא בלילה- ,"נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת וכיון שהמבול התחיל בי"ז מרחשון3 , המנין ,מתחיל למחרתו בי"ח מרחשון נִמְצְאוּ אַרְבָּעִים יוֹם כָּלִים בְּכ"ח בְּכִסְלֵו ל שיטת ,רַבִי אֱלִיעֱזֶר שֶּׁ 'לפני מתן תורה שהתחילו לקדש ע"פ הראי הַחֳדָׁשִים היו נִמְנִין כְּסִדְרָן, אֶחָד מָלֵא- בעל30 יום וְאֶחָד חָסֵר - בעל29 יום, ולפי חשבון זה חשון הוא חודש חסר , הֲרֵי שארבעים הימים כוללים שׁנְיֵם עָשָר יום מִ חודש מַרְחֶּׁשְוָן וְעֶּשְרִים וּשׁמְוֹנָה יום :מִכִּסְלֵו:
להלן פסוק י .
לעיל פסוק יא .
כנ"ל פסוק יא ,ואליבא דר"א (שברש"י שם ד"ה 'בחודש השני ,)'ולכאורה הטעם לכך שכאן (וכן בכל חשבון המבול בפסוקים הבאים )רש"י משמיט את שיטת ר 'יהושע ,הוא כיון שאפשר לעשות את החשבון לבד בהתבסס על מה שכתב בשיטת ר ' אליעזר .
'אַרְבָּעִים יוֹם וגו אֵין ה יוֹם ה רִאשׁוֹן שבו התחיל המבול מִן הַמִּנְיָן של ארבעים הימים. לְפִי שֶּאׁינו יממה שלמה של מבול אלא אֵין לֵילוֹ עִמּוֹ , ,שבלילה המבול עוד לא התחיל שֶׁהֲרֵי כְתִיב{להלן פסוק י .}{לעיל פסוק יא .} "בַּיּוֹם הַזֶּה- ולא בלילה- ,"נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת וכיון שהמבול התחיל בי"ז מרחשון{כנ"ל פסוק יא ,ואליבא דר"א (שברש"י שם ד"ה 'בחודש השני ,)'ולכאורה הטעם לכך שכאן (וכן בכל חשבון המבול בפסוקים הבאים )רש"י משמיט את שיטת ר 'יהושע ,הוא כיון שאפשר לעשות את החשבון לבד בהתבסס על מה שכתב בשיטת ר ' אליעזר .} , המנין ,מתחיל למחרתו בי"ח מרחשון נִמְצְאוּ אַרְבָּעִים יוֹם כָּלִים בְּכ"ח בְּכִסְלֵו ל שיטת ,רַבִי אֱלִיעֱזֶר שֶּׁ 'לפני מתן תורה שהתחילו לקדש ע"פ הראי הַחֳדָׁשִים היו נִמְנִין כְּסִדְרָן, אֶחָד מָלֵא- בעל30 יום וְאֶחָד חָסֵר - בעל29 יום, ולפי חשבון זה חשון הוא חודש חסר , הֲרֵי שארבעים הימים כוללים שׁנְיֵם עָשָר יום מִ חודש מַרְחֶּׁשְוָן וְעֶּשְרִים וּשׁמְוֹנָה יום :מִכִּסְלֵו:
בְעֶּצֶּם הַיֹום הַזֶּה ל מֶּדְך הַכָּתוּב. בזה שכתב מילים אלו שלכאורה מיותרות1 , שֶׁהָיוּ בְנֵי דוֹרוֹ של נח אוֹמְרִים 'אִלּוּ אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ נִכְנָס ,'לַתֵּבָה, אָנוּ שׁוֹבְרִין אוֹתָהּ וְהוֹרְגִין אוֹתוֹ ו אָמַר על זה הַקָדֹוׁש בָרּוְך הּוא 'אֲנִי מַכְנִיסוֹ לתיבה ''בעצם היום הזה- לְעֵינֵי כֻלָּם, וְנִרְאֶה דְבַר מִי יָקוּם , מה שאתם אמרתם שתשברו את התיבה ותהרגו את נח, או מה שאני אמרתי שיינצל מהמבול: ':
ע"פ לקו"ש חי"ט ע ' 339 הע ' 6 .
בְעֶּצֶּם הַיֹום הַזֶּה ל מֶּדְך הַכָּתוּב. בזה שכתב מילים אלו שלכאורה מיותרות{ע"פ לקו"ש חי"ט ע ' 339 הע ' 6 .} , שֶׁהָיוּ בְנֵי דוֹרוֹ של נח אוֹמְרִים 'אִלּוּ אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ נִכְנָס ,'לַתֵּבָה, אָנוּ שׁוֹבְרִין אוֹתָהּ וְהוֹרְגִין אוֹתוֹ ו אָמַר על זה הַקָדֹוׁש בָרּוְך הּוא 'אֲנִי מַכְנִיסוֹ לתיבה ''בעצם היום הזה- לְעֵינֵי כֻלָּם, וְנִרְאֶה דְבַר מִי יָקוּם , מה שאתם אמרתם שתשברו את התיבה ותהרגו את נח, או מה שאני אמרתי שיינצל מהמבול: ':
צִפּוֹר כָּל כָּנָף 'ציפור' זה דָבוּק הוּא-. היינו 'שתיבה זו נסמכת למילים 'כל כנף, ומשמעות הכתוב היא שנכנסו לתיבה כל צִפּוֹר שֶׁל כָּל מִין בעל ,כָּנָף ובזה (שלא נכתב רק 'כל ציפור') בא הפסוק לְרַבּוֹת חֲגָבִים שאינם עופות, אך הם בעלי כנפיים1 ( . ' משמעות המילה 'כָּנָף היא לְשׁוֹן נוֹצָה, כְּמוֹ שכתוב לגבי עולת העוף "וְשִׁסַּע אֹתוֹ "בִכְנָפָיו2, דהיינו שעל הכהן לשסע את העוף ,בעוד כנפיו עליו שֶׁאֲפִלּוּ נוֹצָתָהּ של הציפור עוֹלָה למזבח, ו אַף כָּאן הכוונה כי 'כל צִפּוֹר של כָּל מִין בעל מַרְא ית :)נוֹצָה:
ראה חולין קלט :
ויקרא א ,יז .
צִפּוֹר כָּל כָּנָף 'ציפור' זה דָבוּק הוּא-. היינו 'שתיבה זו נסמכת למילים 'כל כנף, ומשמעות הכתוב היא שנכנסו לתיבה כל צִפּוֹר שֶׁל כָּל מִין בעל ,כָּנָף ובזה (שלא נכתב רק 'כל ציפור') בא הפסוק לְרַבּוֹת חֲגָבִים שאינם עופות, אך הם בעלי כנפיים{ראה חולין קלט :} ( . ' משמעות המילה 'כָּנָף היא לְשׁוֹן נוֹצָה, כְּמוֹ שכתוב לגבי עולת העוף "וְשִׁסַּע אֹתוֹ "בִכְנָפָיו{ויקרא א ,יז .} , דהיינו שעל הכהן לשסע את העוף ,בעוד כנפיו עליו שֶׁאֲפִלּוּ נוֹצָתָהּ של הציפור עוֹלָה למזבח, ו אַף כָּאן הכוונה כי 'כל צִפּוֹר של כָּל מִין בעל מַרְא ית :)נוֹצָה:
וַיִסְגֹר ה' בַעֲדֹו. היינו שהקב"ה הֵגֵן עָלָיו – על נח, על מנת שֶּׁ בני דורו שאמרו שישברו את התיבה ויהרגו את נח1,לָאֹ יִשְׁבְּרוּהָ על ידי ש הִקִּיף הַתֵּבָה ב דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת וְהָיוּ הוֹרְגִים בָּהֶם – במי שניסה להתקרב לתיבה2 ; אך מובן ,שפירוש זה אינו לפי הפשט וּ לכן נצרך פירוש נוסף ע"פ ,פְׁשּוטֹו שֶׁל מִקְרָא 'שה סָגַר כְּנֶגֶדוֹ מִן הַמַּיִם '(אלא שלפירוש זה קשה מדוע הקב"ה הי צריך לסגור ולא נח עצמו, ולכן צריך את הפירוש )הראשון והוא עיקר , וְכֵן כָּל תיבת ''בְּעַד שֶּכׁתובה בַמִקְרָא מ לְשׁוֹן 'כְּנֶגֶד' הוּא3, כמו שכתוב" 'כי עצור עצר ה "בְּעַד כָּל רֶחֶם4, שהכוונה שה' עצר כנגד כל רחם שלא יצא הוולד, וכן מה שנאמר" וסגרת הדלת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד "בָּנַיִךְ5, שנצטוותה לסגור הדלת כנגדה וכנגד 'בני, וכן ""עוֹר6 בְּעַד עוֹר , עניינו הוא שכשבאים להכות אדם בעור פניו הוא מגן עליו בעזרת ידו, וכך ידו סופגת את המכה 'כנגד' פניו, וגם הנאמר" 'ה "מָגֵן בַּעֲדִי7- מגן כנגדי, וכן ""הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ8– כְּנֶגֶד(- )בעבור עֲבָדֶיךָ:
רש"י לעיל פסוק יג ,ד"ה 'בעצם היום הזה.'
ב"ר לב ,ח.
לכאורה זו הכוונה גם לפירוש הראשון .
להלן כ ,יח .
מלכים ב ד ,ד .
איוב ב ,ד ,ורש"י שם ד"ה 'עור בעד עור .'
תהלים ג ,ד ,ועוד .
שמואל א יב ,יט .
וַיִסְגֹר ה' בַעֲדֹו. היינו שהקב"ה הֵגֵן עָלָיו – על נח, על מנת שֶּׁ בני דורו שאמרו שישברו את התיבה ויהרגו את נח{רש"י לעיל פסוק יג ,ד"ה 'בעצם היום הזה.'} ,לָאֹ יִשְׁבְּרוּהָ על ידי ש הִקִּיף הַתֵּבָה ב דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת וְהָיוּ הוֹרְגִים בָּהֶם – במי שניסה להתקרב לתיבה{ב"ר לב ,ח.} ; אך מובן ,שפירוש זה אינו לפי הפשט וּ לכן נצרך פירוש נוסף ע"פ ,פְׁשּוטֹו שֶׁל מִקְרָא 'שה סָגַר כְּנֶגֶדוֹ מִן הַמַּיִם '(אלא שלפירוש זה קשה מדוע הקב"ה הי צריך לסגור ולא נח עצמו, ולכן צריך את הפירוש )הראשון והוא עיקר , וְכֵן כָּל תיבת ''בְּעַד שֶּכׁתובה בַמִקְרָא מ לְשׁוֹן 'כְּנֶגֶד' הוּא{לכאורה זו הכוונה גם לפירוש הראשון .} , כמו שכתוב" 'כי עצור עצר ה "בְּעַד כָּל רֶחֶם{להלן כ ,יח .} , שהכוונה שה' עצר כנגד כל רחם שלא יצא הוולד, וכן מה שנאמר" וסגרת הדלת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד "בָּנַיִךְ{מלכים ב ד ,ד .} , שנצטוותה לסגור הדלת כנגדה וכנגד 'בני, וכן ""עוֹר{איוב ב ,ד ,ורש"י שם ד"ה 'עור בעד עור .'} בְּעַד עוֹר , עניינו הוא שכשבאים להכות אדם בעור פניו הוא מגן עליו בעזרת ידו, וכך ידו סופגת את המכה 'כנגד' פניו, וגם הנאמר" 'ה "מָגֵן בַּעֲדִי{תהלים ג ,ד ,ועוד .} - מגן כנגדי, וכן ""הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ{שמואל א יב ,יט .} – כְּנֶגֶד(- )בעבור עֲבָדֶיךָ:
ותרם מעל הארץ. מְשֻׁקַּעַת הָיְתָה בַּמַּיִם י"א אַמָּה כִסְפִינָה טְעוּנָה הַמְשֻׁקַּעַת מִקְצָתָהּ בַּמַּיִם; וּמִקְרָאוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ יוֹכִיחוּ:
וַּתָרָם מֵעַל הָאָרֶּץ מהסדר בפסוק. משמע ,שהתרוממות התיבה היתה רק אחרי ארבעים יום ,ולכאורה לא מובן למה התיבה לא צפה קודם לכן אלא שהתיבה מְשֻׁקַּעַת הָיְתָה בַּמַּיִם אַחַת עֶּשְרֵה אַמָּה, כִסְפִינָה טְעוּנָה במשא הַמְשֻׁקַּעַת מִקְצָתָהּ בַּמַּיִם משקלה כובד מחמת וּמִקְרָאוֹת ; שֶׁלְּפָנֵינוּ1 יוֹכִיחוּ שבאמת התיבה היתה משוקעת י"א אמה2 , וממילא מובן שעד שהמים לא הגיעו לגובה י"א אמה, התיבה לא התרוממה3:
להלן ח ,ד ,וברש"י ד"ה 'בשבעה עשר יום .'
ב"ר לב ,ט ;לג ,ז .
ע"פ מפרשים.
וַּתָרָם מֵעַל הָאָרֶּץ מהסדר בפסוק. משמע ,שהתרוממות התיבה היתה רק אחרי ארבעים יום ,ולכאורה לא מובן למה התיבה לא צפה קודם לכן אלא שהתיבה מְשֻׁקַּעַת הָיְתָה בַּמַּיִם אַחַת עֶּשְרֵה אַמָּה, כִסְפִינָה טְעוּנָה במשא הַמְשֻׁקַּעַת מִקְצָתָהּ בַּמַּיִם משקלה כובד מחמת וּמִקְרָאוֹת ; שֶׁלְּפָנֵינוּ{להלן ח ,ד ,וברש"י ד"ה 'בשבעה עשר יום .'} יוֹכִיחוּ שבאמת התיבה היתה משוקעת י"א אמה{ב"ר לב ,ט ;לג ,ז .} , וממילא מובן שעד שהמים לא הגיעו לגובה י"א אמה, התיבה לא התרוממה{ע"פ מפרשים.}:
חֲמֵׁש עֶּשְרֵה אַמָה מִלְמַעְלָה הכוונה היא ,לְמַעְלָה שֶׁל ג בַּה כָּל הֶּהָּר ים חלקי
רש״י מקורי (סְפָרִיא)
חמש עשרה אמה מלמעלה. לְמַעְלָה שֶׁל גֹּבַהּ כָּל הֶהָרִים, לְאַחַר שֶׁהֻשְׁווּ הַמַּיִם לְרָאשֵׁי הֶהָרִים:
חֲמֵׁש עֶּשְרֵה אַמָה מִלְמַעְלָה הכוונה היא ,לְמַעְלָה שֶׁל ג בַּה כָּל הֶּהָּר ים. היינו שהמים גברו ט"ו אמה לְאַחַר שֶׁהֻשְׁווּ הַמַּיִם לְרָאשֵׁי הֶהָרִים הכי גבוהים1 , וכ"ש שהיו גבוהים הרבה יותר מט"ו אמה מהרים נמוכים יותר, ואין כוונת הפסוק שבכל מקום2 היו המים גבוהים רק בט"ו )אמה מהארץ (שהרי זהו נס שלא לצורך3:
יומא עו .ב"ר לב ,יא.
.שפ"ח
(וגם פשטות הלשון "מלמעלה ,"משמע למעלה מכל ההרים (ולא כל אחד לפי עניינו ,)ועוד שא"כ אינו מובן למה נחה התיבה דוקא בהר ,והרי זה גרם טרחה לנח שיצטרך לרדת מההר ,משא"כ אם ההרים היו יותר קרובים לגובה המים מובן שהתיבה נחה ברגע שהם התגלו .)ע"פ לקו"ש ח"י ע ' 32 .
חֲמֵׁש עֶּשְרֵה אַמָה מִלְמַעְלָה הכוונה היא ,לְמַעְלָה שֶׁל ג בַּה כָּל הֶּהָּר ים. היינו שהמים גברו ט"ו אמה לְאַחַר שֶׁהֻשְׁווּ הַמַּיִם לְרָאשֵׁי הֶהָרִים הכי גבוהים{יומא עו .ב"ר לב ,יא.} , וכ"ש שהיו גבוהים הרבה יותר מט"ו אמה מהרים נמוכים יותר, ואין כוונת הפסוק שבכל מקום{.שפ"ח} היו המים גבוהים רק בט"ו )אמה מהארץ (שהרי זהו נס שלא לצורך{(וגם פשטות הלשון "מלמעלה ,"משמע למעלה מכל ההרים (ולא כל אחד לפי עניינו ,)ועוד שא"כ אינו מובן למה נחה התיבה דוקא בהר ,והרי זה גרם טרחה לנח שיצטרך לרדת מההר ,משא"כ אם ההרים היו יותר קרובים לגובה המים מובן שהתיבה נחה ברגע שהם התגלו .)ע"פ לקו"ש ח"י ע ' 32 .}:
אַךְַ נֹחַ לא מובן מה מוסיפה תיבת "אך", וגם מה החידוש. בזה שרק נח נשאר, ולכן צריך לומר שאין הכוונה ש"רק" נח נשאר (הפירוש הרגיל של המילה "אך"), אלא הכוונה שנשאר לְבַד נֹחַ , היינו שסבל מבדידותו, וזהו החידוש בפסוק , זֶהוּ ;פְּשׁוּטוֹ אבל קשה על זה שזה אינו הפירוש "הרגיל ב"אך", וגם הי' צ"ל "וישאר נח לבדו ,וכיו"ב וּ לכן צריך להביא עוד פירוש- מִדְרַׁש אַגָדָה123, ש"אך" אינו מלמד שמכל העולם רק נח נשאר, אלא שבנח עצמו נהי' חסרון (ותיבת "אך" כוונתה למעט), והחסרון עצמו מרומז ג"כ 'במילה "אך", שהי גוֹנֵחַ 'וצועק 'אוי- המרומז ,"באות אל"ף של "אך וְכוֹהֶה(- )יורק - המרומז באות כ' של "אך", ומזה שהחסרון בנח מופיע בהמשך למחיית כל היצורים, מובן שכוונת הפסוק לומר שלמרות שנח לא נמחה, נפעלה בו מחיי' כלשהי, וא"כ צריך להיות מכנה משותף בין שתי המחיות, וכיון שמחיית היצורים היתה בעצם המציאות שלהם, צריך לומר שגם בנח המח 'יי היתה בעצם המציאות, שירק דָם ש"הוא "הנפש4 - עצם המציאות. והקשר בין חסרונו של נח למבול הוא כי חלה מִטֹּרַח הטיפול בכל:
עירובין יח :
ב"ר לג ,ה .
תנחומא ישן ג .
דברים יב ,כג .
אַךְַ נֹחַ לא מובן מה מוסיפה תיבת "אך", וגם מה החידוש. בזה שרק נח נשאר, ולכן צריך לומר שאין הכוונה ש"רק" נח נשאר (הפירוש הרגיל של המילה "אך"), אלא הכוונה שנשאר לְבַד נֹחַ , היינו שסבל מבדידותו, וזהו החידוש בפסוק , זֶהוּ ;פְּשׁוּטוֹ אבל קשה על זה שזה אינו הפירוש "הרגיל ב"אך", וגם הי' צ"ל "וישאר נח לבדו ,וכיו"ב וּ לכן צריך להביא עוד פירוש- מִדְרַׁש אַגָדָה{עירובין יח :}{ב"ר לג ,ה .}{תנחומא ישן ג .} , ש"אך" אינו מלמד שמכל העולם רק נח נשאר, אלא שבנח עצמו נהי' חסרון (ותיבת "אך" כוונתה למעט), והחסרון עצמו מרומז ג"כ 'במילה "אך", שהי גוֹנֵחַ 'וצועק 'אוי- המרומז ,"באות אל"ף של "אך וְכוֹהֶה(- )יורק - המרומז באות כ' של "אך", ומזה שהחסרון בנח מופיע בהמשך למחיית כל היצורים, מובן שכוונת הפסוק לומר שלמרות שנח לא נמחה, נפעלה בו מחיי' כלשהי, וא"כ צריך להיות מכנה משותף בין שתי המחיות, וכיון שמחיית היצורים היתה בעצם המציאות שלהם, צריך לומר שגם בנח המח 'יי היתה בעצם המציאות, שירק דָם ש"הוא "הנפש{דברים יב ,כג .} - עצם המציאות. והקשר בין חסרונו של נח למבול הוא כי חלה מִטֹּרַח הטיפול בכל:
הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת אבל לפי חלקי
הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת אבל לפי. זה לא מובן למה דוקא נח חלה ולא בניו שודאי עזרו לו, ולכן צריך להגיע לטעם נוסף - וֶּיְשֵׁ אֹומְרִים שׁ נח נפצע כי אִחֵר (מרומז בא' של "אך") לתת מְזוֹנוֹת לָאֲרִי ,שנח עצמו טיפל בו שכן הוא החשוב שבחיות וְ'הארי הִכִיׁשֹו(- נשכו) (מרומז בכ' של ""אך1 '), אלא שקשה, איך יתכן שהארי שהקב"ה עצמו בחר מכל האריות שייכנס לתיבה , ינשוך את נח רק בגלל שאיחר לו מזונותיו פעם אחת, וגם זה מחמת טרדתו בטיפול ,בשאר הבע"ח וְ התירוץ ע"ז הוא ש עָלָיו נֶאֱמַר ""הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם2, היינו שנענש בעוה"ז על הנהגה בלתי רצוי' כדי שלא יתמעט שכרו בעוה"ב, ומובן א"כ שהארי' נשך את נח לטובתו, אך עדיין לא מובן איך הארי' נשך את נח, היפך הבטחת הקב"ה3 שהאדם ימשול בבע"ח, וזו קושיא גדולה יותר מהקושיא על הפירוש שחלה מטורח החיות (שהרי אולי בני נח4 לא חלו כי היו צעירים יותר, או כי עיקר האחריות .היתה על נח עצמו), ולכן פירוש זה מובא שני ובכלל הפירוש ש"אך" הוא חסרון בנח עצמו אינו לפי הפשט, ולכן מובא כפירוש שני, והעיקר הוא הפירוש שנח נשאר בודד5:
כי הה"א של "הכישו "אינה מעיקר המילה .
משלי יא ,לא.
לעיל א ,כח.
תיבות אלו '(שלא יהא ..כבוד אביו )'יש לבאר בעוד אופן :הפסוק היה יכול לכתוב שתרח אכן נמוך מאברם בדרגתו ,וכך היו יודעים מדוע לא כיבדו ,ולא היו באים ואומרים שאברם לא קיים את כבוד אביו . ועל כך נאמר שהפסוק רצה 'שלא יהיה הדבר ' – גנותו של תרח בכך שהוא נמוך מאברם – 'מפורסם לכל .'וכיוון שהוא אינו כותב זאת ,עלולים לבוא ולומר שאברם לא קיים את כבוד אביו ,והפסוק הרי רוצה
ע"פ לקו"ש ח"ה ע ' 47 ואילך .
הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת אבל לפי. זה לא מובן למה דוקא נח חלה ולא בניו שודאי עזרו לו, ולכן צריך להגיע לטעם נוסף - וֶּיְשֵׁ אֹומְרִים שׁ נח נפצע כי אִחֵר (מרומז בא' של "אך") לתת מְזוֹנוֹת לָאֲרִי ,שנח עצמו טיפל בו שכן הוא החשוב שבחיות וְ'הארי הִכִיׁשֹו(- נשכו) (מרומז בכ' של ""אך{כי הה"א של "הכישו "אינה מעיקר המילה .} '), אלא שקשה, איך יתכן שהארי שהקב"ה עצמו בחר מכל האריות שייכנס לתיבה , ינשוך את נח רק בגלל שאיחר לו מזונותיו פעם אחת, וגם זה מחמת טרדתו בטיפול ,בשאר הבע"ח וְ התירוץ ע"ז הוא ש עָלָיו נֶאֱמַר ""הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם{משלי יא ,לא.} , היינו שנענש בעוה"ז על הנהגה בלתי רצוי' כדי שלא יתמעט שכרו בעוה"ב, ומובן א"כ שהארי' נשך את נח לטובתו, אך עדיין לא מובן איך הארי' נשך את נח, היפך הבטחת הקב"ה{לעיל א ,כח.} שהאדם ימשול בבע"ח, וזו קושיא גדולה יותר מהקושיא על הפירוש שחלה מטורח החיות (שהרי אולי בני נח{תיבות אלו '(שלא יהא ..כבוד אביו )'יש לבאר בעוד אופן :הפסוק היה יכול לכתוב שתרח אכן נמוך מאברם בדרגתו ,וכך היו יודעים מדוע לא כיבדו ,ולא היו באים ואומרים שאברם לא קיים את כבוד אביו . ועל כך נאמר שהפסוק רצה 'שלא יהיה הדבר ' – גנותו של תרח בכך שהוא נמוך מאברם – 'מפורסם לכל .'וכיוון שהוא אינו כותב זאת ,עלולים לבוא ולומר שאברם לא קיים את כבוד אביו ,והפסוק הרי רוצה} לא חלו כי היו צעירים יותר, או כי עיקר האחריות .היתה על נח עצמו), ולכן פירוש זה מובא שני ובכלל הפירוש ש"אך" הוא חסרון בנח עצמו אינו לפי הפשט, ולכן מובא כפירוש שני, והעיקר הוא הפירוש שנח נשאר בודד{ע"פ לקו"ש ח"ה ע ' 47 ואילך .}:
את חלון התבה אשר עשה. לְצֹהַר, וְלֹא זֶה פֶּתַח הַתֵּבָה הֶעָשׂוּי לְבִיאָה וִיצִיאָה:
אֶּת חַלֹון הַתֵּבָה אֲׁשֶּר עָשָה. לפי הפירוש שה'צוהר' שנצטווה נח לעשות הוא חלון, לא מובן מה מדגיש הפסוק 'אשר עשה', הרי כבר למדנו שנח הי' צריך לעשותו, אלא שבמילים אלו הפסוק מבהיר שהכוונה לחלון שנעשה לְצ הַר, וְל א זֶה פֶּתַח הַת בָּה הֶעָשׂוּי לְב יאָּה ו יצ יאָּה שלגביו לא צריך לכתוב 'אשר עשה', שהרי פתח הוא חלק ממהותה של התיבה ובלתי אפשרי שלא לעשותה (אבל הפירוש ש'צוהר' הוא אבן טובה מובן בלאו הכי, כי הפסוק צריך לחדש את עצם )זה שנח עשה חלון1:
ראה ב"ר לג ,ה.
אֶּת חַלֹון הַתֵּבָה אֲׁשֶּר עָשָה. לפי הפירוש שה'צוהר' שנצטווה נח לעשות הוא חלון, לא מובן מה מדגיש הפסוק 'אשר עשה', הרי כבר למדנו שנח הי' צריך לעשותו, אלא שבמילים אלו הפסוק מבהיר שהכוונה לחלון שנעשה לְצ הַר, וְל א זֶה פֶּתַח הַת בָּה הֶעָשׂוּי לְב יאָּה ו יצ יאָּה שלגביו לא צריך לכתוב 'אשר עשה', שהרי פתח הוא חלק ממהותה של התיבה ובלתי אפשרי שלא לעשותה (אבל הפירוש ש'צוהר' הוא אבן טובה מובן בלאו הכי, כי הפסוק צריך לחדש את עצם )זה שנח עשה חלון{ראה ב"ר לג ,ה.}:
ולא מלשון הריגה. שהרי הריגה שייכת רק בבע"ח ולא צמחים (ע"פ לקו"ש ח"י ע ' 34 הע ' 36 .)
פירוש זה הוא מדרש ולא פשט ,כי לפי הפשט ברור שהיונה לקחה את העלה למזונה ,והפסוק לא צריך להזכיר זאת (ואילו המדרש מבאר שזהו רמז לדברי היונה 'יהיו מזונותי כו( )''ע "פ לקו"ש ח"י ע ' 34 הע ' 36 .)
טָרָף חָטַף{ולא מלשון הריגה. שהרי הריגה שייכת רק בבע"ח ולא צמחים (ע"פ לקו"ש ח"י ע ' 34 הע ' 36 .)}. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה לְשׁוֹן מָזוֹן{פירוש זה הוא מדרש ולא פשט ,כי לפי הפשט ברור שהיונה לקחה את העלה למזונה ,והפסוק לא צריך להזכיר זאת (ואילו המדרש מבאר שזהו רמז לדברי היונה 'יהיו מזונותי כו( )''ע "פ לקו"ש ח"י ע ' 34 הע ' 36 .)} ; וְדָרְשׁוּ בְפִיהָלְׁשֹון מַאֲמָר, אָמְרָה יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִין כְּזַיִת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָדֹוׁש בָרּוְך :הּוא וְלֹא מְתוּקִין כִּדְבַשׁ בִּידֵי בָשָׂר וָדָם:
'אַּתָה וְאִׁשְּתְך וגו בפסוקים המתארים את הכניסה לתיבה{לעיל ו ,יב.} , מונה הכתוב האנשים לעצמם והנשים לעצמן, חלקי
רש״י מקורי (סְפָרִיא)
אתה ואשתך וגו'. אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, כָּאן הִתִּיר לָהֶם תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:
'אַּתָה וְאִׁשְּתְך וגו בפסוקים המתארים את הכניסה לתיבה1 , מונה הכתוב האנשים לעצמם והנשים לעצמן,. לפי שאז היו אסורים בתשמיש המיטה, משא"כ כאן מונה ,אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ לפי ש כָּאן- כשיצאו מהתיבה- הִתִּיר לָהֶם תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:
לעיל ו ,יב.
'אַּתָה וְאִׁשְּתְך וגו בפסוקים המתארים את הכניסה לתיבה{לעיל ו ,יב.} , מונה הכתוב האנשים לעצמם והנשים לעצמן,. לפי שאז היו אסורים בתשמיש המיטה, משא"כ כאן מונה ,אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ לפי ש כָּאן- כשיצאו מהתיבה- הִתִּיר לָהֶם תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:
ההכרח לכך שהכניס גם תאנים ולא רק גפנים , הוא מכך שהיה זה 'חולין 'עבורו (כדלעיל ד"ה ' ויחל ,)'שמכך מובן שהיה יכול 'לעסוק תחילה בנטיעה אחרת( 'גו"א ,שפ"ח .)ומבין כל המינים הכניס דווקא את אלו הנצרכים במיוחד למאכל אדם , שהם גפנים ותאנים (גו" א.)
שמואל ב טז ,ב .
קַיִץ חֲצִי סִיוָן תַּמּוּז וַחֲצִי אָב. הוּא זְמַן ,לְקִיטַת תְּאֵנִים{ההכרח לכך שהכניס גם תאנים ולא רק גפנים , הוא מכך שהיה זה 'חולין 'עבורו (כדלעיל ד"ה ' ויחל ,)'שמכך מובן שהיה יכול 'לעסוק תחילה בנטיעה אחרת( 'גו"א ,שפ"ח .)ומבין כל המינים הכניס דווקא את אלו הנצרכים במיוחד למאכל אדם , שהם גפנים ותאנים (גו" א.)}{שמואל ב טז ,ב .} וּזְמַן שֶׁמְּיַבְּשִׁים אוֹתָן בַּשָּׂדוֹת וּשְׁמוֹ קַיִץ, כְּמוֹ "וְהַלֶּחֶּם וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל "הַנְּעָרִים:
וַאֲנִי הִנְנִי מייתור זה ולשון זו ('ואני'),. משמע שהבטחתו של הקב"ה באה בהמשך למעשה:
וַאֲנִי הִנְנִי מייתור זה ולשון זו ('ואני'),. משמע שהבטחתו של הקב"ה באה בהמשך למעשה:
כלשהו של נח{וכאילו אמר הקב"ה לנח :אתה עשית כך' חלקי
כלשהו של נח1 ולכן צריך לומר שפירוש :הפסוק הוא, אשר אמר הקב"ה לנח מַסְכִּים אֲנִי עִמְּךָ שיש להקים ברית על אי השחתת העולם. ודבר זה נאמר לפי שֶׁהָיָה נֹחַדֹואֵג וחושש לַעֲסֹק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה,כציווי הקב"ה לאדם עַד שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָדֹוׁש בָרּוְך הּוא שֶׁלֹּא לְשַׁחֵת הָעוֹלָם עוֹד, וְכֵן עָשָׂה וּבָאַחֲרוֹנָה אָמַר לוֹ הִנְנִי מַסְכִּים לַעֲשׂוֹת קִיּוּם וְחִזּוּק בְּרִית לְהַבְטָחָתִי :וְאֶתֵּן לְךָ אוֹת:
וכאילו אמר הקב"ה לנח :אתה עשית כך'. ואני '- אעשה כך .
כלשהו של נח{וכאילו אמר הקב"ה לנח :אתה עשית כך'. ואני '- אעשה כך .} ולכן צריך לומר שפירוש :הפסוק הוא, אשר אמר הקב"ה לנח מַסְכִּים אֲנִי עִמְּךָ שיש להקים ברית על אי השחתת העולם. ודבר זה נאמר לפי שֶׁהָיָה נֹחַדֹואֵג וחושש לַעֲסֹק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה,כציווי הקב"ה לאדם עַד שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָדֹוׁש בָרּוְך הּוא שֶׁלֹּא לְשַׁחֵת הָעוֹלָם עוֹד, וְכֵן עָשָׂה וּבָאַחֲרוֹנָה אָמַר לוֹ הִנְנִי מַסְכִּים לַעֲשׂוֹת קִיּוּם וְחִזּוּק בְּרִית לְהַבְטָחָתִי :וְאֶתֵּן לְךָ אוֹת:
חַיַת הָאָרֶּץ לְהָבִיא את בעלי החיים{שהרי א"א לומר שמזיקין הכוונה כפשוטו חלקי
רש״י מקורי (סְפָרִיא)
חית הארץ אתכם. הֵם הַמִּתְהַלְּכִים עִם הַבְּרִיּוֹת:
חַיַת הָאָרֶּץ לְהָבִיא את בעלי החיים1,"הַמַּזִּיקִין, שֶׁאֵינָן בִּכְלַל "הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם :שֶׁאֵין הִלּוּכָן עִם הַבְּרִיוֹת:
שהרי א"א לומר שמזיקין הכוונה כפשוטו. שהרי הם לא נקראים "חי " 'אלא "חי ."גו"א .וזה הפשט ברש"י ,שהרי רש"י סומך על כך שזוהי משמעות ה"דיבור התחיל."
חַיַת הָאָרֶּץ לְהָבִיא את בעלי החיים{שהרי א"א לומר שמזיקין הכוונה כפשוטו. שהרי הם לא נקראים "חי " 'אלא "חי ."גו"א .וזה הפשט ברש"י ,שהרי רש"י סומך על כך שזוהי משמעות ה"דיבור התחיל."} ,"הַמַּזִּיקִין, שֶׁאֵינָן בִּכְלַל "הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם :שֶׁאֵין הִלּוּכָן עִם הַבְּרִיוֹת:
לְדֹרֹת עֹולָם. 'לכאורה הי' אפשר לכתוב 'לעולם ?'ומה מדגיש הפסוק בתיבת 'לדורות1 אלא 'ש'לדרת נִכְתַּב חָסֵר2(ע"פ לקו"ש חכ"ט ע '} , ובזה מחדש הכתוב שֶּׁ לא בכל הדורות תהי' אות הקשת, כי יֵׁש דּוֹרוֹת שֶׁלֹּא הֻצְרְכוּ לְאוֹת שלא יהי' מבול , לְפִי שֶׁצַּדִּיקִים גְּמוּרִים הָיוּ אותן הדורות3 , ולא היו ראויים שיבוא עליהם מבול , כְּמוֹ דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה שכל בני דורו היו בקיאים בתורה4וְדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי שגם בו היו כל עם ישראל צדיקים, וכן בעוד דורות לא נראתה הקשת5:
ע"פ לקו"ש חל"ה ע ' 31 הע ' 11 .
שזה מורה על חסרון בעניין של ' לדורות ,'שהיו דורות שלא הי 'כן ,כבפנים{לא שכולם היו צדיקים גמורים ,אלא שכל בני הדור היו צדיקים ,ועש"ז נקראו 'צדיקים גמורים ' (ע"פ לקו"ש חל"ה ע ' 37 הע ' 64 .)
ואין הכוונה שצדיקים אלו הגנו על בני דורם ,כי המבול הוא חרטה על עצם הבריאה של בני האדם (ולכן נאמר בו 'וימח ( 'לעיל ז , כג ,)לשון מחיקה ואבדון ולא סתם הריגה ,)ולכן מובן שזה שייך גם באנשים ממקום מסוים (אם הרשיעו עד כדי חרטה על בריאתם ,)וזהו החידוש בזה ש 'לא יכרת כל בשר ' (לעיל פסוק יא ,)שאפילו חלק מבני האדם לא ייכרתו
סנהדרין צד :
ב"ר לה ,ב .
לְדֹרֹת עֹולָם. 'לכאורה הי' אפשר לכתוב 'לעולם ?'ומה מדגיש הפסוק בתיבת 'לדורות{ע"פ לקו"ש חל"ה ע ' 31 הע ' 11 .} אלא 'ש'לדרת נִכְתַּב חָסֵר{שזה מורה על חסרון בעניין של ' לדורות ,'שהיו דורות שלא הי 'כן ,כבפנים{לא שכולם היו צדיקים גמורים ,אלא שכל בני הדור היו צדיקים ,ועש"ז נקראו 'צדיקים גמורים ' (ע"פ לקו"ש חל"ה ע ' 37 הע ' 64 .)} (ע"פ לקו"ש חכ"ט ע '} , ובזה מחדש הכתוב שֶּׁ לא בכל הדורות תהי' אות הקשת, כי יֵׁש דּוֹרוֹת שֶׁלֹּא הֻצְרְכוּ לְאוֹת שלא יהי' מבול , לְפִי שֶׁצַּדִּיקִים גְּמוּרִים הָיוּ אותן הדורות{ואין הכוונה שצדיקים אלו הגנו על בני דורם ,כי המבול הוא חרטה על עצם הבריאה של בני האדם (ולכן נאמר בו 'וימח ( 'לעיל ז , כג ,)לשון מחיקה ואבדון ולא סתם הריגה ,)ולכן מובן שזה שייך גם באנשים ממקום מסוים (אם הרשיעו עד כדי חרטה על בריאתם ,)וזהו החידוש בזה ש 'לא יכרת כל בשר ' (לעיל פסוק יא ,)שאפילו חלק מבני האדם לא ייכרתו} , ולא היו ראויים שיבוא עליהם מבול , כְּמוֹ דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה שכל בני דורו היו בקיאים בתורה{סנהדרין צד :} וְדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי שגם בו היו כל עם ישראל צדיקים, וכן בעוד דורות לא נראתה הקשת{ב"ר לה ,ב .}:
בֵּין אֱֹלהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה ,לכאורה כל הפסוק מיותר הוא, שהרי אינו מוסיף שום דבר שלא נאמר חלקי
רש״י מקורי (סְפָרִיא)
בין אלהים ובין כל נפש חיה. בֵּין מִדַּת הַדִּין שֶׁל מַעְלָה וּבֵינֵיכֶם, שֶׁהָיָה לוֹ לִכְתֹּב בֵּינִי וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶלָּא זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ כְּשֶׁתָּבֹא מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם לְחַיֵּב אֶתְכֶם, אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָאוֹת וְנִזְכָּר:
בֵּין אֱֹלהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה ,לכאורה כל הפסוק מיותר הוא, שהרי אינו מוסיף שום דבר שלא נאמר. בפסוקים הקודמים. ולכן יש לפרש, אשר בפסוקים הקודמים דובר רק על ברית בין הקב"ה לעולם, אך בפסוק זה מדובר על ברית שתהיה גם ב ין מ דַת הַד ין שֶׁל מַעְלָה - 'הנקראת 'אלוקים וּבֵינֵיכֶם בני האדם, אשר אף שבגלל מעשיכם עלולה היא לקטרג, על ידי הקשת היא תהפוך לרחמים. ובזה יובן מדוע נכתב בפסוק זה 'בין אלוקים' (בגוף שלישי1), אף שֶׁהָיָה לוֹ- שלכאורה היה יכול הפסוק לִכְתֹּב 'בֵּינִי )(בגוף ראשון וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה', אֶלָּא זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ של הפסוק, אשר לא רק כשתהיה מחשבה להעניש אתכם כפי מעשיכם אזכור את הברית, אלא גם כְּשֶׁתָּבֹא מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם על מנת לְחַיֵּב אֶתְכֶם בעונש יותר מהראוי 'לכם לפי חטאיכם, שזהו פירוש לשון 'קטרוג , אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָאוֹת וְנִזְכָּר2בברית שלה אתכם, וכך היא תמנע מהקטרוג בפועל. וכל זה הוא מדרשו, אף שלפי פשוטו אין לדייק בזה, כי זוהי דרך הפסוקים, להחליף בין גוף ראשון לגוף שלישי:
ראה רש"י להלן יט כד ד"ה 'מאת ה .''
ב"ר לה ,ג .
בֵּין אֱֹלהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה ,לכאורה כל הפסוק מיותר הוא, שהרי אינו מוסיף שום דבר שלא נאמר. בפסוקים הקודמים. ולכן יש לפרש, אשר בפסוקים הקודמים דובר רק על ברית בין הקב"ה לעולם, אך בפסוק זה מדובר על ברית שתהיה גם ב ין מ דַת הַד ין שֶׁל מַעְלָה - 'הנקראת 'אלוקים וּבֵינֵיכֶם בני האדם, אשר אף שבגלל מעשיכם עלולה היא לקטרג, על ידי הקשת היא תהפוך לרחמים. ובזה יובן מדוע נכתב בפסוק זה 'בין אלוקים' (בגוף שלישי{ראה רש"י להלן יט כד ד"ה 'מאת ה .''}), אף שֶׁהָיָה לוֹ- שלכאורה היה יכול הפסוק לִכְתֹּב 'בֵּינִי )(בגוף ראשון וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה', אֶלָּא זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ של הפסוק, אשר לא רק כשתהיה מחשבה להעניש אתכם כפי מעשיכם אזכור את הברית, אלא גם כְּשֶׁתָּבֹא מִדַּת הַדִּין לְקַטְרֵג עֲלֵיכֶם על מנת לְחַיֵּב אֶתְכֶם בעונש יותר מהראוי 'לכם לפי חטאיכם, שזהו פירוש לשון 'קטרוג , אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָאוֹת וְנִזְכָּר{ב"ר לה ,ג .} בברית שלה אתכם, וכך היא תמנע מהקטרוג בפועל. וכל זה הוא מדרשו, אף שלפי פשוטו אין לדייק בזה, כי זוהי דרך הפסוקים, להחליף בין גוף ראשון לגוף שלישי:
זאת אות הברית. הֶרְאָהוּ הַקֶּשֶׁת וְאָמַר לוֹ הֲרֵי הָאוֹת שֶׁאָמַרְתִּי:
זֹאת אֹות הַבְרִית. לכאורה גם בפסוק זה אין הוספה על האמור בפסוקים הקודמים. ולכן צריך לפרש ש הֶרְאָהוּ- הקב"ה הראה לנח את ,הַקֶּשֶׁת וְאָמַר לוֹ ''זאת אות הברית- הֲרֵי הוא הָאוֹת שֶׁאָמַרְתִּי1:
ע"פ לקו"ש ח"ל ע ' 33 הע ' 16 .
זֹאת אֹות הַבְרִית. לכאורה גם בפסוק זה אין הוספה על האמור בפסוקים הקודמים. ולכן צריך לפרש ש הֶרְאָהוּ- הקב"ה הראה לנח את ,הַקֶּשֶׁת וְאָמַר לוֹ ''זאת אות הברית- הֲרֵי הוא הָאוֹת שֶׁאָמַרְתִּי{ע"פ לקו"ש ח"ל ע ' 33 הע ' 16 .}:
וַיָחֶּל. אין הפירוש שבזה התחיל לעבוד את האדמה, מלשון התחלה, שהרי כיוון שלא נאמר ,לפני כן כלום, מובן מאליו שזו הייתה ההתחלה אלא זהו מלשון חול וחילול הקודש, שבזה עָשָׂה עַצְמוֹ חֻלִּין והוריד ממעלתו1 , שֶׁהָיָה לוֹ לַעֲסֹק תְּחִלָּה בִּנְטִיעָה אַחֶרֶת2:
אבל אין זה ' גנאי( 'כברש"י להלן מד ז ,)כי יכול היה לנטוע כרם ,אלא שהיה עליו לעשות זאת אחרי כן ולא ' תחילה '- ע"פ לקו"ש חט" ו ע ' 359 הע ' 5 .
ב"ר לו ,ג .
וַיָחֶּל. אין הפירוש שבזה התחיל לעבוד את האדמה, מלשון התחלה, שהרי כיוון שלא נאמר ,לפני כן כלום, מובן מאליו שזו הייתה ההתחלה אלא זהו מלשון חול וחילול הקודש, שבזה עָשָׂה עַצְמוֹ חֻלִּין והוריד ממעלתו{אבל אין זה ' גנאי( 'כברש"י להלן מד ז ,)כי יכול היה לנטוע כרם ,אלא שהיה עליו לעשות זאת אחרי כן ולא ' תחילה '- ע"פ לקו"ש חט" ו ע ' 359 הע ' 5 .} , שֶׁהָיָה לוֹ לַעֲסֹק תְּחִלָּה בִּנְטִיעָה אַחֶרֶת{ב"ר לו ,ג .}:
אִישׁ הָאֲדָמָה חלקי
רש״י מקורי (סְפָרִיא)
איש האדמה. אֲדוֹנֵי הָאֲדָמָה כְּמוֹ אִישׁ נָעֳמִי (רות א'):
אִישׁ הָאֲדָמָה. אין פירושו שנח היה שייך לאדמה, אלא להיפך, שנח היה ,אֲדוֹנֵי הָאֲדָמָה כְּמוֹ שנאמר על בועז שהוא ""אִישׁ נָעֳמִי1:
רות א ,ג .
אִישׁ הָאֲדָמָה. אין פירושו שנח היה שייך לאדמה, אלא להיפך, שנח היה ,אֲדוֹנֵי הָאֲדָמָה כְּמוֹ שנאמר על בועז שהוא ""אִישׁ נָעֳמִי{רות א ,ג .}:
וַיִטַע כָרֶּם. לכאורה כיצד היו לנח נטיעות1 ?מיד לאחר המבול, והרי היקום כולו נמחה אז כְּשֶׁנִּכְנַס לַתֵּבָה הִכְנִיס עִמּוֹ זְמוֹרוֹת– ענפי ,גפנים וְיִחוּרֵי– ענפי תְאֵנִים:
משא"כ זרעים ,שהיו בתוך הפירות שנח הכניס עמו לתיבה .
וַיִטַע כָרֶּם. לכאורה כיצד היו לנח נטיעות{משא"כ זרעים ,שהיו בתוך הפירות שנח הכניס עמו לתיבה .} ?מיד לאחר המבול, והרי היקום כולו נמחה אז כְּשֶׁנִּכְנַס לַתֵּבָה הִכְנִיס עִמּוֹ זְמוֹרוֹת– ענפי ,גפנים וְיִחוּרֵי– ענפי תְאֵנִים:
וַיִתְגַל תיבה זו. היא לְשׁוֹן– בנויה במבנה התיבות הנקרא ''וַיִּתְפַּעֵל1- שמשמעותו היא פעולת האדם כלפי עצמו. וכן היא המשמעות כאן – גילה את עצמו:
מבנה תיבה זו הוא אחד משבעה ' בניינים ' ואופנים למבנה תיבת בלשון הקודש ,שהם :פעל ונפעל ,הפעיל והופעל ,פיעל ופועל ,התפעל .
וַיִתְגַל תיבה זו. היא לְשׁוֹן– בנויה במבנה התיבות הנקרא ''וַיִּתְפַּעֵל{מבנה תיבה זו הוא אחד משבעה ' בניינים ' ואופנים למבנה תיבת בלשון הקודש ,שהם :פעל ונפעל ,הפעיל והופעל ,פיעל ופועל ,התפעל .} - שמשמעותו היא פעולת האדם כלפי עצמו. וכן היא המשמעות כאן – גילה את עצמו:
אָהֳלָה. לכאורה, לשם מה נוגע שהיה זה בתוך ?האהל שלו דווקא1 אלא שבזה ש ,אהלה כְּתִיב ולא אהלו, ישנו רֶמֶז לְי' שְׁבָטִים של מלכות ישראל שֶׁנִּקְרְאוּ עַל שֵׁם עיר בירתם ,שׁוֹמְרוֹן שֶׁנִּקְרֵאת בפסוק אָהֳלָה2- על שם שהיה בה את ה-'אוהל שלה', שהוא בית עבודה זרה3 , שֶׁגָּלוּ '('ויתגל- )מלשון גלות ,עַל עִסְקֵי הַיַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר ""הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן4:
ע"פ משכיל לדוד.
יחזקאל כג ,ד .
בשונה מירושלים שנקראת אהליבה ,כיוון ש - 'בה 'יש את 'אהלי ,'האוהל שלי ,שהוא בית המקדש . רש"י שם.
ראה ב"ר לו ,ד .
אָהֳלָה. לכאורה, לשם מה נוגע שהיה זה בתוך ?האהל שלו דווקא{ע"פ משכיל לדוד.} אלא שבזה ש ,אהלה כְּתִיב ולא אהלו, ישנו רֶמֶז לְי' שְׁבָטִים של מלכות ישראל שֶׁנִּקְרְאוּ עַל שֵׁם עיר בירתם ,שׁוֹמְרוֹן שֶׁנִּקְרֵאת בפסוק אָהֳלָה{יחזקאל כג ,ד .} - על שם שהיה בה את ה-'אוהל שלה', שהוא בית עבודה זרה{בשונה מירושלים שנקראת אהליבה ,כיוון ש - 'בה 'יש את 'אהלי ,'האוהל שלי ,שהוא בית המקדש . רש"י שם.} , שֶׁגָּלוּ '('ויתגל- )מלשון גלות ,עַל עִסְקֵי הַיַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר ""הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן{ראה ב"ר לו ,ד .}:
וַיַרְא אֵת עֶּרְוַת אָבִיו. הייתה זו רק ראייה שהרי נאמר להלן שכאשר התפקח נח משכרותו 'ידע את עשה לו בנו הקטן', שלשון זו ('עשה לו') אינה שייכת על ראייה בלבדה. ולכן :נחלקו בכך רבותינו יֵשׁ אוֹמְרִים סֵרְסוֹ - גרם לו שלא יוכל להוליד ילדים , וְיֵשׁ אוֹמְרִים שגם רְבָעוֹ:
וַיַרְא אֵת עֶּרְוַת אָבִיו. הייתה זו רק ראייה שהרי נאמר להלן שכאשר התפקח נח משכרותו 'ידע את עשה לו בנו הקטן', שלשון זו ('עשה לו') אינה שייכת על ראייה בלבדה. ולכן :נחלקו בכך רבותינו יֵשׁ אוֹמְרִים סֵרְסוֹ - גרם לו שלא יוכל להוליד ילדים , וְיֵשׁ אוֹמְרִים שגם רְבָעוֹ:
וַיַרְא חָם אֲבִי כְּנַעַן. לכאורה, היותו של כנען בנו של חם אינה שייכת לעניין זה, ואין כאן מקומה, אלא בפירוט תולדות בני נח1 . ולכן, אף שעל פי משמעו של הפסוק חם הוא זה שראה את ,הערווה ,יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים אשר כְּנַעַן הוא זה ש רָאָה לראשונה את ערוות נח, אך במקום לכסות אותה- וְהִגִּיד לְאָבִיו חם, ו לְכָךְ הֻזְכַּר עַל הַדָּבָר בפסוק זה, ולכן גם ,וְנִתְקַלֵּל כבפסוקים הבאים:
להלן פרק י .
וַיַרְא חָם אֲבִי כְּנַעַן. לכאורה, היותו של כנען בנו של חם אינה שייכת לעניין זה, ואין כאן מקומה, אלא בפירוט תולדות בני נח{להלן פרק י .} . ולכן, אף שעל פי משמעו של הפסוק חם הוא זה שראה את ,הערווה ,יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים אשר כְּנַעַן הוא זה ש רָאָה לראשונה את ערוות נח, אך במקום לכסות אותה- וְהִגִּיד לְאָבִיו חם, ו לְכָךְ הֻזְכַּר עַל הַדָּבָר בפסוק זה, ולכן גם ,וְנִתְקַלֵּל כבפסוקים הבאים:
וַיִּקַּח שָׁם וְיֶפֶת. לכאורה, כיוון ששם ויפת שניהם נהגו כראוי, בשונה מחם, מדוע הובדלו זה ,מזה בברכותיהם1 כך שברכתו של שם נעלית היא מזו של יפת? וכדי לתרץ קושי זה, אף ,שמדובר בשם ויפת שהם רבים ,אֵין כְּתִיב וַיִּקְחוּ אֶלָּא וַיִּקַּח בלשון יחיד2 – שבזה לִמֵּד הפסוק עַל שָׁם שֶׁנִּתְאַמֵּץ בַּמִּצְוָה של כיבוד האב3,יוֹתֵר מִיֶּפֶת ו לְכָךְ זָכוּ בני ישראל, שהם מ ,בָנָיו, לְטַלִּית שֶׁל צִיצִית ,שהיא לבוש של כבוד תמורת זאת שכיבד את אביו בזה שכיסהו בלבוש, ולעומת זאת וְיֶפֶת- זָכָה רק לִקְבוּרָה ,לְבָנָיו שזהו גם כיסוי כלשהו, תמורת זה שכיסה את אביו , שֶׁנֶאֱמַר בנוגע למלחמת גוג ומגוג לעתיד לבוא, בה יהרגו ישראל את בני גוג, שהם מבני יפת4 :, שאמר הקב"ה ליחזקאל "אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם– בארץ ישראל- ל ."קֶבֶר5ולעומתם וְחָם- שֶׁבִּזָּה אֶת אָבִיו ולא כיסהו, ובכך עבר על איסור ביזוי האב שחל גם על בני נח6 , נֶאֱמַר בְּזַרְעוֹ7 "כֵּן יִנְהַג– כך יוביל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ– שמצרים וכוש הם מבני חם8 - ,נְעָרִים וּזְקֵנִים, עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת- ,כשערוותם מגולה "'וְגוֹ910:
להלן פסוקים כו -כז.
ראה כללי רש"י פרק יד כלל 4 ,שכאשר על ידי ביאור ענייני מסורה מתורץ קושי בפשוטו של מקרא , רש"י עוסק בכך .
ראה בביאור על רש"י להלן יא ,לב ,ד"ה 'וימת תרח בחרן ,'וש"נ ,שבני נח קבלו על עצמם את מצווה זו.
להלן י, ב .
יחזקאל לט ,יא .
לקו"ש ח"ה עמ ' 154 .
ישעי 'כ ,ד .
להלן י, ו.
להלן יא ,א .
תנחומא טו .
וַיִּקַּח שָׁם וְיֶפֶת. לכאורה, כיוון ששם ויפת שניהם נהגו כראוי, בשונה מחם, מדוע הובדלו זה ,מזה בברכותיהם{להלן פסוקים כו -כז.} כך שברכתו של שם נעלית היא מזו של יפת? וכדי לתרץ קושי זה, אף ,שמדובר בשם ויפת שהם רבים ,אֵין כְּתִיב וַיִּקְחוּ אֶלָּא וַיִּקַּח בלשון יחיד{ראה כללי רש"י פרק יד כלל 4 ,שכאשר על ידי ביאור ענייני מסורה מתורץ קושי בפשוטו של מקרא , רש"י עוסק בכך .} – שבזה לִמֵּד הפסוק עַל שָׁם שֶׁנִּתְאַמֵּץ בַּמִּצְוָה של כיבוד האב{ראה בביאור על רש"י להלן יא ,לב ,ד"ה 'וימת תרח בחרן ,'וש"נ ,שבני נח קבלו על עצמם את מצווה זו.} ,יוֹתֵר מִיֶּפֶת ו לְכָךְ זָכוּ בני ישראל, שהם מ ,בָנָיו, לְטַלִּית שֶׁל צִיצִית ,שהיא לבוש של כבוד תמורת זאת שכיבד את אביו בזה שכיסהו בלבוש, ולעומת זאת וְיֶפֶת- זָכָה רק לִקְבוּרָה ,לְבָנָיו שזהו גם כיסוי כלשהו, תמורת זה שכיסה את אביו , שֶׁנֶאֱמַר בנוגע למלחמת גוג ומגוג לעתיד לבוא, בה יהרגו ישראל את בני גוג, שהם מבני יפת{להלן י, ב .} :, שאמר הקב"ה ליחזקאל "אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם– בארץ ישראל- ל ."קֶבֶר{יחזקאל לט ,יא .} ולעומתם וְחָם- שֶׁבִּזָּה אֶת אָבִיו ולא כיסהו, ובכך עבר על איסור ביזוי האב שחל גם על בני נח{לקו"ש ח"ה עמ ' 154 .} , נֶאֱמַר בְּזַרְעוֹ{ישעי 'כ ,ד .} "כֵּן יִנְהַג– כך יוביל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ– שמצרים וכוש הם מבני חם{להלן י, ו.} - ,נְעָרִים וּזְקֵנִים, עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת- ,כשערוותם מגולה "'וְגוֹ{להלן יא ,א .}{תנחומא טו .}:
וּפְנֵיהֶּם אֲחֹרַנִית. אחרי שכבר נאמר פעם ,אחת שהלכו 'אחורנית' וכך לא ראו את הערווה ?לָמָּה נֶאֱמַר פַּעַם שְׁנִיָּה אלא מְלַמֵּד ,בזה הפסוק שֶׁכְּשֶׁקָּרְבוּ שם ויפת אֶצְלוֹ- ,בסמוך לנח וְהֻצְרְכוּ לַהֲפֹךְ עַצְמָם,באופן שגופם הוא כנגד פניו כדי :לְכַסּוֹתוֹ, הָפְכוּ פְנֵיהֶם אֲחוֹרַנִּית:
וּפְנֵיהֶּם אֲחֹרַנִית. אחרי שכבר נאמר פעם ,אחת שהלכו 'אחורנית' וכך לא ראו את הערווה ?לָמָּה נֶאֱמַר פַּעַם שְׁנִיָּה אלא מְלַמֵּד ,בזה הפסוק שֶׁכְּשֶׁקָּרְבוּ שם ויפת אֶצְלוֹ- ,בסמוך לנח וְהֻצְרְכוּ לַהֲפֹךְ עַצְמָם,באופן שגופם הוא כנגד פניו כדי :לְכַסּוֹתוֹ, הָפְכוּ פְנֵיהֶם אֲחוֹרַנִּית:
בְנֹו הַקָטָן. לכאורה, אף שחם אכן היה קטן משם ויפת, אין זו נוגע לפסוק זה. ולכן צריך לומר שהפירוש ב-'הקטן' הוא הַפָּסוּל וְהַבָּזוּי, כְּמוֹ ,שמצינו בדברי הקב"ה לאדום "ה נ ה קָּט ן נְתַת יך "בַגֹוי ם, בָּזוּי בָּאָדָם- שמכך רואים ש- 'קטן' יכול להתפרש גם כ- ''בזוי1:
ירמי 'מט ,טו .
בְנֹו הַקָטָן. לכאורה, אף שחם אכן היה קטן משם ויפת, אין זו נוגע לפסוק זה. ולכן צריך לומר שהפירוש ב-'הקטן' הוא הַפָּסוּל וְהַבָּזוּי, כְּמוֹ ,שמצינו בדברי הקב"ה לאדום "ה נ ה קָּט ן נְתַת יך "בַגֹוי ם, בָּזוּי בָּאָדָם- שמכך רואים ש- 'קטן' יכול להתפרש גם כ- ''בזוי{ירמי 'מט ,טו .}:
אָרוּר כְנָעַן. לכאורה, כיוון שחם הוא זה שנהג ?שלא כראוי בנח, מדוע נתקלל כנען1 אלא שזו אכן קללה לחם, רק שהיא באופן של מידה כנגד :מידה, שכאילו אמר לו נח אַתָּה סרסת אותי ו גָרַמְּתָלִי שֶׁלֹּא אוֹלִיד בֵּן רְבִיעִי אַחֵר לְשַׁמְּשֵׁנִי כפי שרציתי, שעל ידי זה לא יצטרכו שלושת בניי האחרים לשמשני, ולכן אָרוּר- מקולל הוא כנען בִּנְךָ רְבִיעִי לִהְיוֹת מְשַׁמֵּשׁ אֶת זַרְעָם שֶׁל אֵלּוּ הַגְּדוֹלִים- שם ויפת , שֶׁהוּטַל עֲלֵיהֶם טֹרַח עֲבוֹדָתִי מֵעַתָּה2. אך כיוון שידע חם שאם ,ייוולד לנח בן רביעי לא יצטרך הוא לשמשו וּמָה רָאָה חָם שֶׁסֵּרְסוֹ- איזה טעם היה לו שמפניו סרסו ? אָמַר לָהֶם לְאֶחָיו: אָדָם הָרִאשׁוֹן שהיה ,יחיד בעולם שְׁנֵי בָּנִים הָיוּ לוֹ, וְהָרַג זֶה- קין אֶת זֶה- הבל בִּשְׁבִיל יְרֻשַּׁת הָעוֹלָם- שיירש הוא וזרעו את העולם כולו3 , וְאָבִינוּ שגם הוא יחיד ,בעולם יֵשׁ לוֹ כבר ,ג' בָּנִים שבוודאי יריבו זה ,עם זה על ירושת העולם וְעוֹדֶנּוּ מְבַקֵּשׁ בֵּן ?רְבִיעִי ולכן עדיף שאסרסהו4:
והטעם המובא ברש"י לעיל (פסוק כב ד"ה 'וחם )'שנתקלל מפני שכנען ראה והגיד לאביו חם , אינו מספיק לבדו ,כי לפי זה היה צריך להתקלל גם ובעיקר חם ,ולא רק כנען .
ב"ר לו ,ז .
ראה לעיל פרק ד פסוק ח וברמב "ן שם.
ב"ר לו ,ה .
אָרוּר כְנָעַן. לכאורה, כיוון שחם הוא זה שנהג ?שלא כראוי בנח, מדוע נתקלל כנען{והטעם המובא ברש"י לעיל (פסוק כב ד"ה 'וחם )'שנתקלל מפני שכנען ראה והגיד לאביו חם , אינו מספיק לבדו ,כי לפי זה היה צריך להתקלל גם ובעיקר חם ,ולא רק כנען .} אלא שזו אכן קללה לחם, רק שהיא באופן של מידה כנגד :מידה, שכאילו אמר לו נח אַתָּה סרסת אותי ו גָרַמְּתָלִי שֶׁלֹּא אוֹלִיד בֵּן רְבִיעִי אַחֵר לְשַׁמְּשֵׁנִי כפי שרציתי, שעל ידי זה לא יצטרכו שלושת בניי האחרים לשמשני, ולכן אָרוּר- מקולל הוא כנען בִּנְךָ רְבִיעִי לִהְיוֹת מְשַׁמֵּשׁ אֶת זַרְעָם שֶׁל אֵלּוּ הַגְּדוֹלִים- שם ויפת , שֶׁהוּטַל עֲלֵיהֶם טֹרַח עֲבוֹדָתִי מֵעַתָּה{ב"ר לו ,ז .} . אך כיוון שידע חם שאם ,ייוולד לנח בן רביעי לא יצטרך הוא לשמשו וּמָה רָאָה חָם שֶׁסֵּרְסוֹ- איזה טעם היה לו שמפניו סרסו ? אָמַר לָהֶם לְאֶחָיו: אָדָם הָרִאשׁוֹן שהיה ,יחיד בעולם שְׁנֵי בָּנִים הָיוּ לוֹ, וְהָרַג זֶה- קין אֶת זֶה- הבל בִּשְׁבִיל יְרֻשַּׁת הָעוֹלָם- שיירש הוא וזרעו את העולם כולו{ראה לעיל פרק ד פסוק ח וברמב "ן שם.} , וְאָבִינוּ שגם הוא יחיד ,בעולם יֵשׁ לוֹ כבר ,ג' בָּנִים שבוודאי יריבו זה ,עם זה על ירושת העולם וְעוֹדֶנּוּ מְבַקֵּשׁ בֵּן ?רְבִיעִי ולכן עדיף שאסרסהו{ב"ר לו ,ה .}:
ברוך ה' אלהי שם. שֶׁעָתִיד לִשְׁמֹר הַבְטָחָתוֹ לְזַרְעוֹ, לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן:
בָרּוְך ה' אֱֹלהֵי שׁםֵ. בזה שמברך את אלקיו יש ברכה לשם - שֶּׁ כיון שה' מבורך עָתִיד 'ה לִשְׁמֹר הַבְטָחָתוֹ לְזַרְעוֹ1( של שם- )בני ישראל , :לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן:
מפרש שזה הולך על זרעו של שם ולא על שם בעצמו כי כתוב ''למו ''ולא ''לו .''שפתי חכמים.
בָרּוְך ה' אֱֹלהֵי שׁםֵ. בזה שמברך את אלקיו יש ברכה לשם - שֶּׁ כיון שה' מבורך עָתִיד 'ה לִשְׁמֹר הַבְטָחָתוֹ לְזַרְעוֹ{מפרש שזה הולך על זרעו של שם ולא על שם בעצמו כי כתוב ''למו ''ולא ''לו .''שפתי חכמים.} ( של שם- )בני ישראל , :לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן:
וִיהִי וממילא לאחר שיכבשו את הארץ חלקי
רש״י מקורי (סְפָרִיא)
ויהי. לָהֶם כְּנַעַן לְמַס עוֹבֵד:
וִיהִי וממילא לאחר שיכבשו את הארץ. יהיו לָהֶם אנשי כְּנַעַן לְמַס עוֹבֵד(- עבדים שגופם )משועבד למלאכה:
וִיהִי וממילא לאחר שיכבשו את הארץ. יהיו לָהֶם אנשי כְּנַעַן לְמַס עוֹבֵד(- עבדים שגופם )משועבד למלאכה:
וְיִׁשְכֹן בְאָהֳלֵי שֵׁם ע''פ. פשוטו הפירוש הוא ש יַשְׁרֶה ה' את שְׁכִינָתוֹ בְּיִשְׂרָאֵל שהם מבני שם, אבל לפ''ז לא מובן הקשר לתחילת הפסוק שמברך את יפת . וּמִדְרַשׁ חֲכָמִים1שזה מגיע :בהמשך לברכה של יפת, ופירוש הפסוק הוא כך ''אַף עַל פִי שֶּׁ ''יַפְּתְאֱֹלהִים לְיֶפֶת כלומר - שֶׁבָּנָה ,כֹּרֶשׁ שֶׁהָיָה מִבְּנֵי יֶפֶת את בַּיִת שֵׁנִי – אעפ''כ לֹא שָׁרְתָה בּוֹ שְׁכִינָה כ''כ כמו ששרה בבית ראשון ; אלא ?וְהֵיכָן שָׁרְתָה ''וישכון באהלי ''שם - בְּמִקְדָשׁ רִאשׁוֹן שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה המלך שֶׁהָיָה מִבְּנֵי שֵׁם2:
.יומא י
ע"פ ו"א ג .
וְיִׁשְכֹן בְאָהֳלֵי שֵׁם ע''פ. פשוטו הפירוש הוא ש יַשְׁרֶה ה' את שְׁכִינָתוֹ בְּיִשְׂרָאֵל שהם מבני שם, אבל לפ''ז לא מובן הקשר לתחילת הפסוק שמברך את יפת . וּמִדְרַשׁ חֲכָמִים{.יומא י} שזה מגיע :בהמשך לברכה של יפת, ופירוש הפסוק הוא כך ''אַף עַל פִי שֶּׁ ''יַפְּתְאֱֹלהִים לְיֶפֶת כלומר - שֶׁבָּנָה ,כֹּרֶשׁ שֶׁהָיָה מִבְּנֵי יֶפֶת את בַּיִת שֵׁנִי – אעפ''כ לֹא שָׁרְתָה בּוֹ שְׁכִינָה כ''כ כמו ששרה בבית ראשון ; אלא ?וְהֵיכָן שָׁרְתָה ''וישכון באהלי ''שם - בְּמִקְדָשׁ רִאשׁוֹן שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה המלך שֶׁהָיָה מִבְּנֵי שֵׁם{ע"פ ו"א ג .}:
וְתִירָס .זוֹ פָּרַס{יומא י .ב"ר לז ,א.} ועל פי. זה מובן כיצד כורש שהיה פרסי, היה מבני יפת, כנזכר לפני כן{פסוק כ"ז ד"ה 'וישכון באהלי שם '- ע"פ לקו"ש ח"ה ע ' 284 .}:
גיבור'' מובן שהפירוש הוא פעולה שלו א''א לפרש שהפירוש שהוא בעצמו היה מורד כי היו כבר מורדים חלקי
גיבור'' מובן שהפירוש הוא פעולה שלו א''א לפרש שהפירוש שהוא בעצמו היה מורד כי היו כבר מורדים. לפניו (בימי אנוש), אלא הפירוש שהוא היה הראשון שהחל לְהַמְרִיד בפרהסיא את כָּל הָעוֹלָם עַל הַקָדֹוׁש בָרּוְך הּוא בַּעֲצַת דוֹר הַפַּלָּגָה1:
ע ''פ גו ''א ,לבוש האורה ושפתי חכמים.
גיבור'' מובן שהפירוש הוא פעולה שלו א''א לפרש שהפירוש שהוא בעצמו היה מורד כי היו כבר מורדים. לפניו (בימי אנוש), אלא הפירוש שהוא היה הראשון שהחל לְהַמְרִיד בפרהסיא את כָּל הָעוֹלָם עַל הַקָדֹוׁש בָרּוְך הּוא בַּעֲצַת דוֹר הַפַּלָּגָה{ע ''פ גו ''א ,לבוש האורה ושפתי חכמים.}:
בטבע ולפ''ז אם הפירוש היה חלקי
בטבע ולפ''ז אם הפירוש היה. גיבור כפשוטו (שזה דבר שמגיע בטבע) היה צריך להיות כתוב ''הגיבור הראשון'' ומכך שכתוב ''החל להיות:
בטבע ולפ''ז אם הפירוש היה. גיבור כפשוטו (שזה דבר שמגיע בטבע) היה צריך להיות כתוב ''הגיבור הראשון'' ומכך שכתוב ''החל להיות:
מן הארץ וגו'. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַשּׁוּר אֶת בָּנָיו שׁוֹמְעִין לְנִמְרוֹד וּמוֹרְדִין בַּמָקוֹם לִבְנוֹת הַמִּגְדָּל יָצָא מִתּוֹכָם:
'מִן הָאָרֶּץ וגו. התורה מדברת על יציאתו של אשור מבבל בהמשך למרידתו של נמרוד כדי להשמיע את הטעם ליציאתו- ש כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַשּׁוּר אֶת בָּנָיו שׁוֹמְעִין לְנִמְרוֹד וּמוֹרְדִין בַּמָקוֹם לִבְנוֹת הַמִּגְדָּל יָצָא)(פרש מִתּוֹכָם ובנה לו ערים חדשים:
'מִן הָאָרֶּץ וגו. התורה מדברת על יציאתו של אשור מבבל בהמשך למרידתו של נמרוד כדי להשמיע את הטעם ליציאתו- ש כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַשּׁוּר אֶת בָּנָיו שׁוֹמְעִין לְנִמְרוֹד וּמוֹרְדִין בַּמָקוֹם לִבְנוֹת הַמִּגְדָּל יָצָא)(פרש מִתּוֹכָם ובנה לו ערים חדשים:
פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים. מִשְּׁנֵיהֶם יָצְאוּ, שֶׁהָיוּ פַּתְרוּסִים וְכַסְלוּחִים מַחֲלִיפִין מִשְׁכַּב נְשׁוֹתֵיהֶם אֵלּוּ לָאֵלּוּ וְיָצְאוּ מֵהֶם פְּלִשְׁתִּים:
מִשָם פְּלִשְׁתִּים. אין הפירוש שהפלשתים ''יצאו רק מכסלחים, שהרי לא כתוב ''יצאו ממנו (לשון יחיד) אלא ''משם'' (שמשמע כל מי )שהוזכר בפסוק אלא מִשְּׁנֵיהֶם יָצְאוּ גם פתרסים וגם מכסלחים, ע''י שֶׁהָיוּ פַּתְרוּסִים וְכַסְלוּחִים מַחֲלִיפִין מִשְׁכַּב נְשׁוֹתֵיהֶם אֵלּוּ לָאֵלּוּ וְיָצְאוּ מֵהֶם :פְּלִשְׁתִּים1:
ב"ר לז ,ה.
מִשָם פְּלִשְׁתִּים. אין הפירוש שהפלשתים ''יצאו רק מכסלחים, שהרי לא כתוב ''יצאו ממנו (לשון יחיד) אלא ''משם'' (שמשמע כל מי )שהוזכר בפסוק אלא מִשְּׁנֵיהֶם יָצְאוּ גם פתרסים וגם מכסלחים, ע''י שֶׁהָיוּ פַּתְרוּסִים וְכַסְלוּחִים מַחֲלִיפִין מִשְׁכַּב נְשׁוֹתֵיהֶם אֵלּוּ לָאֵלּוּ וְיָצְאוּ מֵהֶם :פְּלִשְׁתִּים{ב"ר לז ,ה.}:
יָקְטָן אדם. זה נקרא כך על שם שֶׁהָיָה עָנָו ,וּמַקְטִין עַצְמוֹ ו לְכָךְ - בגלל ענוותנותו- זָכָה לְהַעֲמִיד ולהקים את כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הרבות הַלָּלוּ האמורות בפסוקים הבאים. ודבר זה מובא כיוון שניתן ללמוד ממנו הוראה בעבודת 'ה:
יָקְטָן אדם. זה נקרא כך על שם שֶׁהָיָה עָנָו ,וּמַקְטִין עַצְמוֹ ו לְכָךְ - בגלל ענוותנותו- זָכָה לְהַעֲמִיד ולהקים את כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הרבות הַלָּלוּ האמורות בפסוקים הבאים. ודבר זה מובא כיוון שניתן ללמוד ממנו הוראה בעבודת 'ה:
חֲצַרְמָוֶּת אדם. זה נקרא כך ,עַל שֵׁם מְקוֹמוֹ שהיה מקום כזה בו על אף ריבוי השפע שהיה ,בו1 לא היו עסוקים בו בתאוות העולם, אלא 'היו אוכלים מאכלים פשוטים ('חצר- מלשון חציר), לובשים לבושים פשוטים, ומצפים למיתה ('מות') בה יוכלו להיפטר מתאוות העולם .לגמרי ודבר זה הוא מ דִּבְרֵי אַגָּדָה2.המושכים את הלב וחצרמות נהג כך מפני שהיה בנו של יקטן, והוא לימד אותו לנהוג בביטול. וגם דבר זה מובא מפני 'ההוראה שיש בו לעבודת ה3:
חֲצַרְמָוֶּת אדם. זה נקרא כך ,עַל שֵׁם מְקוֹמוֹ שהיה מקום כזה בו על אף ריבוי השפע שהיה ,בו{שהרי היה זה לפני התפלגות הארץ .} לא היו עסוקים בו בתאוות העולם, אלא 'היו אוכלים מאכלים פשוטים ('חצר- מלשון חציר), לובשים לבושים פשוטים, ומצפים למיתה ('מות') בה יוכלו להיפטר מתאוות העולם .לגמרי ודבר זה הוא מ דִּבְרֵי אַגָּדָה{ב"ר לז ,ח.} .המושכים את הלב וחצרמות נהג כך מפני שהיה בנו של יקטן, והוא לימד אותו לנהוג בביטול. וגם דבר זה מובא מפני 'ההוראה שיש בו לעבודת ה{ע"פ שיחת ש"פ נח תשכ"ה - הוגה ונדפס בהוספות ללקו"ש ח"ה ע ' 283 ואילך .}:
שָפָה אַחַת שלא תאמר שהרשעים ההם בדו להם לשון אחרת , מסביר שהי' חלקי
רש״י מקורי (סְפָרִיא)
שפה אחת. לְשׁוֹן הַקֹּדֶש:
שָפָה אַחַת שלא תאמר שהרשעים ההם בדו להם לשון אחרת , מסביר שהי'. זה לְשׁוֹן הַקֹּדֶש1:
תנחומא יט .שהרי זוהי היתה השפה שבה דברו בני האדם בתחילה- כנאמר, :לזאת יקרא איש כי מאיש לוקחה זאת( " בראשית
שָפָה אַחַת שלא תאמר שהרשעים ההם בדו להם לשון אחרת , מסביר שהי'. זה לְשׁוֹן הַקֹּדֶש{תנחומא יט .שהרי זוהי היתה השפה שבה דברו בני האדם בתחילה- כנאמר, :לזאת יקרא איש כי מאיש לוקחה זאת( " בראשית}:
בְנָסְעָם מִקֶּדֶּם "קדם" (צד מזרח) הוא המקום שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים שָׁם. כְּדִכְתִיב לְמַעְלָה1 וַיְהִי מוֹשָׁבָם וְגו' הַר הַקֶּדֶם", ו הפסוק בא להשמיע את הכמות הגדולה שהם היו- שאע"פ שהם חיו במקום מסוים- ,הוא לא הספיק להם ולכן נָסְעּו מִשָּׁם כדי לָתוּר לָהֶם (לחפש )בשבילהם מָקוֹם מספיק גדול שיכול לְהַחֲזִיק אֶת כֻּלָּם וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא את הבקעה שבארץ שִׁנְעָר:
לעיל י ,ל.
בְנָסְעָם מִקֶּדֶּם "קדם" (צד מזרח) הוא המקום שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים שָׁם. כְּדִכְתִיב לְמַעְלָה{לעיל י ,ל.} וַיְהִי מוֹשָׁבָם וְגו' הַר הַקֶּדֶם", ו הפסוק בא להשמיע את הכמות הגדולה שהם היו- שאע"פ שהם חיו במקום מסוים- ,הוא לא הספיק להם ולכן נָסְעּו מִשָּׁם כדי לָתוּר לָהֶם (לחפש )בשבילהם מָקוֹם מספיק גדול שיכול לְהַחֲזִיק אֶת כֻּלָּם וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא את הבקעה שבארץ שִׁנְעָר:
איש אל רעהו. אֻמָּה לְאֻמָּה, מִצְרַיִם לְכוּשׁ, וְכוּשׁ לְפוּט וּפוּט לִכְנַעַן:
אִיׁש אֶּל רֵעֵהּו. אין הכוונה שאדם אחד אמר לרעהו שהרי הם לא היו מצליחים לבנות הכל לבד, וכן אין הכוונה לכמות גדולה של אנשים לכמות גדולה אחרת מאותו אמה כי משמע ,שה"איש" וה"רעהו" הם שתי ישויות נפרדות אלא הכוונה ש אֻמָּה אחת )'אמרה (ע"י שליח וכד לְאֻמָּה אחרת, ,ואע"פ שכולם היו בני חם (לעיל י ו,.) עדיין כל משפחה נקראת אמה נפרדת והם אמרו אחת לשנייה- מִצְרַיִם לְכוּשׁ1, וְכוּשׁ לְפוּט וּפוּט לִכְנַעַן:
ב"ר לח ,ח.
אִיׁש אֶּל רֵעֵהּו. אין הכוונה שאדם אחד אמר לרעהו שהרי הם לא היו מצליחים לבנות הכל לבד, וכן אין הכוונה לכמות גדולה של אנשים לכמות גדולה אחרת מאותו אמה כי משמע ,שה"איש" וה"רעהו" הם שתי ישויות נפרדות אלא הכוונה ש אֻמָּה אחת )'אמרה (ע"י שליח וכד לְאֻמָּה אחרת, ,ואע"פ שכולם היו בני חם (לעיל י ו,.) עדיין כל משפחה נקראת אמה נפרדת והם אמרו אחת לשנייה- מִצְרַיִם לְכוּשׁ{ב"ר לח ,ח.} , וְכוּשׁ לְפוּט וּפוּט לִכְנַעַן:
הָבָה הפירוש במילה 'הבה' הוא- הַזְמִינוּ. עַצְמְכֶם הכינו עצמכם. ש כָּל הָבָה לְשׁוֹן הַזְמָנָה הוּא, שֶׁמְּכִינִים עַצְמָן וּמִתְחַבְּרִים לִמְלָאכָה אוֹ לְעֵצָה אוֹ לְמַשָּׂא וכן בענייננו שמזמינם אחד את השני לעבודה המשותפת בבנייה. ומוסיף לבאר שהלשון 'הבה' אף על פי שמשמע כלשון יחיד מורה הוא גם על רבים הָבָה הַזְמִינוּ כי משמעות 'הבה' היא זימון1 , כמו אפר"לייר בְלַעַ"ז - להיכון:
ע"פ משכיל לדוד ומוכיח מכך שבתורה נאמר ' הבה 'גם בל 'נקיבה "הבה נא אבוא אליך "
הָבָה הפירוש במילה 'הבה' הוא- הַזְמִינוּ. עַצְמְכֶם הכינו עצמכם. ש כָּל הָבָה לְשׁוֹן הַזְמָנָה הוּא, שֶׁמְּכִינִים עַצְמָן וּמִתְחַבְּרִים לִמְלָאכָה אוֹ לְעֵצָה אוֹ לְמַשָּׂא וכן בענייננו שמזמינם אחד את השני לעבודה המשותפת בבנייה. ומוסיף לבאר שהלשון 'הבה' אף על פי שמשמע כלשון יחיד מורה הוא גם על רבים הָבָה הַזְמִינוּ כי משמעות 'הבה' היא זימון{ע"פ משכיל לדוד ומוכיח מכך שבתורה נאמר ' הבה 'גם בל 'נקיבה "הבה נא אבוא אליך "} , כמו אפר"לייר בְלַעַ"ז - להיכון:
לְבֵנִים השתמשו בלבנים למרות שנדרש בשבילהם יגיעה גדולה חלקי
לֹא יִׁשְמְעּו ,אין פירושו. שלא ישמעו ממש ,אלא שלא יבינו1 וכך זֶה שׁוֹאֵל מחברו שיביא לו לְבֵנָה וְזֶה מֵבִיא טִיט כיוון שאינו מבין , וְזֶה עוֹמֵד עָלָיו וּפֹוצֵעַאֶּת מֹחוֹ2:
ראה רש"י דברים כח ,מט ,ד"ה 'לא תשמע לשונו .'
ראה ב"ר לח ,י .
לֹא יִׁשְמְעּו ,אין פירושו. שלא ישמעו ממש ,אלא שלא יבינו{ראה רש"י דברים כח ,מט ,ד"ה 'לא תשמע לשונו .'} וכך זֶה שׁוֹאֵל מחברו שיביא לו לְבֵנָה וְזֶה מֵבִיא טִיט כיוון שאינו מבין , וְזֶה עוֹמֵד עָלָיו וּפֹוצֵעַאֶּת מֹחוֹ{ראה ב"ר לח ,י .}:
וַיָפֶּץ ה' אֹתָם מִשָם. הפצה זו היא ,בגשמיות ;בָּעוֹלָם הַזֶּה ואף שעל ידי בלבול שפתם ממילא נפוצו, ואם כן עיקר הפעולה היא בלבול השפה, ואילו ההפצה היא רק תוצאה, הרי הפסוק כותב זאת כדי להדגיש1 ש מַה שֶּׁאָמְרוּ שיבנו את העיר והמגדל2""פֶּן נָפוּץ- כדי שלא נתפזר- נִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם, הוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה "מְגוֹרַת רָשָׁע- הדבר שהרשע פוחד ממנו- הִיא תְבוֹאֶנּוּ- הוא יקרה לו ", ובא בזה הפסוק ללמדנו שרצון הרשעים אינו מתקיים, ולא יועילו כל תחבולותיהם .וּמִשָם הֱפִיצָם3לכאורה תיבות אלו מיותרות, אלא שזוהי הפצה רוחנית, שבזה לִמֵד הפסוק שׁאֶּיֵן לָהֶּם- לדור הפלגה חֵלֶּק לָעֹולָם הַבָא4; ,ואף שלכאורה וְכִי אֵיזֹו הנהגה יותר קָׁשָה וחמורה , שׁלֶּ דֹור הַמַבּול ?אֹו שׁלֶּ דֹור הַפַלָגָה הרי אֵלּו- דור המבול לֹא פָׁשְטּו יָד להילחם בָעִקָר- ,בקב"ה וְאֵלּו- דור הפלגה ,פָׁשְטּו יָד בָעִקָר לְהִלָחֵם בֹו ואף על פי כן - וְאֵלּו דור המבול נִׁשְטְפּו וטבעו, ש- 'שטיפה' היא ,ביטול גמור של מציאותם, ובאופן של ייסורים שהרי יש שיהוי בין הטביעה למיתה, ולעומת זאת וְאֵלּו דור הפלגה, אפילו ,לֹא נֶּאֱבְדּו5 מִן הָעֹולָם שב- 'איבוד' ייתכן שהמציאות קיימת, אלא שלא ידוע איפה היא ? אֶּלָא הטעם לכך הוא, מפני ,שׁדֶּוֹר הַמַבּול הָיּו גַזְלָנִים והגזל היה שייך מפני ש- ,וְהָיְתָה מְרִיבָה בֵינֵיהֶּם שהרי כשיש שלום ביניהם לא יבואו לגזול זה מזה, וכיוון שעניין ,המריבה הוא מנוגד לקיום העולם ויישובו ו לְכְָך נֶּאֱבְדּו לגמרי ; וְאֵלּו- דור הפלגה הָיּו נֹוהֲגִים אַהֲבָה וְרֵעּות-חברות בֵינֵיהֶּם, שׁנֶּאֶּמֱרַ ,""שָפָה אֶּחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים ומכך לָמָדַתְּ שׁשֶּנָאְוּי הַמַחֲֹלקֶּת אצל הקב"ה אפילו יותר ,ממרידה בו, מפני שהוא מנוגד ליישוב העולם וְגָדֹול- וחשוב הַשָֹלום6:
ע"פ גו"א .
לעיל פסוק ד .
הדיבור 'ומשם הפיצם 'אחד הוא עם ד"ה 'ויפץ ה 'אותם משם ,'והמדפיס '(הבחור הזעצער )'טעה וחילקם לשני דיבורים .
סנהדרין קז :
הלשון הרגילה היא ' נאבדו ,'ורק בהשוואה בין דור הפלגה לדור המבול ,כיוון שרש"י רוצה להדגיש את גודל החילוק ביניהם ,משתמש הוא גם בלשון ' נשטפו.'
ב"ר לח ,ו .
וַיָפֶּץ ה' אֹתָם מִשָם. הפצה זו היא ,בגשמיות ;בָּעוֹלָם הַזֶּה ואף שעל ידי בלבול שפתם ממילא נפוצו, ואם כן עיקר הפעולה היא בלבול השפה, ואילו ההפצה היא רק תוצאה, הרי הפסוק כותב זאת כדי להדגיש{ע"פ גו"א .} ש מַה שֶּׁאָמְרוּ שיבנו את העיר והמגדל{לעיל פסוק ד .} ""פֶּן נָפוּץ- כדי שלא נתפזר- נִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם, הוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה "מְגוֹרַת רָשָׁע- הדבר שהרשע פוחד ממנו- הִיא תְבוֹאֶנּוּ- הוא יקרה לו ", ובא בזה הפסוק ללמדנו שרצון הרשעים אינו מתקיים, ולא יועילו כל תחבולותיהם .וּמִשָם הֱפִיצָם{הדיבור 'ומשם הפיצם 'אחד הוא עם ד"ה 'ויפץ ה 'אותם משם ,'והמדפיס '(הבחור הזעצער )'טעה וחילקם לשני דיבורים .} לכאורה תיבות אלו מיותרות, אלא שזוהי הפצה רוחנית, שבזה לִמֵד הפסוק שׁאֶּיֵן לָהֶּם- לדור הפלגה חֵלֶּק לָעֹולָם הַבָא{סנהדרין קז :} ; ,ואף שלכאורה וְכִי אֵיזֹו הנהגה יותר קָׁשָה וחמורה , שׁלֶּ דֹור הַמַבּול ?אֹו שׁלֶּ דֹור הַפַלָגָה הרי אֵלּו- דור המבול לֹא פָׁשְטּו יָד להילחם בָעִקָר- ,בקב"ה וְאֵלּו- דור הפלגה ,פָׁשְטּו יָד בָעִקָר לְהִלָחֵם בֹו ואף על פי כן - וְאֵלּו דור המבול נִׁשְטְפּו וטבעו, ש- 'שטיפה' היא ,ביטול גמור של מציאותם, ובאופן של ייסורים שהרי יש שיהוי בין הטביעה למיתה, ולעומת זאת וְאֵלּו דור הפלגה, אפילו ,לֹא נֶּאֱבְדּו{הלשון הרגילה היא ' נאבדו ,'ורק בהשוואה בין דור הפלגה לדור המבול ,כיוון שרש"י רוצה להדגיש את גודל החילוק ביניהם ,משתמש הוא גם בלשון ' נשטפו.'} מִן הָעֹולָם שב- 'איבוד' ייתכן שהמציאות קיימת, אלא שלא ידוע איפה היא ? אֶּלָא הטעם לכך הוא, מפני ,שׁדֶּוֹר הַמַבּול הָיּו גַזְלָנִים והגזל היה שייך מפני ש- ,וְהָיְתָה מְרִיבָה בֵינֵיהֶּם שהרי כשיש שלום ביניהם לא יבואו לגזול זה מזה, וכיוון שעניין ,המריבה הוא מנוגד לקיום העולם ויישובו ו לְכְָך נֶּאֱבְדּו לגמרי ; וְאֵלּו- דור הפלגה הָיּו נֹוהֲגִים אַהֲבָה וְרֵעּות-חברות בֵינֵיהֶּם, שׁנֶּאֶּמֱרַ ,""שָפָה אֶּחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים ומכך לָמָדַתְּ שׁשֶּנָאְוּי הַמַחֲֹלקֶּת אצל הקב"ה אפילו יותר ,ממרידה בו, מפני שהוא מנוגד ליישוב העולם וְגָדֹול- וחשוב הַשָֹלום{ב"ר לח ,ו .}:
שם בן מאת שנה. כְּשֶׁהוֹלִיד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל:
שׁםֵ בֶּן מְאַת שׁנָהָ. אין זה מניין שנותיו הכולל של שם, אלא זה היה גילו כְּשֶׁהוֹלִיד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל כנאמר בהמשך ,הפסוק. וכפי שהוא בכל הפסוקים הבאים שהתורה כותבת כמה שנים חי פלוני לפני הולדת בנו, וכמה אחרי כן:
שׁםֵ בֶּן מְאַת שׁנָהָ. אין זה מניין שנותיו הכולל של שם, אלא זה היה גילו כְּשֶׁהוֹלִיד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל כנאמר בהמשך ,הפסוק. וכפי שהוא בכל הפסוקים הבאים שהתורה כותבת כמה שנים חי פלוני לפני הולדת בנו, וכמה אחרי כן:
וַיָמָת תֶּרַח בְחָרָן. דבר זה היה לְאַחַר שֶׁיָּצָא ,אַבְרָם מֵחָרָן וּבָא לְאֶרֶץ כְּנַעַן כנאמר בפסוקים הבאים, ולאחר ש- וְהָיָה שָׁם אברם בארץ כנען ,יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה ורק אז מת תרח ; שֶׁהֲרֵי כָתוּב "וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן", וְתֶרַח בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה היה כְּשֶׁנּוֹלַד אַבְרָם1- הֲרֵי קמ"ה שנים לְתֶרַח כְּשֶׁיָּצָא אַבְרָם מֵחָרָן (70+75) ואם כן, כשיצא אברם עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ מִשְּׁנוֹתָיו של תרח הַרְבֵּה שנים עד מותו, ולפי זה נמצא שהפסוקים אינם כתובים לפי סדר התרחשותם2 . וְלָמָּה אכן הִקְדִּים הַכָּתוּב מִיתָתוֹ שֶׁל תֶּרַח לִיצִיאָתוֹ שֶׁל אַבְרָם שלא כסדר בו התרחשו מאורעות אלו? מפני שתרח היה נמוך במדרגתו מאברם, ולכן או ,שאברם לא היה צריך כלל לכבד את תרח אביו או שיש בזה ספק מי צריך לכבד את מי, וכדי שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר שאברם אינו מכבד את תרח ,מְפֻרְסָם לַכֹּל3באופן ש- וְיֹאמְרוּ לֹא קִיֵּם אַבְרָם אֶת מצוות כְּבוֹד אָבִיו שקיבלו עליהם כל בני נח , שֶׁהִנִּיחוֹ– שהשאיר את תרח אביו בחרן כשהוא זָקֵן הזקוק לבניו שיעזרו לו, וְהָלַךְ לוֹ לארץ כנען. והטעם לכך שאברם אכן לא כיבד את תרח הוא, מפני שתרח היה 'תלמידו' של ,אברם בענייני אמונה ו לְפִיכָךְ קְרָאוֹ הַכָּתוּב– לכן פסוק זה קורא לתרח ''מֵת- ,ביחס לאברהם כי כך נקרא מי שדרגתו נמוכה, וכיוון שכאשר הבן הוא רבו של האב יש ספק האם הוא חייב בכבודו, אברם נמנע מלהיות במקום אחד עם:
לעיל פסוק כו .
וצע"ק מדוע לא השתמש בלשון 'אין מוקדם ומאוחר בתורה ( 'לקו"ש חכ"ו עמ ' 154 הע ' 14 .)
טעם ההדגשה 'מפורסם 'הוא ,כי מחלוקת ( - ספק )זה מי צריך לכבד את מי הוא רק בפרהסיא , כשהדבר 'מפורסם ,'אך בצנעא לכל הדעות הבן חייב בכבוד אביו .
וַיָמָת תֶּרַח בְחָרָן. דבר זה היה לְאַחַר שֶׁיָּצָא ,אַבְרָם מֵחָרָן וּבָא לְאֶרֶץ כְּנַעַן כנאמר בפסוקים הבאים, ולאחר ש- וְהָיָה שָׁם אברם בארץ כנען ,יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה ורק אז מת תרח ; שֶׁהֲרֵי כָתוּב "וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן", וְתֶרַח בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה היה כְּשֶׁנּוֹלַד אַבְרָם{לעיל פסוק כו .} - הֲרֵי קמ"ה שנים לְתֶרַח כְּשֶׁיָּצָא אַבְרָם מֵחָרָן (70+75) ואם כן, כשיצא אברם עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ מִשְּׁנוֹתָיו של תרח הַרְבֵּה שנים עד מותו, ולפי זה נמצא שהפסוקים אינם כתובים לפי סדר התרחשותם{וצע"ק מדוע לא השתמש בלשון 'אין מוקדם ומאוחר בתורה ( 'לקו"ש חכ"ו עמ ' 154 הע ' 14 .)} . וְלָמָּה אכן הִקְדִּים הַכָּתוּב מִיתָתוֹ שֶׁל תֶּרַח לִיצִיאָתוֹ שֶׁל אַבְרָם שלא כסדר בו התרחשו מאורעות אלו? מפני שתרח היה נמוך במדרגתו מאברם, ולכן או ,שאברם לא היה צריך כלל לכבד את תרח אביו או שיש בזה ספק מי צריך לכבד את מי, וכדי שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר שאברם אינו מכבד את תרח ,מְפֻרְסָם לַכֹּל{טעם ההדגשה 'מפורסם 'הוא ,כי מחלוקת ( - ספק )זה מי צריך לכבד את מי הוא רק בפרהסיא , כשהדבר 'מפורסם ,'אך בצנעא לכל הדעות הבן חייב בכבוד אביו .} באופן ש- וְיֹאמְרוּ לֹא קִיֵּם אַבְרָם אֶת מצוות כְּבוֹד אָבִיו שקיבלו עליהם כל בני נח , שֶׁהִנִּיחוֹ– שהשאיר את תרח אביו בחרן כשהוא זָקֵן הזקוק לבניו שיעזרו לו, וְהָלַךְ לוֹ לארץ כנען. והטעם לכך שאברם אכן לא כיבד את תרח הוא, מפני שתרח היה 'תלמידו' של ,אברם בענייני אמונה ו לְפִיכָךְ קְרָאוֹ הַכָּתוּב– לכן פסוק זה קורא לתרח ''מֵת- ,ביחס לאברהם כי כך נקרא מי שדרגתו נמוכה, וכיוון שכאשר הבן הוא רבו של האב יש ספק האם הוא חייב בכבודו, אברם נמנע מלהיות במקום אחד עם:
בְּחָרָן. הַנּוּ"ן הסופית בתיבה זו הֲפוּכָה,1כדי להורות אשר מלבד הפירוש הפשוט של תיבה זו - שם מקום - מרומז בה גם פירוש נוסף, מלשון 'חרון'. ומכך שלא כל התיבה הפוכה אלא רק האות נ', ובזה באה התורה לוֹמַר לְךָ,אשר עַד יציאתו של אַבְרָם מחרן לארץ כנען, המוזכרת בפסוק הבא, היהחֲרוֹן אַף וכעסשֶׁל מָקוֹם - של הקב"ה (בעולם), אך כאשר יצא אברם התחיל לפרסם את הקב"ה בעולם, וכך סר הכעס2:
וכן הוא גם בספרי הלימוד של בן החמש למקרא, ולכן הוא יודע על זאת (ע"פ לקו"ש חט"ו ע' 423 הע' 10).
ע"פ לקו"ש חט"ו ע' 63 ואילך.
בְּחָרָן. הַנּוּ"ן הסופית בתיבה זו הֲפוּכָה,{וכן הוא גם בספרי הלימוד של בן החמש למקרא, ולכן הוא יודע על זאת (ע"פ לקו"ש חט"ו ע' 423 הע' 10).} כדי להורות אשר מלבד הפירוש הפשוט של תיבה זו - שם מקום - מרומז בה גם פירוש נוסף, מלשון 'חרון'. ומכך שלא כל התיבה הפוכה אלא רק האות נ', ובזה באה התורה לוֹמַר לְךָ,אשר עַד יציאתו של אַבְרָם מחרן לארץ כנען, המוזכרת בפסוק הבא, היהחֲרוֹן אַף וכעסשֶׁל מָקוֹם - של הקב"ה (בעולם), אך כאשר יצא אברם התחיל לפרסם את הקב"ה בעולם, וכך סר הכעס{ע"פ לקו"ש חט"ו ע' 63 ואילך.}: