עריכה — פרשת שלח

13:1 וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

אין רש״י לפסוק זה

13:2 שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם׃

שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

שלח לך אנשים. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת מְרַגְּלִים לְפָרָשַׁת מִרְיָם? לְפִי שֶׁלָּקְתָה עַל עִסְקֵי דִבָּה, שֶׁדִּבְּרָה בְאָחִיהָ, וּרְשָׁעִים הַלָּלוּ רָאוּ וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר (תנחומא):

שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. בפשטות היה ניתן לטעות, שסמיכות פרשת מרים לפרשת מרגלים היא מפני שהם שווים במדרגתם, או לפחות דומים זה לזה, ובפרט על פי הכתוב שהיה זה 'לך' – בשליחותו של משה רבינו, והיו הם 'אנשים' – חשובים .¹ ואם כן לכאורה הייתה צריכה התורה להפסיק בין פרשיות אלו כדי למנוע את הטעות. ולָמָּה בכל זאת נִסְמְכָה פָרָשַׁת מְרַגְּלִים לְפָרָשַׁת מִרְיָם? לְפִי שֶׁמרים לָּקְתָה ונענשה בצרעת עַל עִסְקֵי דִבָּה – ההתעסקות והאריכות היתירה בדיבור על משה², וזאת, אף שֶׁרק דִּבְּרָה בְאָחִיהָ – שזה יותר מובן- שהרי הם היו אחים, ולכן קשה היה לה לקבל את זה שהוא נעלה מהם באופן של אין ערוך, ולכן טענה שכשם שמרים ואהרן נישאו, ואף על פי כן ההקב"ה התגלה אליהם, ולכן חשבה שגם משה צריך להנשא. וּרְשָׁעִים הַלָּלוּ³ - שכמובן אין להשוותם למרים הצדיקה, רָאוּ שמרים נענשה על אופן כזה של חטא - התעסקות והארכה יתרים, ואי אימון בעליונותו של משה, וראייה זו הייתה אמורה לגבור על השפעותיה של ראיית חוזק יושבי הארץ, ובאופן כזה שלא היה צורך להתעמק בדבר, והיה צריך רק 'לקחת' את המוסר והלקח, וְאף על פי כן לֹא לָקְחוּ את המוּסָר⁴ - וחטאו באותו האופן - התעסקו והאריכו מדי בענייני חוזקם של יושבי הארץ, ובכך גרמו לישראל שלא לרצות להיכנס לארץ,⁵ וגם הגורם לטעותם היה אותו גורם: כיוון שנשלחו לכך בשליחותו של הקב"ה, היו בטוחים שאין אדם נעלה מהם בעניין זה, ולכן סברו שדעתם, אשר לא ניתן לגבור על יושבי הארץ, היא היא האמת שאינה ניתנת לערעור. ולפי כל זה נמצא בנוגע לסמיכת הפרשיות, לא רק שאינה משווה את המרגלים למרים, אלא גם מסבירה את הטעם לחומרת חטאם ועונשם⁶:

להלן פסוק ג' ד"ה אנשים. ואף שהיה חילוק גדול בעונשם – ייתכן שזהו מפני שאצל מרים החטא היה עניין פרטי, ואצל המרגלים היה זה נוגע לכל העם, אבל בעצם חטאיהם דומים.
אבל לא על עצם הדיבור, כיוון שלא שיקרה ואפילו לא נתכוונה לגנותו.
כוונתו על אחרי החטא, שהרי לפני כן 'כשרים היו' (שם עמ' 78 הע' 3). ובאו"א י"ל - ש-'כשרים' אינם כאלה שיש בהם מעלה חיובית, אלא כאלה שאין בהם חסרון וחטא (שלכן תואר זה שייך בבהמה כבאדם), ולכן אין זה בסתירה ל-'רשעים' - שהם כאלה שבפנימיותם נמשכים לרע (תו"מ התוועדויות חמ"ד עמ' 31 הע' 2).
תנחומא ה.
משא"כ אם היו מוסרים דברים כהוויתם - לא היה בזה חטא, שהרי זוהי שליחותם.
ע"פ לקו"ש חי"ח שיחה א' לפרשת שלח.

שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. בפשטות היה ניתן לטעות, שסמיכות פרשת מרים לפרשת מרגלים היא מפני שהם שווים במדרגתם, או לפחות דומים זה לזה, ובפרט על פי הכתוב שהיה זה 'לך' – בשליחותו של משה רבינו, והיו הם 'אנשים' – חשובים .{להלן פסוק ג' ד"ה אנשים. ואף שהיה חילוק גדול בעונשם – ייתכן שזהו מפני שאצל מרים החטא היה עניין פרטי, ואצל המרגלים היה זה נוגע לכל העם, אבל בעצם חטאיהם דומים.} ואם כן לכאורה הייתה צריכה התורה להפסיק בין פרשיות אלו כדי למנוע את הטעות. ולָמָּה בכל זאת נִסְמְכָה פָרָשַׁת מְרַגְּלִים לְפָרָשַׁת מִרְיָם? לְפִי שֶׁמרים לָּקְתָה ונענשה בצרעת עַל עִסְקֵי דִבָּה – ההתעסקות והאריכות היתירה בדיבור על משה{אבל לא על עצם הדיבור, כיוון שלא שיקרה ואפילו לא נתכוונה לגנותו.}, וזאת, אף שֶׁרק דִּבְּרָה בְאָחִיהָ – שזה יותר מובן- שהרי הם היו אחים, ולכן קשה היה לה לקבל את זה שהוא נעלה מהם באופן של אין ערוך, ולכן טענה שכשם שמרים ואהרן נישאו, ואף על פי כן ההקב"ה התגלה אליהם, ולכן חשבה שגם משה צריך להנשא. וּרְשָׁעִים הַלָּלוּ{כוונתו על אחרי החטא, שהרי לפני כן 'כשרים היו' (שם עמ' 78 הע' 3). ובאו"א י"ל - ש-'כשרים' אינם כאלה שיש בהם מעלה חיובית, אלא כאלה שאין בהם חסרון וחטא (שלכן תואר זה שייך בבהמה כבאדם), ולכן אין זה בסתירה ל-'רשעים' - שהם כאלה שבפנימיותם נמשכים לרע (תו"מ התוועדויות חמ"ד עמ' 31 הע' 2).} - שכמובן אין להשוותם למרים הצדיקה, רָאוּ שמרים נענשה על אופן כזה של חטא - התעסקות והארכה יתרים, ואי אימון בעליונותו של משה, וראייה זו הייתה אמורה לגבור על השפעותיה של ראיית חוזק יושבי הארץ, ובאופן כזה שלא היה צורך להתעמק בדבר, והיה צריך רק 'לקחת' את המוסר והלקח, וְאף על פי כן לֹא לָקְחוּ את המוּסָר{תנחומא ה.} - וחטאו באותו האופן - התעסקו והאריכו מדי בענייני חוזקם של יושבי הארץ, ובכך גרמו לישראל שלא לרצות להיכנס לארץ,{משא"כ אם היו מוסרים דברים כהוויתם - לא היה בזה חטא, שהרי זוהי שליחותם.} וגם הגורם לטעותם היה אותו גורם: כיוון שנשלחו לכך בשליחותו של הקב"ה, היו בטוחים שאין אדם נעלה מהם בעניין זה, ולכן סברו שדעתם, אשר לא ניתן לגבור על יושבי הארץ, היא היא האמת שאינה ניתנת לערעור. ולפי כל זה נמצא בנוגע לסמיכת הפרשיות, לא רק שאינה משווה את המרגלים למרים, אלא גם מסבירה את הטעם לחומרת חטאם ועונשם{ע"פ לקו"ש חי"ח שיחה א' לפרשת שלח.}:

עודכן ע״י mendye@gmail.com

שְׁלַח לְךָ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

שלח לך. לְדַעְתְּךָ, אֲנִי אֵינִי מְצַוֶּה לְךָ, אִם תִּרְצֶה שְׁלַח; לְפִי שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" וְגוֹ' (דברים א'), וּמֹשֶׁה נִמְלַךְ בִּשְׁכִינָה, אָמַר, אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁהִיא טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם" וְגוֹ' (שמות ג'), חַיֵּיהֶם שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם מָקוֹם לִטְעוֹת בְּדִבְרֵי מְרַגְּלִים, לְמַעַן לֹא יִירָשׁוּהָ (תנחומא):

שְׁלַח¹ לְךָ.² אין הפירוש שזהו ציווי וחובה, שהרי לפי זה לא מובן מה מוסיפה תיבת "לך", ומדוע לא נאמר "שלח אנשים". אלא שפירוש תיבת "לך" הוא - לְדַעְתְּךָ, תלוי ברצונך ובהחלטתך, כי אֲנִי אֵינִי מְצַוֶּה לְךָ לעשות זאת, אלא מצווה שתעשה בזה כרצונך:³ אִם תִּרְצֶה שְׁלַח, ואם לא תרצה - אל תשלח. כי שילוח המרגלים כפי שהתכוון אליו הקב"ה - לראות אשר טובה הארץ וכיצד ניתן לכובשה - היה דבר רצוי וחיובי, אלא שהקב"ה רצה שהדבר יהיה תלוי בדעתו וברצונו של משה.⁴ והסכמה זו נאמרה לְפִי שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ"⁵, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר⁶ "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" - בערבוביא ובחוסר סדר⁷ - וְגוֹ' "וַתֹּֽאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ", וּמֹשֶׁה נִמְלַךְ בִּשְׁכִינָה - התייעץ כביכול עם הקב"ה, וכתשובה לכך באה כאן ההסכמה לדבר. אך כוונתם של בני ישראל בבקשתם זו ושל המרגלים בשליחותם הייתה בלתי רצויה - לבדוק האם הארץ טובה, והאם ניתן לכובשה, ועל כך⁸ אָמַר הקב"ה: אני אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁהארץ הִיא טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר בדברי הקב"ה למשה לומר לבני ישראל:⁹ "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם וְגוֹ' אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", אבל הם אינם מאמינים לי, ורוצים לשלוח מרגלים על מנת לבדוק זאת, ולכן חַיֵּיהֶם - מובטחים הם¹⁰ שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם מָקוֹם לִטְעוֹת בְּאמצעות דִבְרֵי המְרַגְּלִים שיאמרו של ניתן לכבוש את הארץ, והם יאמינו לדבריהם, לְמַעַן אשר על ידי זה לֹא יִירָשׁוּהָ¹¹ ובזה ייענשו על חטא חוסר אמונתם¹²:

בד''ה זה רש''י מבאר את תיבת שלח כי ה"לך" הולך על ה"שלח" ולכן העתיק גם את המילה שלח.
כאן יש לכתוב את דברי המזרחי בביאור
או באו"א - שציווי מונה את הבחירה החפשית, ובזה 'איני מצווה לך' אלא נותן לך בחירה חפשית (ע"פ תו"מ התוועדויות תשמ"ט ח"ג עמ' 387).
ע"פ לקו"ש חכ"ג עמ' 92-94. תו"מ התוועדויות שם עמ' 384-388. תשמ"ח עמ' 507-509 והערה 14 שם.
דברים א, כב.
שם.
רש"י שם.
ע"פ תו"מ התוועדויות שם הע' 14.
שמות ג, יז.
'חייהם' הוא לשון שבועה (ראה תנחומא שם), כמו 'חי נפשך' (שמואל א א כז, ועוד).
תנחומא שם, וסוטה לד:
כ"ה ע"פ פשט. אבל ע"פ פנימיות העניינים הרי גם בקשתם של בני ישראל, גם היותה באופן של 'ערבוביא', וגם נתינת המקום לטעות - הם עניינים חיוביים, של ידם תהיה העבודה בכח עצמו דווקא. ועפ"ז יש לבאר גם הלשון 'למען לא יירשוה', שקבלת הארץ לא תהיה בדרך ירושה ומתנה מלמעלה, אלא ע"י עבודת המטה (תו"מ התוועדויות שם הערה 29. תש"נ ח"ג עמ' 352 והע' 35 שם).

שְׁלַח{בד''ה זה רש''י מבאר את תיבת שלח כי ה"לך" הולך על ה"שלח" ולכן העתיק גם את המילה שלח.} לְךָ.{כאן יש לכתוב את דברי המזרחי בביאור} אין הפירוש שזהו ציווי וחובה, שהרי לפי זה לא מובן מה מוסיפה תיבת "לך", ומדוע לא נאמר "שלח אנשים". אלא שפירוש תיבת "לך" הוא - לְדַעְתְּךָ, תלוי ברצונך ובהחלטתך, כי אֲנִי אֵינִי מְצַוֶּה לְךָ לעשות זאת, אלא מצווה שתעשה בזה כרצונך:{או באו"א - שציווי מונה את הבחירה החפשית, ובזה 'איני מצווה לך' אלא נותן לך בחירה חפשית (ע"פ תו"מ התוועדויות תשמ"ט ח"ג עמ' 387).} אִם תִּרְצֶה שְׁלַח, ואם לא תרצה - אל תשלח. כי שילוח המרגלים כפי שהתכוון אליו הקב"ה - לראות אשר טובה הארץ וכיצד ניתן לכובשה - היה דבר רצוי וחיובי, אלא שהקב"ה רצה שהדבר יהיה תלוי בדעתו וברצונו של משה.{ע"פ לקו"ש חכ"ג עמ' 92-94. תו"מ התוועדויות שם עמ' 384-388. תשמ"ח עמ' 507-509 והערה 14 שם.} והסכמה זו נאמרה לְפִי שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ"{דברים א, כב.}, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר{שם.} "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" - בערבוביא ובחוסר סדר{רש"י שם.} - וְגוֹ' "וַתֹּֽאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ", וּמֹשֶׁה נִמְלַךְ בִּשְׁכִינָה - התייעץ כביכול עם הקב"ה, וכתשובה לכך באה כאן ההסכמה לדבר. אך כוונתם של בני ישראל בבקשתם זו ושל המרגלים בשליחותם הייתה בלתי רצויה - לבדוק האם הארץ טובה, והאם ניתן לכובשה, ועל כך{ע"פ תו"מ התוועדויות שם הע' 14.} אָמַר הקב"ה: אני אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁהארץ הִיא טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר בדברי הקב"ה למשה לומר לבני ישראל:{שמות ג, יז.} "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם וְגוֹ' אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", אבל הם אינם מאמינים לי, ורוצים לשלוח מרגלים על מנת לבדוק זאת, ולכן חַיֵּיהֶם - מובטחים הם{'חייהם' הוא לשון שבועה (ראה תנחומא שם), כמו 'חי נפשך' (שמואל א א כז, ועוד).} שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם מָקוֹם לִטְעוֹת בְּאמצעות דִבְרֵי המְרַגְּלִים שיאמרו של ניתן לכבוש את הארץ, והם יאמינו לדבריהם, לְמַעַן אשר על ידי זה לֹא יִירָשׁוּהָ{תנחומא שם, וסוטה לד:} ובזה ייענשו על חטא חוסר אמונתם{כ"ה ע"פ פשט. אבל ע"פ פנימיות העניינים הרי גם בקשתם של בני ישראל, גם היותה באופן של 'ערבוביא', וגם נתינת המקום לטעות - הם עניינים חיוביים, של ידם תהיה העבודה בכח עצמו דווקא. ועפ"ז יש לבאר גם הלשון 'למען לא יירשוה', שקבלת הארץ לא תהיה בדרך ירושה ומתנה מלמעלה, אלא ע"י עבודת המטה (תו"מ התוועדויות שם הערה 29. תש"נ ח"ג עמ' 352 והע' 35 שם).}:

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:3 וַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם מֹשֶׁ֛ה מִמִּדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה כֻּלָּ֣ם אֲנָשִׁ֔ים רָאשֵׁ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה׃

עַל פִּי ה' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

על פי ה'. בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁלֹּא עִכֵּב עַל יָדוֹ:

עַל פִּי ה'. אין הפירוש שהיה זה על פי ציווי ה', שהרי שילוח המרגלים היה מדעתו של משה¹, אלא שהיה זה בִּרְשׁוּתוֹ של ה', דהיינו שׁלאחר שנמלך משה בה' על שליחות זו, ה' לֹּא עִכֵּב עַל יָדוֹ²:

כנ"ל פסוק ב' ד"ה שלח לך.
ע''פ ספר הזכרון.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

כֻּלָּם אֲנָשִׁים חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

כלם אנשים. כָּל אֲנָשִׁים שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, וְאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֵׁרִים הָיוּ:

כֻּלָּם אֲנָשִׁים. לכאורה, תיבת "אנשים" שבפסוק זה מיותרת היא¹. ועל כך מבאר, אשר כָּל תיבת "אֲנָשִׁים" שֶׁבַּמִּקְרָא (כולל גם אלה שבפסוקים הסמוכים²), משמעותה לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, אנשים חשובים³, וְאף שלבסוף המרגלים הרשיעו ולא היו ראויים להיקרא כך - הרי באוֹתָהּ שָׁעָה בה נשלחו, עדיין כְּשֵׁרִים הָיוּ, ורק לאחר שהגיעו לארץ, החלו ללכת בה, וראו את חוזק הערים ויושביהן - הרשיעו⁴:

משא"כ בפסוק הקודם, בו תיבת "אנשים" נחוצה עבור שלימות הפסוק. ע"פ לקו"ש חי"ח ע' 144 הע' 36.
לקו"ש שם.
וחשיבות זו היא חשיבות ה-'אנשים' מצד עצמם, בנוסף לחשיבותם מצד בחירת הציבור - 'ראשי בני ישראל המה' (תו"מ התוועדויות תשמ"ו ח"ג עמ' 668).
ע"פ לקו"ש שם ע' 147 הע' 55, וחל"ג ע' 79 הע' 13.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:4 וְאֵ֖לֶּה שְׁמוֹתָ֑ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן שַׁמּ֖וּעַ בֶּן־זַכּֽוּר׃

אין רש״י לפסוק זה

13:5 לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֔וֹן שָׁפָ֖ט בֶּן־חוֹרִֽי׃

אין רש״י לפסוק זה

13:6 לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֔ה כָּלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּֽה׃

אין רש״י לפסוק זה

13:7 לְמַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֔ר יִגְאָ֖ל בֶּן־יוֹסֵֽף׃

אין רש״י לפסוק זה

13:8 לְמַטֵּ֥ה אֶפְרָ֖יִם הוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נֽוּן׃

אין רש״י לפסוק זה

13:9 לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֔ן פַּלְטִ֖י בֶּן־רָפֽוּא׃

אין רש״י לפסוק זה

13:10 לְמַטֵּ֣ה זְבוּלֻ֔ן גַּדִּיאֵ֖ל בֶּן־סוֹדִֽי׃

אין רש״י לפסוק זה

13:11 לְמַטֵּ֥ה יוֹסֵ֖ף לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה גַּדִּ֖י בֶּן־סוּסִֽי׃

אין רש״י לפסוק זה

13:12 לְמַטֵּ֣ה דָ֔ן עַמִּיאֵ֖ל בֶּן־גְּמַלִּֽי׃

אין רש״י לפסוק זה

13:13 לְמַטֵּ֣ה אָשֵׁ֔ר סְת֖וּר בֶּן־מִיכָאֵֽל׃

אין רש״י לפסוק זה

13:14 לְמַטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֔י נַחְבִּ֖י בֶּן־וׇפְסִֽי׃

אין רש״י לפסוק זה

13:15 לְמַטֵּ֣ה גָ֔ד גְּאוּאֵ֖ל בֶּן־מָכִֽי׃

אין רש״י לפסוק זה

13:16 אֵ֚לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח מֹשֶׁ֖ה לָת֣וּר אֶת־הָאָ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְהוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן יְהוֹשֻֽׁעַ׃

וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ וגו' מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ויקרא משה להושע וגו'. הִתְפַּלֵּל עָלָיו יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים (סוטה ל"ד):

וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ וגו'. הטעם לשינוי שמו של יהושע, יובן בהקדים: משה שלח את המרגלים 'לתור את הארץ', שלשון 'תיור' - מורה על הפעולה המעשית בלבד של החיפוש והראייה. וזה היה רצונו של משה - שיראו וימסרו דברים כהווייתם, ועל ידי זה ידעו כיצד לכבוש את הארץ, וגם יעוררו אצל ישראל רצון לכך.¹ אך בפועל, היו הם 'מרגלים' - שלשון 'ריגול' מורה על חיפוש המכוון למטרה כלשהי, תוך שימוש בחכמתו של המרגל, שעל ידו ניתן למצוא עצות ותחבולות ולהסיק מסקנות בנוגע למטרה הנרצית. ודבר זה היה מנוגד לרצונו של משה, כיוון שאף שיכול הוא להביא לתוצאות חיוביות ('עצה טובה'), הרי מפני שהריגול דורש מהמרגל ערמומיות והסתרת האמת, עלול הוא להביא לתוצאות שליליות ('עצה רעה'). וכפי שאכן היה, שמפני שעירבו את שכלם שלהם בדבר, הייתה מסקנתם שלא ניתן לעלות לארץ כלל.² ולכן, כאשר נתאספו המרגלים וראה משה שהם רואים את עצמם לא רק כ-'תרים' אלא כ-'מרגלים'³ - הִתְפַּלֵּל עָלָיו - על יהושע תלמידו⁴: יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים⁵ - מכללות עניין הריגול וטיכוס העצות, אף אם ישמש לטוב, כיוון שעלול לשמש לרע. ולכן שינה משה את שמו מהושע ליהושע, מפני ששם זה מורכב מהתיבות 'י-ה יושיע' הכוללות תפילה זו. אבל כיוון שלמרות הכל היה זה רק חשש, לא ביטל משה מחמתו את שליחות המרגלים⁶:

ראה לקו"ש חכ"ג עמ' 93, ועוד.
ראה לקו"ש שם עמ' 94-95.
שעניין זה לא היה כאשר היה כל אחד מהם בפני עצמו, אלא רק כאשר היו כולם יחד והחלו לדבר ולהתייעץ ביניהם. וזהו הטעם שפסוק זה מופיע אחרי פירוט שמות האנשים ולא לפניו (תו"מ התוועדויות תשמ"ז ח"ג עמ' 551).
והוא היה המנהיג של הדור הבא (לקו"ש ח"ב עמ' 324. וראה גם תו"מ התוועדויות תשמ"ו שם, תשמ"ז שם עמ' 550, ועוד).
סוטה לד:
ע"פ לקו"ש חל"ג שיחה א' לפרשת שלח.

וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ וגו'. הטעם לשינוי שמו של יהושע, יובן בהקדים: משה שלח את המרגלים 'לתור את הארץ', שלשון 'תיור' - מורה על הפעולה המעשית בלבד של החיפוש והראייה. וזה היה רצונו של משה - שיראו וימסרו דברים כהווייתם, ועל ידי זה ידעו כיצד לכבוש את הארץ, וגם יעוררו אצל ישראל רצון לכך.{ראה לקו"ש חכ"ג עמ' 93, ועוד.} אך בפועל, היו הם 'מרגלים' - שלשון 'ריגול' מורה על חיפוש המכוון למטרה כלשהי, תוך שימוש בחכמתו של המרגל, שעל ידו ניתן למצוא עצות ותחבולות ולהסיק מסקנות בנוגע למטרה הנרצית. ודבר זה היה מנוגד לרצונו של משה, כיוון שאף שיכול הוא להביא לתוצאות חיוביות ('עצה טובה'), הרי מפני שהריגול דורש מהמרגל ערמומיות והסתרת האמת, עלול הוא להביא לתוצאות שליליות ('עצה רעה'). וכפי שאכן היה, שמפני שעירבו את שכלם שלהם בדבר, הייתה מסקנתם שלא ניתן לעלות לארץ כלל.{ראה לקו"ש שם עמ' 94-95.} ולכן, כאשר נתאספו המרגלים וראה משה שהם רואים את עצמם לא רק כ-'תרים' אלא כ-'מרגלים'{שעניין זה לא היה כאשר היה כל אחד מהם בפני עצמו, אלא רק כאשר היו כולם יחד והחלו לדבר ולהתייעץ ביניהם. וזהו הטעם שפסוק זה מופיע אחרי פירוט שמות האנשים ולא לפניו (תו"מ התוועדויות תשמ"ז ח"ג עמ' 551).} - הִתְפַּלֵּל עָלָיו - על יהושע תלמידו{והוא היה המנהיג של הדור הבא (לקו"ש ח"ב עמ' 324. וראה גם תו"מ התוועדויות תשמ"ו שם, תשמ"ז שם עמ' 550, ועוד).}: יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים{סוטה לד:} - מכללות עניין הריגול וטיכוס העצות, אף אם ישמש לטוב, כיוון שעלול לשמש לרע. ולכן שינה משה את שמו מהושע ליהושע, מפני ששם זה מורכב מהתיבות 'י-ה יושיע' הכוללות תפילה זו. אבל כיוון שלמרות הכל היה זה רק חשש, לא ביטל משה מחמתו את שליחות המרגלים{ע"פ לקו"ש חל"ג שיחה א' לפרשת שלח.}:

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:17 וַיִּשְׁלַ֤ח אֹתָם֙ מֹשֶׁ֔ה לָת֖וּר אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם עֲל֥וּ זֶה֙ בַּנֶּ֔גֶב וַעֲלִיתֶ֖ם אֶת־הָהָֽר׃

עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

עלו זה בנגב. הוּא הָיָה הַפְּסֹלֶת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַתַּגָּרִים מַרְאִין אֶת הַפְּסֹלֶת תְּחִלָּה, וְאַ"כַּ מַרְאִים אֶת הַשֶּׁבַח (תנחומא):

עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב. לכאורה ציווי זה מיותר, ובשביל מה נצרך שיעלו בנגב דווקא?¹ על כך מבאר, שזהו מאחר שהנגב הוּא הָיָה הַפְּסֹלֶת - החלק הגרוע שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן הוא דֶּרֶךְ הַתַּגָּרִים - סוחרים, שעל מנת לרצות את הקונה הם מַרְאִין אֶת הַפְּסֹלֶת תְּחִלָּה, וְאֲחַר כַּךְ מַרְאִים אֶת הַשֶּׁבַח - החלק המשובח, שעל ידי זה מודגשת מעלת הטוב לעומת הרע שהיה לפניו. וכך כאשר רצה משה לגרום לישראל לרצות בארץ, הראה להם את הנגב הגרוע תחילה ואחר כך את ההר המשובח²:

ע"פ גור אריה.
תנחומא ו.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:18 וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא וְאֶת־הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם־רָֽב׃

אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

את הארץ מה הוא. יֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת גִּבּוֹרִים וְיֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת חַלָּשִׁים, יֵשׁ מְגַדֶּלֶת אֻכְלוּסִין וְיֵשׁ מְמַעֶטֶת אֻכְלוּסִין:

אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא. בפשטות, הסדר בפסוקים אלו (יח-כ) אינו מובן: כל פסוק מתחיל בשאלה 'מה הארץ', אך ממשיך בשאלות אחרות - 'מה העם', ו-'מה הערים'. לכאורה הייתה צריך משה לשאול בתחילה את כל השאלות על הארץ - 'מה היא', 'הטובה היא אם רעה' ו-'השמנה היא אם רזה' - ורק לאחר מכן להמשיך בשאלות על העם והערים. ועל כך מסביר, שאכן כל שאלותיו של משה עסקו רק בטיב הארץ, שהרי הכיבוש היה לא בדרך הטבע אלא בדרך נס, ובזה לא נוגע חוזק הערים והאנשים. אלא שהשאלה הראשונה עוסקת בטיב הארץ ('את הארץ מה היא') ביחס להשפעתה על הגדלים בה ('את העם היושב עליה') - אשר יֵשׁ אֶרֶץ שבטבעה מְגַדֶּלֶת גִּבּוֹרִים וְיֵשׁ אֶרֶץ שבטבעה מְגַדֶּלֶת חַלָּשִׁים ('החזק הוא הרפה'), יֵשׁ ארץ המְגַדֶּלֶת ומרבה בטבעה את האֻכְלוּסִין - כמות האנשים שבה, וְיֵשׁ ארץ המְמַעֶטֶת בטבעה את האֻכְלוּסִין¹ ('המעט הוא אם רב').*

שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

הֶֽחָזָק הִוא הֲרָפֶה מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

החזק הוא הרפה. סִימָן מָסַר לָהֶם: אִם בִּפְרָזִים יוֹשְׁבִין, חֲזָקִים הֵם, שֶׁסּוֹמְכִין עַל גְּבוּרָתָם, וְאִם בְּעָרִים בְּצוּרוֹת הֵם יוֹשְׁבִין חַלָּשִׁים הֵם (שם):

הֶֽחָזָק הִוא הֲרָפֶה. בנוגע לאנשי הארץ, מובן כיצד שאלה זו ניתנת לבדיקה - שהרי ניתן לראות אם גופם גדול או קטן, ואת אופני מלחמותיהם וכדומה. אך כיוון שהשאלה היא בנוגע להשפעת הארץ (החלק הראשון דלעיל), לכאורה לא מובן כיצד ניתן לבדוק שאלה זו. ועל כך מסביר, אשר סִימָן מָסַר לָהֶם משה למרגלים, שיבדקו את טיב הערים. שהרי האנשים החדשים הבאים לארץ משתכנים בערים שכבר מוכנות, ובניית הערים נעשית בידי האנשים הוותיקים אשר גדלו בארץ, ולכן הרי זה סימן עליהם: אִם בִּפְרָזִים - ערים ללא חומה יוֹשְׁבִין, הרי סימן שחֲזָקִים הֵם, כי הטעם לאי בניית החומה הוא מפני שֶׁסּוֹמְכִין עַל גְּבוּרָתָם ואינם זקוקים לכך, וְאִם בְּעָרִים בְּצוּרוֹת - עם חומה הֵם יוֹשְׁבִין, הרי סימן שחַלָּשִׁים הֵם ולכן זקוקים לבניית חומה לסמוך עליה.¹ ועל כך נאמר בפסוק - שעליהם לבדוק 'הַֽבְּמַֽחֲנִים'² יושבים אנשי הארץ, אשר תַּרְגּוּמוֹ הוא "הַבְפַצְחִין", כלומר כְּרַכִּין - ערים פְּצוּחִין וּפְתוּחִין מֵאֵין חוֹמָה, או 'במבצרים', וזה יהיה להם הסימן³:

שם.
הכל דיבור אחד, וה-'בחור הזעצער' טעה וחילקו לשני דיבורים (שיחת מוצאי ש"פ שלח תשל"ט - וראה במילואים).
ע"פ שיחת מוצאי ש"פ שלח תשל"ט.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:19 וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה וּמָ֣ה הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁר־הוּא֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהֵ֔נָּה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים׃

הֲטוֹבָה הוּא מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

הבמחנים. תַּרְגּוּמוֹ "הַבְפַצְחִין", כְּרַכִּין פְּצוּחִין וּפְתוּחִין מֵאֵין חוֹמָה:

הֲטוֹבָה הוּא. שאלה זו מתייחסת לטיב הקרקע, ובזה גופא, לא ביחס לפירות שהיא מצמיחה - שעל זה נאמר 'השמנה היא אם רזה', אל ביחס למים שבה: האם טובה היא בְּמַעְיָנוֹת וּתְהוֹמוֹת טוֹבִים וּבְרִיאִים - חזקים, או שרעה היא בזה. וכיוון שהשאלות שבפסוק זה נוגעות הן בנוגע לבאים אל הארץ והן בנוגע לגדלים בארץ בשווה (שהרי שאלת קיום החומה משמעותית היא בעיקר בנוגע לשימוש בעיר, שכיוון שישראל כלולים הם הן מחזקים והן מחלשים¹, יצטרכו להשתמש הן בערים פרוזות והן בערים בצורות. והיות החומה סימן על חוזק יושבי העיר הוא רק בדרך אגב וטפל) - משתמש הפסוק גם בלשון 'מה הארץ', 'מה הערים' - ביחס לגדלים בהם, וגם בלשון 'אשר הוא יושב בה' או 'בהנה' - ביחס לבאים אליהם² :³

כפי שבן החמש למקרא מבין בפשטות, וכפי שגם כתב רש"י בפרשת ויגש עה"פ (מז ב) 'ומקצה אחיו לקח חמישה אנשים' - 'מן הפחותים שבהם לגבורה'.
ע"פ שיחה הנ"ל.
ראה מילואים.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

רש״י 2 ללא

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

הטובה הוא. בְּמַעְיָנוֹת וּתְהוֹמוֹת טוֹבִים וּבְרִיאִים:

אין תוכן עדיין

13:20 וּמָ֣ה הָ֠אָ֠רֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים׃

הֲיֵֽשׁ בָּהּ עֵץ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

היש בה עץ. אִם יֵשׁ בָּהֶם אָדָם כָּשֵׁר שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם בִּזְכוּתוֹ (עי' בבא בתרא ט"ו):

הֲיֵֽשׁ בָּהּ עֵץ. פירוש שאלה זו אינו האם יש אילנות בארץ, כמשמעו, שהרי דבר זה כלול בשאלה 'השמנה היא אם רזה'. ועוד, שהרי אמר להם 'והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ', ואם כן ידע שהיו בה אילנות.¹ אלא מוכרח לפרש, שהשאלה היא האם יֵשׁ בָּהֶם אָדָם כָּשֵׁר שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם בִּזְכוּתוֹ,² שהוא כעץ המגין על החוסים בצילו³:

שפ"ח.
אין כוונתו איש יחיד דווקא, אלא הוא הדין אנשים רבים כשרים, כמו ש-'עץ' הוא שם המין (אוה"ח) ואין פירושו דווקא אחד ולא רבים.
ב"ב טו. וראה לקמן פרק יד פסוק ט ד"ה סר צלם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

בִּכּוּרֵי עֲנָבִֽים חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

בכורי ענבים. יָמִים שֶׁהָעֲנָבִים מִתְבַּשְּׁלִין בְּבִכּוּר:

בִּכּוּרֵי עֲנָבִֽים. מפרש רש"י שימים אלו קרויים על שם ביכורי הענבים, כי הם היָמִים שֶׁהָעֲנָבִים מִתְבַּשְּׁלִין בְּבִכּוּר:יש להביא את הגור אריה.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:21 וַֽיַּעֲל֖וּ וַיָּתֻ֣רוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ מִמִּדְבַּר־צִ֥ן עַד־רְחֹ֖ב לְבֹ֥א חֲמָֽת׃

מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ממדבר צן עד רחב לבא חמת. הָלְכוּ בִגְבוּלֶיהָ בְאֹרֶךְ וּבְרֹחַב כְּמִין גַּ"ם, הָלְכוּ רוּחַ גְּבוּל דְּרוֹמִית מִמִּקְצוֹעַ מִזְרָח עַד מִקְצוֹעַ מַעֲרָב, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה עֲלוּ זֶה בַנֶּגֶב — דֶּרֶךְ גְּבוּל דְּרוֹמִית מִזְרָחִית עַד הַיָּם — שֶׁהַיָּם הוּא גְבוּל מַעֲרָבִי, וּמִשָּׁם חָזְרוּ וְהָלְכוּ כָּל גְּבוּל מַעֲרָבִי עַל שְׂפַת הַיָּם עַד לְבֹא חֲמָת, שֶׁהוּא אֵצֶל הֹר הָהָר בְּמִקְצוֹעַ מַעֲרָבִית צְפוֹנִית, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּגְבוּלוֹת הָאָרֶץ בְּפָרָשַׁת אֵלֶּה מַסְעֵי:

מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת. מפרש רש"י מהי הדרך המתוארת כאן, שהָלְכוּ בִגְבוּלֶיהָ בְאֹרֶךְ וּבְרֹחַב כְּמִין גַּ"ם (-אות יוונית, ונראית כך:Γ), הָלְכוּ ברוּחַ הגְּבוּל הדְּרוֹמִית מִמִּקְצוֹעַ וקצה המִזְרָח עַד מִקְצוֹעַ מַעֲרָב, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה¹ "עֲלוּ זֶה בַנֶּגֶב" — דֶּרֶךְ גְּבוּל דְּרוֹמִית מִזְרָחִית עַד הַיָּם — שֶׁהַיָּם הוּא גְבוּל מַעֲרָבִי, וּמִשָּׁם חָזְרוּ וְהָלְכוּ את כָּל הגְּבוּל המַעֲרָבִי עַל שְׂפַת הַיָּם עַד לְבֹא חֲמָת, שֶׁמקומו הוּא אֵצֶל הֹר הָהָר בְּמִקְצוֹעַ מַעֲרָבִית צְפוֹנִית, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּגְבוּלוֹת הָאָרֶץ בְּפָרָשַׁת אֵלֶּה מַסְעֵי²:

לעיל פסוק יז.
להלן לד, ז-ח.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:22 וַיַּעֲל֣וּ בַנֶּ֘גֶב֮ וַיָּבֹ֣א עַד־חֶבְרוֹן֒ וְשָׁ֤ם אֲחִימַן֙ שֵׁשַׁ֣י וְתַלְמַ֔י יְלִידֵ֖י הָעֲנָ֑ק וְחֶבְר֗וֹן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ נִבְנְתָ֔ה לִפְנֵ֖י צֹ֥עַן מִצְרָֽיִם׃

וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ויבא עד חברון. כָּלֵב לְבַדּוֹ הָלַךְ שָׁם וְנִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי אָבוֹת שֶׁלֹּא יְהֵא נִסָּת לַחֲבֵרָיו לִהְיוֹת בַּעֲצָתָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים א'), "וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ", וּכְתִיב (שופטים א') "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן" (סוטה ל"ד):

וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן. נתקשה רש"י מדוע הפסוק מתחיל בלשון רבים ("ויעלו") וממשיך בלשון יחיד ("ויבוא"). לכן מפרש שבתחילת הפסוק מדובר בכל המרגלים, וכאן מדובר בכָּלֵב לְבַדּוֹ, שהָלַךְ שָׁם וְנִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי אָבוֹת לבקש מהם שֶׁלֹּא יְהֵא נִסָּת לַחֲבֵרָיו לִהְיוֹת בַּעֲצָתָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר¹, "זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ", וּכְתִיב² "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן" ראינו, שרק כלב הוה זה שבא לחברון, ולכן הוא קיבל אותה לבדו³:

דברים א, לו.
שופטים א, כ.
ראה סוטה לד:

עודכן ע״י mendye@gmail.com

שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

שבע שנים נבנתה. אֶפְשַׁר שֶׁבָּנָה חָם אֶת חֶבְרוֹן לִכְנַעַן בְּנוֹ הַקָּטָן קֹדֶם שֶׁיִּבְנֶה אֶת צֹעַן לְמִצְרַיִם בְּנוֹ הַגָּדוֹל? אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְבֻנָּה בְּכָל טוּב עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְצֹעַן, וּבָא לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין לְךָ טְרָשִׁין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵחֶבְרוֹן — לְפִיכָךְ הִקְצוּהָ לְקִבְרוֹת מֵתִים — וְאֵין לְךָ מְעֻלָּה בְּכָל הָאֲרָצוֹת כְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית י"ג), וְצֹעַן הִיא הַמְעֻלָּה שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁשָּׁם מוֹשַׁב הַמְּלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו" (ישעיהו ל'), וְהָיְתָה חֶבְרוֹן טוֹבָה מִמֶּנָּה שִׁבְעָה חֲלָקִים (סוטה ל"ד; כתובות קי"ב):

שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה. נתקשה רש"י, איך אֶפְשַׁר שֶׁבָּנָה חָם אֶת חֶבְרוֹן לִכְנַעַן בְּנוֹ הַקָּטָן קֹדֶם שֶׁיִּבְנֶה אֶת צֹעַן לְמִצְרַיִם בְּנוֹ הַגָּדוֹל? אֶלָּא שֶׁהָיְתָה חברון מְבֻנָּה בְּכָל טוּב מיושבת בפירות¹ עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְצֹעַן, וּבָא לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין לְךָ טְרָשִׁין (-אדמה סלעית וגרועה²) בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵחֶבְרוֹן — שלְפִיכָךְ הִקְצוּהָ לְקִבְרוֹת מֵתִים — וְאֵין לְךָ מְעֻלָּה בְּכָל הָאֲרָצוֹת כְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר³ "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", וְצֹעַן הִיא הַמְעֻלָּה שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁשָּׁם מוֹשַׁב הַמְּלָכִים של מצרים, שֶׁנֶּאֱמַר⁴ "כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו" (של מלך ישראל שנשלחו למלך מצרים⁵), וְהָיְתָה חֶבְרוֹן טוֹבָה מִמֶּנָּה שִׁבְעָה חֲלָקִים⁶:

"מבונה" הוא לשון פירות כמ''ש (בראשית,ל,ג.) "ואבנה גם אנכי ממנה". רש''י כתובות קיב. סוטה לב:
סוטה שם.
בראשית יג, י.
ישעי' ל, ד.
הנביא אומר זאת על בנ''י ששלחו מלאכים למלך מצרים שיעזרם להילחם עם מלך אשור. (ע''פ רש''י שם)
סוטה שם, כתובות קיב.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:23 וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים׃

זְמוֹרָה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

זמורה. שׂוֹכַת גֶּפֶן, וְאֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים תָּלוּי בָּהּ:

זְמוֹרָה. כוונת המילה "זמורה" היא לשׂוֹכַת (-ענף¹) גֶּפֶן, וְהביאוה בגלל שהאֶשְׁכּוֹל שֶׁל העֲנָבִים היה תָּלוּי בָּהּ:

רש"י שופטים ט, מח.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

וישאהו במוט בשנים. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט" אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בִשְׁנַיִם? מַה תַּ"ל "בִּשְׁנָיִם"? בִּשְׁנֵי מוֹטוֹת. הָא כֵיצַד? שְׁמוֹנָה נָטְלוּ אֶשְׁכּוֹל, אֶחָד נָטַל תְּאֵנָה וְאֶחָד רִמּוֹן; יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָטְלוּ כְלוּם, לְפִי שֶׁכָּל עַצְמָם לְהוֹצִיא דִּבָּה נִתְכַּוְּנוּ — כְּשֵׁם שֶׁפִּרְיָהּ מְשֻׁנֶּה כָּךְ עַמָּהּ מְשֻׁנֶּה; וְאִם חָפֵץ אַתָּה לֵידַע כַּמָּה מַשּׂאוֹי אֶחָד מֵהֶם, צֵא וּלְמַד מֵאֲבָנִים שֶׁהֵקִימוּ בַּגִּלְגָּל — הֵרִימוּ לָהֶם אִיש אֶבֶן אַחַת מִן הַיַּרְדֵן עַל שִׁכְמוֹ וֶהֱקִימוּהָ בַּגִּלְגָּל (יהושע ד') — וּשְׁקָלוּם רַבּוֹתֵינוּ מִשְׁקַל כָּל אַחַת אַרְבָּעִים סְאָה, וּגְמִירֵי טוּנָא דְּמִידְלֵי אֱינַשׁ עַל כַּתְפֵּיהּ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלִישׁ מַשּׂאוֹי כַּמַּשּׂאוֹי שֶׁמְּסַיְּעִין אוֹתוֹ לְהָרִים (סוטה ל"ד):

וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט" , אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בִשְׁנַיִם? מַה תַּלְמוּד לוֹמָר "בִּשְׁנָיִם"? בִּשְׁנֵי מוֹטוֹת. הָא כֵיצַד? שְׁמוֹנָה נָטְלוּ אֶשְׁכּוֹל, אֶחָד נָטַל תְּאֵנָה וְאֶחָד רִמּוֹן; יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָטְלוּ כְלוּם, ואי"ז שלא נטלו מפני חשיבותם¹, שהרי נצטוו "ולקחתם מפרי הארץ"², ובפשטות ציווי זה היה חובת "גברא" על כאו"א³, אלא הסיבה שלא לקחו לְפִי שֶׁכָּל עַצְמָם - כל מטרת המרגלים בלקיחת הפירות הייתה - לְהוֹצִיא דִּבָּה על הארץ נִתְכַּוְּנוּ אף שעצם המעשה הי' נראה כקיום שליחותו של משה, מאחורי המעשה הסתתרת כוונה רעה — שבני ישראל יסיקו שכְּשֵׁם שֶׁפִּרְיָהּ מְשֻׁנֶּה כָּךְ עַמָּהּ מְשֻׁנֶּה וכיוון שהי' כאן מעשה טוב יחד עם כוונה רעה, הרי השתתפותם במעשה תהי' בבחינת מסייע לדבר עבירה, וסיוע לדבר עבירה דוחה קיום שליחותו של משה⁴;⁵ וְאִם חָפֵץ אַתָּה לֵידַע כַּמָּה מַשּׂאוֹי אֶחָד מֵהֶם, צֵא וּלְמַד מֵאֲבָנִים שֶׁהֵקִימוּ בַּגִּלְגָּל⁶ — הֵרִימוּ לָהֶם אִיש אֶבֶן אַחַת מִן הַיַּרְדֵן עַל שִׁכְמוֹ וֶהֱקִימוּהָ בַּגִּלְגָּל (יהושע ד') — וּשְׁקָלוּם רַבּוֹתֵינוּ מִשְׁקַל כָּל אַחַת אַרְבָּעִים סְאָה, וּגְמִירֵי טוּנָא דְּמִידְלֵי אֱינַשׁ עַל כַּתְפֵּיהּ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלִישׁ מַשּׂאוֹי כַּמַּשּׂאוֹי שֶׁמְּסַיְּעִין אוֹתוֹ לְהָרִים⁷:

כבגמ' סוטה לד.
לעיל פסוק כ'.
וכן לטעם הב' בגמ' שם שלא נטלו כלום לפי "שלא היו באותה עצה", אין כדי להיפטר מהציווי המפורש "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ".
ואולי אי"ז דחי', אלא שזו הייתה כוונת משה, שלא יקחו פירות באופן של מסייע לדבר עבירה, ואדרבה, זה מבטל מטרת השליחות.
ע"פ לקו"ש חל"ח ע' 48 ואילך.
כאן יש לבאר עניינם של אבנים אלו.
גמ' שם.

וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט" , אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בִשְׁנַיִם? מַה תַּלְמוּד לוֹמָר "בִּשְׁנָיִם"? בִּשְׁנֵי מוֹטוֹת. הָא כֵיצַד? שְׁמוֹנָה נָטְלוּ אֶשְׁכּוֹל, אֶחָד נָטַל תְּאֵנָה וְאֶחָד רִמּוֹן; יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָטְלוּ כְלוּם, ואי"ז שלא נטלו מפני חשיבותם{כבגמ' סוטה לד.}, שהרי נצטוו "ולקחתם מפרי הארץ"{לעיל פסוק כ'.}, ובפשטות ציווי זה היה חובת "גברא" על כאו"א{וכן לטעם הב' בגמ' שם שלא נטלו כלום לפי "שלא היו באותה עצה", אין כדי להיפטר מהציווי המפורש "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ".}, אלא הסיבה שלא לקחו לְפִי שֶׁכָּל עַצְמָם - כל מטרת המרגלים בלקיחת הפירות הייתה - לְהוֹצִיא דִּבָּה על הארץ נִתְכַּוְּנוּ אף שעצם המעשה הי' נראה כקיום שליחותו של משה, מאחורי המעשה הסתתרת כוונה רעה — שבני ישראל יסיקו שכְּשֵׁם שֶׁפִּרְיָהּ מְשֻׁנֶּה כָּךְ עַמָּהּ מְשֻׁנֶּה וכיוון שהי' כאן מעשה טוב יחד עם כוונה רעה, הרי השתתפותם במעשה תהי' בבחינת מסייע לדבר עבירה, וסיוע לדבר עבירה דוחה קיום שליחותו של משה{ואולי אי"ז דחי', אלא שזו הייתה כוונת משה, שלא יקחו פירות באופן של מסייע לדבר עבירה, ואדרבה, זה מבטל מטרת השליחות.};{ע"פ לקו"ש חל"ח ע' 48 ואילך.} וְאִם חָפֵץ אַתָּה לֵידַע כַּמָּה מַשּׂאוֹי אֶחָד מֵהֶם, צֵא וּלְמַד מֵאֲבָנִים שֶׁהֵקִימוּ בַּגִּלְגָּל{כאן יש לבאר עניינם של אבנים אלו.} — הֵרִימוּ לָהֶם אִיש אֶבֶן אַחַת מִן הַיַּרְדֵן עַל שִׁכְמוֹ וֶהֱקִימוּהָ בַּגִּלְגָּל (יהושע ד') — וּשְׁקָלוּם רַבּוֹתֵינוּ מִשְׁקַל כָּל אַחַת אַרְבָּעִים סְאָה, וּגְמִירֵי טוּנָא דְּמִידְלֵי אֱינַשׁ עַל כַּתְפֵּיהּ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלִישׁ מַשּׂאוֹי כַּמַּשּׂאוֹי שֶׁמְּסַיְּעִין אוֹתוֹ לְהָרִים{גמ' שם.}:

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:24 לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא קָרָ֖א נַ֣חַל אֶשְׁכּ֑וֹל עַ֚ל אֹד֣וֹת הָֽאֶשְׁכּ֔וֹל אֲשֶׁר־כָּרְת֥וּ מִשָּׁ֖ם בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

אין רש״י לפסוק זה

13:25 וַיָּשֻׁ֖בוּ מִתּ֣וּר הָאָ֑רֶץ מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם׃

וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יֽוֹם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. וַהֲלֹא אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה הִיא, וּמַהֲלַךְ אָדָם בֵּינוֹנִי עֶשֶׂר פַּרְסָאוֹת לַיּוֹם, הֲרֵי מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב — וְהֵם הָלְכוּ אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ? אֶלָּא שֶׁגָּלוּי לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה שֶׁיִּגְזֹר עֲלֵיהֶם יוֹם לַשָּׁנָה, קִצֵּר לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ (שם):

וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יֽוֹם. וַהֲלֹא אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה הִיא¹, וּמַהֲלַךְ אָדָם בֵּינוֹנִי עֶשֶׂר פַּרְסָאוֹת לַיּוֹם², הֲרֵי מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב — וְהֵם הָלְכוּ אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ? אֶלָּא שֶׁגָּלוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא³ שֶׁיִּגְזֹר עֲלֵיהֶם "יוֹם לַשָּׁנָה"⁴, קִצֵּר לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ.⁵

עי' מגילה ג.
פסחים צד.
עיין רמב''ם הלכות תשובה פרק- - ושערי האמונה עמוד- -
להלן יד, לד.
תנחומא ח.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:26 וַיֵּלְכ֡וּ וַיָּבֹ֩אוּ֩ אֶל־מֹשֶׁ֨ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן קָדֵ֑שָׁה וַיָּשִׁ֨יבוּ אֹתָ֤ם דָּבָר֙ וְאֶת־כׇּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּרְא֖וּם אֶת־פְּרִ֥י הָאָֽרֶץ׃

וַיֵּֽלְכוּ וַיָּבֹאוּ מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

וילכו ויבאו. מַהוּ וַיֵּלְכוּ? לְהַקִּישׁ הֲלִיכָתָן לְבִיאָתָן, מַה בִּיאָתָן בְּעֵצָה רָעָה אַף הֲלִיכָתָן בְּעֵצָה רָעָה (שם ל"ה):

וַיֵּֽלְכוּ וַיָּבֹאוּ. מַהוּ וַיֵּלְכוּ? לְהַקִּישׁ הֲלִיכָתָן לְבִיאָתָן, מַה בִּיאָתָן בְּעֵצָה רָעָה אַף הֲלִיכָתָן בתוך ארץ ישראל¹ בְּעֵצָה רָעָה², אבל בעלייתם אל הארץ³ עדיין היו כשרים ⁴ :

וי''ל שלכן נקראו גם הולכי רגיל וראה למעלה
סוטה לה.
ראה לעיל רש''י ד''ה אנשים
ע"פ לקו"ש חי"ח ע' 147 הע' 55, וחל"ג ע' 78 ואילך.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

וישיבו אתם דבר. אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן:

וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר. אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן:

13:27 וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַ֠ם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ׃

זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

זבת חלב ודבש הוא. כָּל דְּבַר שֶׁקֶר שֶׁאֵין אוֹמְרִים בּוֹ קְצָת אֱמֶת בִּתְחִלָּתוֹ, אֵין מִתְקַיֵּם בְּסוֹפוֹ:

זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא. כָּל דְּבַר שֶׁקֶר שֶׁאֵין אוֹמְרִים בּוֹ קְצָת אֱמֶת בִּתְחִלָּתוֹ, אֵין מִתְקַיֵּם בְּסוֹפוֹ¹: (גם פה, צריך לבאר מדוע היה כאן שקר, מהו ומה החילוק בינו ללשון הרע והליכת רכיל).

סוטה שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:28 אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם׃

בְּצֻרוֹת חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

בצרות. לְשׁוֹן חֹזֶק, וְתַרְגּוּמוֹ "כְּרִיכַן", לְשׁוֹן בִּירָנִיּוֹת עֲגֻלּוֹת, וּבְלָשׁוֹן אֲרַמִּי כְּרִיךְ עָגוֹל:

בְּצֻרוֹת. לְשׁוֹן חֹזֶק, וְתַרְגּוּמוֹ "כְּרִיכַן", לְשׁוֹן בִּירָנִיּוֹת (-מגדלים גדולים¹) עֲגֻלּוֹת, וּבְלָשׁוֹן אֲרַמִּי "כְּרִיךְ" שתרגומו הוא עָגוֹל²:

רש"י דברי הימים ב יז, יב.
עי' רש"י חולין נט: ד"ה חדורות.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:29 עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּ֠י וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן׃

עֲמָלֵק יוֹשֵׁב וגו' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

עמלק יושב וגו'. לְפִי שֶׁנִּכְווּ בַּעֲמָלֵק כְּבָר, הִזְכִּירוּהוּ מְרַגְּלִים כְּדֵי לְיָרְאָם (תנחומא):

עֲמָלֵק יוֹשֵׁב וגו'. לכאורה מובן מה מפחיד במשפט זה: כאשר אדם יושב על גבי גבעה או על יד נהר או ים (למה?) יותר קשה לכבוש אותו. אך מה עניינו של עמלק? אלא, לְפִי שֶׁנִּכְווּ בַּעֲמָלֵק כְּבָר, הִזְכִּירוּהוּ מְרַגְּלִים גם פה כְּדֵי לְיָרְאָם¹ :

תנחומא ט.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

וְעַל יַד הַיַּרְדֵּֽן חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ועל יד הירדן. יָד כְּמַשְׁמָעוֹ, אֵצֶל הַיַּרְדֵּן, וְלֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹר:

וְעַל יַד הַיַּרְדֵּֽן. יָד כְּמַשְׁמָעוֹ, אֵצֶל הַיַּרְדֵּן, וְלֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹר:

13:30 וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ׃

וַיַּהַס כָּלֵב מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ויהס כלב. הִשְׁתִּיק אֶת כֻּלָּם:

וַיַּהַס כָּלֵב. נתקשה רש''י: לכאורה המילים "ויהס כלב את העם אל משה" מיותרות, והיה יכול להיכתב בקיצור "ויאמר כלב עלה נעלה" ומה נוגע מי השתיקם. אלא שהתורה מדגישה שהִשְׁתִּיק אֶת כֻּלָּם - אפילו את אלו שסברו כדעת המרגלים - והביא לכך שישמעו לדברי משה¹ (וכיצד עשה זאת, ראה ד''ה הבא):*

לקו''ש איפושהו

עודכן ע״י mendye@gmail.com

אֶל משֶׁה מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אל משה. לִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁיְּדַבֵּר בְּמֹשֶׁה, צָוַח וְאָמַר "וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶן עַמְרָם?" הַשּׁוֹמֵעַ הָיָה סָבוּר שֶׁבָּא לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ, וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיָה בְלִבָּם עַל מֹשֶׁה בִּשְׁבִיל דִּבְרֵי הַמְרַגְּלִים, שָׁתְקוּ כֻלָּם לִשְׁמֹעַ גְּנוּתוֹ, אָמַר "וַהֲלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן וְהֵגִיז לָנוּ אֶת הַשְּׂלָו":

אֶל משֶׁה. לִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁיְּדַבֵּר בְּמֹשֶׁה, צָוַח וְאָמַר "וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶן עַמְרָם?" הַשּׁוֹמֵעַ הָיָה סָבוּר שֶׁבָּא לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ, (שהרי "בן עמרם" זה לא כינוי מכובד)¹וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיָה בְלִבָּם עַל מֹשֶׁה בִּשְׁבִיל דִּבְרֵי הַמְרַגְּלִים, שָׁתְקוּ כֻלָּם לִשְׁמֹעַ גְּנוּתוֹ, ואָמַר להם תשובה על כל הטענות על הארץ, על המלחמה: "וַהֲלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם למרות שעל פי טבע היה צריך להיות מלחמה שלא ינצחו כך גם יכול לגרום ליהודים לנצח במלחמה עם בני הארץ שעל פי טבע ינצחו. על וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן למרות שזה רק הכנה לכניסה לארץ כך גם ינצח גם את העמים שלפני הכניסה לארץ וְהֵגִיז לָנוּ אֶת הַשְּׂלָו למרות שהבקשה על השלו הייתה בגלל העדר האמונה בה' ה' נתן להם כך גם יתן לנו כל מחסורנו בארץ ²"³:

כאן יש לציין מקור לנאמר בפנים
לקו''ש איפושהו
סוטה לה.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

עָלֹה נַעֲלֶה מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

עלה נעלה. אֲפִלּוּ בַּשָּׁמַיִם, וְהוּא אוֹמֵר עֲשׂוּ סֻלָּמוֹת וַעֲלוּ שָׁם, נַצְלִיחַ בְּכָל דְּבָרָיו (סוטה ל"ה):

עָלֹה נַעֲלֶה. אֲפִלּוּ בַּשָּׁמַיִם, וְהוּא אוֹמֵר עֲשׂוּ סֻלָּמוֹת וַעֲלוּ שָׁם, נַצְלִיחַ בְּכָל דְּבָרָיו¹:

סוטה שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

וַיַּהַס חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ויהס. לְשׁוֹן שְׁתִיקָה, וְכֵן "הַס כָּל בָּשָׂר" (זכריה ב'), "הַס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר" (עמוס ו'), כֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם, הָרוֹצֶה לְשַׁתֵּק אֲגֻדַּת אֲנָשִׁים אוֹמֵר "שי"ט":

וַיַּהַס. לְשׁוֹן שְׁתִיקָה, וְכֵן "הַס כָּל בָּשָׂר"¹, "הַס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר"², כֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם, הָרוֹצֶה לְשַׁתֵּק אֲגֻדַּת אֲנָשִׁים אוֹמֵר "שי"ט":

זכריה ב, יז.
עמוס ו, י.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:31 וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ׃

חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

חזק הוא ממנו. כִּבְיָכוֹל כְּלַפֵּי מַעְלָה אָמְרוּ (סוטה כ"ה):

חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. לכאורה אי אפשר להגיד שהם התכוונו כלפי עצמם - שהרי א"כ אי"ז מענה על דברי כלב, שהרי אף אם אין בכוח בני ישראל להלחם כנגדם, הרי הקב"ה יכול לעשות ניסים ולעזור להם. ולכן מפרש רש''י שכִּבְיָכוֹל כְּלַפֵּי מַעְלָה אָמְרוּ¹ כאילו הוא חזק יותר מהקב''ה²:

סוטה שם.
ע"פ לקו"ש חכ"ח ע' 88.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:32 וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכׇל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת׃

אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אכלת יושביה. בְּכָל מָקוֹם שֶׁעָבַרְנוּ מְצָאנוּם קוֹבְרֵי מֵתִים, וְהַקָּבָּ"ה עָשָׂה לְטוֹבָה, כְּדֵי לְטָרְדָם בְּאֶבְלָם וְלֹא יִתְּנוּ לֵב לָאֵלּוּ:

אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ. כפשוטו¹: בְּכָל מָקוֹם שֶׁעָבַרְנוּ מְצָאנוּם קוֹבְרֵי מֵתִים, וְבאמת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה את זה לְטוֹבָה, כְּדֵי לְטָרְדָם בְּאֶבְלָם וְעל ידי שיהיו עסוקים באבלם לֹא יִתְּנוּ לֵב לָאֵלּוּ²:

אי אפשר לפרש שזהו שקר, כי הרי דיבה היא הבלטת הרע ולא שקר. פסוקים אלו נקראו בשם דיבה, ואכן רש''י מפרש את כולם בתור אמת, רק שהם הבליטו את הרע. שקר, רש''י אמר רק על הדברים הקודמים. וי''ל, שהם נענשו על הוצאת הדיבה ולא על זה שבעצם הם לא נתבקשו כלל לספר לעם אלא רק למשה ואהרן, שהרי כל הדברים הללו הם מצד אחד מבליטים את הרע אף שבאמת אינם רע- כי את הענקים ה' יכול לנצח וארץ אוכלת יושביה כנ''ל כלומר כל הרע הזה הוא אכן נראה רע אבל לא רע אמיתי. לכאורה הוצאת דיבה זה אומר שהוא רואה משהו ומסיק מכך מסקנות שגויות.
סוטה שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

אַנְשֵׁי מִדּוֹת חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אנשי מדות. גְּדוֹלִים וּגְבוֹהִים, וְצָרִיךְ לָתֵת לָהֶם מִדָּה, כְּגוֹן גָּלְיָת "גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת" (שמואל א י"ז), וְכֵן "אִישׁ מָדוֹן" (שמואל ב כ"א), "אִישׁ מִדָּה" (מלכים א י"א):

אַנְשֵׁי מִדּוֹת. גְּדוֹלִים וּגְבוֹהִים, וְצָרִיךְ לָתֵת לָהֶם מִדָּה, כְּגוֹן גָּלְיָת "גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת"¹, וְכֵן "אִישׁ מָדוֹן"², "אִישׁ מִדָּה"³:

שמואל א יז, ד.
שמואל ב כא, כ.
דברי הימים א יא, כג.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

13:33 וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם׃

הַנְּפִילִים מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

הנפילים. עֲנָקִים, מִבְּנֵי שַׁמְחָזַאי וַעֲזָאֵל שֶׁנָּפְלוּ מִן הַשָּׁמַיִם בִּימֵי דּוֹר אֱנוֹשׁ:

הַנְּפִילִים. הוקשה לרש"י, שלכאו' כבר מסופר לעיל¹ שהמרגלים אמרו "וגם ילדי הענק ראינו שם", ואם כן מה חידשו כאן באמרם שראו "בני ענק". וע"ז מתרץ שמדובר בסוג חדש של עֲנָקִים מִבְּנֵי שַׁמְחָזַאי ועֲזָאֵל, והטעם שהוצרכו המרגלים להוסיף ענין זה, כיוון שלאחר דיבורם הראשון עמד כלב והשתיק את העם והזכיר את הניסים הגדולים שנעשו לעם ישראל, שע"ז ענו ש"חזק הוא ממנו"² - "כביכול כלפי מעלה אמרו", היו צריכים להסביר כיצד יתכן מציאות כזו, ולכן הוסיפו שבארץ מצויים ענקים כאלו שמוצאם ממלאכים שֶׁנָּפְלוּ מִן הַשָּׁמַיִם ולכן ביכולתם למרוד כביכול בקב"ה, ובפרט שנפילתם הייתה בִּימֵי דּוֹר אֱנוֹשׁ³, שאז התחילו בני אדם לעשות להם אלילים⁴, ומובן איפוא, שנפילת המלאכים מן השמים באותו דור קשורה למרידה בהקב"ה. ועוד שכיוון שמוצאם של הנפילים הוא ממלאכים שנפלו מן השמים בימי אנוש, הרי מובן שהם עברו את המבול ולא הושמדו על ידו, היינו שאפילו עונש מן השמים לא שלט בהם (ברצון הקב"ה)⁵ ⁶:

פסוק כח.
לעיל פסוק לא וברש"י שם.
ראה ילקו"ש בראשית רמז מד.
בראשית ד, כו וברש"י.
וענין זה מרומז אף בשמותם: "שמחזאי" - כשמסתכלים עליו - "חזאי" - רואים שממה -"שם" -, ו"עזאל"- מלשון עוז ועוצמה. הרי ששמותיהם של שני מלאכים אלו רומזים על כך שעניינם - עוז והבאת חורבן לעולם.
ע"פ לקו"ש חכ"ח ע' 85 ואילך.

הַנְּפִילִים. הוקשה לרש"י, שלכאו' כבר מסופר לעיל{פסוק כח.} שהמרגלים אמרו "וגם ילדי הענק ראינו שם", ואם כן מה חידשו כאן באמרם שראו "בני ענק". וע"ז מתרץ שמדובר בסוג חדש של עֲנָקִים מִבְּנֵי שַׁמְחָזַאי ועֲזָאֵל, והטעם שהוצרכו המרגלים להוסיף ענין זה, כיוון שלאחר דיבורם הראשון עמד כלב והשתיק את העם והזכיר את הניסים הגדולים שנעשו לעם ישראל, שע"ז ענו ש"חזק הוא ממנו"{לעיל פסוק לא וברש"י שם.} - "כביכול כלפי מעלה אמרו", היו צריכים להסביר כיצד יתכן מציאות כזו, ולכן הוסיפו שבארץ מצויים ענקים כאלו שמוצאם ממלאכים שֶׁנָּפְלוּ מִן הַשָּׁמַיִם ולכן ביכולתם למרוד כביכול בקב"ה, ובפרט שנפילתם הייתה בִּימֵי דּוֹר אֱנוֹשׁ{ראה ילקו"ש בראשית רמז מד.}, שאז התחילו בני אדם לעשות להם אלילים{בראשית ד, כו וברש"י.}, ומובן איפוא, שנפילת המלאכים מן השמים באותו דור קשורה למרידה בהקב"ה. ועוד שכיוון שמוצאם של הנפילים הוא ממלאכים שנפלו מן השמים בימי אנוש, הרי מובן שהם עברו את המבול ולא הושמדו על ידו, היינו שאפילו עונש מן השמים לא שלט בהם (ברצון הקב"ה){וענין זה מרומז אף בשמותם: "שמחזאי" - כשמסתכלים עליו - "חזאי" - רואים שממה -"שם" -, ו"עזאל"- מלשון עוז ועוצמה. הרי ששמותיהם של שני מלאכים אלו רומזים על כך שעניינם - עוז והבאת חורבן לעולם.} {ע"פ לקו"ש חכ"ח ע' 85 ואילך.}:

עודכן ע״י mendye@gmail.com

וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵֽינֵיהֶֽם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

וכן היינו בעיניהם. שָׁמַעְנוּ אוֹמְרִים זֶה לָזֶה, נְמָלִים יֵשׁ בַּכְּרָמִים כַּאֲנָשִׁים (סוטה ל"ה):

וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵֽינֵיהֶֽם. שָׁמַעְנוּ אוֹמְרִים זֶה לָזֶה, נְמָלִים יֵשׁ בַּכְּרָמִים כַּאֲנָשִׁים¹:

סוטה שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

עֲנָק מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ענק. שֶׁמַּעֲנִיקִים חַמָּה בְּקוֹמָתָן (שם ל"ד):

עֲנָק. שֶׁמַּעֲנִיקִים חַמָּה בְּקוֹמָתָן¹:

סוטה לד:

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:1 וַתִּשָּׂא֙ כׇּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא׃

כָּל הָעֵדָה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

כל העדה. סַנְהֶדְרָאוֹת (תנחומא יב):

כָּל הָעֵדָה. סַנְהֶדְרָאוֹת¹:

תנחומא יב.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:2 וַיִּלֹּ֙נוּ֙ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֔ן כֹּ֖ל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיֹּאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם כׇּל־הָעֵדָ֗ה לוּ־מַ֙תְנוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם א֛וֹ בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֖ה לוּ־מָֽתְנוּ׃

לוּ מַתְנוּ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

לו מתנו. הַלְוַאי וָמַתְנוּ:

לוּ מַתְנוּ. הַלְוַאי וָמַתְנוּ, כי אין רצוננו לסבול ומעדיפים אנו למות:

14:3 וְלָמָ֣ה יְ֠הֹוָ֠ה מֵבִ֨יא אֹתָ֜נוּ אֶל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לִנְפֹּ֣ל בַּחֶ֔רֶב נָשֵׁ֥ינוּ וְטַפֵּ֖נוּ יִהְי֣וּ לָבַ֑ז הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ שׁ֥וּב מִצְרָֽיְמָה׃

אין רש״י לפסוק זה

14:4 וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה׃

נִתְּנָה רֹאשׁ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

נתנה ראש. כְּתַרְגוּמוֹ "נְמַנֵּי רֵישָׁא" — נָשִׂים עָלֵינוּ מֶלֶךְ; וְרַבּוֹתֵינוּ פֵרְשׁוּ, לְשׁוֹן עֲ"זָ (סנהדרין ק"ז):

נִתְּנָה רֹאשׁ. כְּתַרְגוּמוֹ "נְמַנֵּי רֵישָׁא" — נָשִׂים עָלֵינוּ מֶלֶךְ כתחליף למשה רבינו; וְרַבּוֹתֵינוּ פֵרְשׁוּ, לְשׁוֹן עֲבוֹדָה זָרָה¹ במקום הקב''ה:

אותיות דר"ע, וראה סנהדרין קז.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:5 וַיִּפֹּ֥ל מֹשֶׁ֛ה וְאַהֲרֹ֖ן עַל־פְּנֵיהֶ֑ם לִפְנֵ֕י כׇּל־קְהַ֥ל עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

אין רש״י לפסוק זה

14:6 וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וְכָלֵב֙ בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה מִן־הַתָּרִ֖ים אֶת־הָאָ֑רֶץ קָרְע֖וּ בִּגְדֵיהֶֽם׃

אין רש״י לפסוק זה

14:7 וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כׇּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד׃

אין רש״י לפסוק זה

14:8 אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֙נוּ֙ יְהֹוָ֔ה וְהֵבִ֤יא אֹתָ֙נוּ֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־הִ֛וא זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃

אין רש״י לפסוק זה

14:9 אַ֣ךְ בַּיהֹוָה֮ אַל־תִּמְרֹ֒דוּ֒ וְאַתֶּ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ כִּ֥י לַחְמֵ֖נוּ הֵ֑ם סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵעֲלֵיהֶ֛ם וַֽיהֹוָ֥ה אִתָּ֖נוּ אַל־תִּירָאֻֽם׃

אַל תִּמְרֹדוּ מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אל תמרדו. וְשׁוּב ואתם אל תראו:

אַל תִּמְרֹדוּ. וְשׁוּב "וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ":

כִּי לַחְמֵנוּ הֵם מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

כי לחמנו הם. נֹאכְלֵם כַּלֶּחֶם:

כִּי לַחְמֵנוּ הֵם. נֹאכְלֵם כַּלֶּחֶם:

סָר צִלָּם מושלם

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

סר צלם. מְגִנָּם וְחָזְקָם, כְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶם מֵתוּ — אִיּוֹב שֶׁהָיָה מֵגֵן עֲלֵיהֶם (סוטה ל"ה); (דָּ"אַ, צִלּוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם סָר עֲלֵיהֶם):

סָר צִלָּם. מְגִנָּם וְחָזְקָם, כְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶם מֵתוּ — אִיּוֹב שֶׁהָיָה מֵגֵן עֲלֵיהֶם¹; (דָּבָר אַחֵר, צִלּוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם סָר מֵעֲלֵיהֶם):

ב"ב טו.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:10 וַיֹּֽאמְרוּ֙ כׇּל־הָ֣עֵדָ֔ה לִרְגּ֥וֹם אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִ֑ים וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֗ה נִרְאָה֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

לִרְגּוֹם אֹתָם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

לרגום אתם. אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב:

לִרְגּוֹם אֹתָם. אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב:

וּכְבוֹד ה' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

וכבוד ה'. הֶעָנָן יָרַד שָׁם:

וּכְבוֹד ה'. הֶעָנָן יָרַד שָׁם:

14:11 וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַד־אָ֥נָה יְנַאֲצֻ֖נִי הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְעַד־אָ֙נָה֙ לֹא־יַאֲמִ֣ינוּ בִ֔י בְּכֹל֙ הָֽאֹת֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי בְּקִרְבּֽוֹ׃

עַד אָנָה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

עד אנה. עַד הֵיכָן:

עַד אָנָה. עַד הֵיכָן:

יְנַאֲצֻנִי חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ינאצני. יַרְגִּיזוּנִי:

יְנַאֲצֻנִי. יַרְגִּיזוּנִי:

בְּכֹל הָאֹתוֹת חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

בכל האתות. בִּשְׁבִיל כָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתִי לָהֶם, הָיָה לָהֶם לְהַאֲמִין שֶׁהַיְכֹלֶת בְּיָדִי לְקַיֵּם הַבְטָחָתִי:

בְּכֹל הָאֹתוֹת. בִּשְׁבִיל כָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתִי לָהֶם, הָיָה לָהֶם לְהַאֲמִין שֶׁהַיְכֹלֶת בְּיָדִי לְקַיֵּם הַבְטָחָתִי:

14:12 אַכֶּ֥נּוּ בַדֶּ֖בֶר וְאוֹרִשֶׁ֑נּוּ וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֹֽתְךָ֔ לְגוֹי־גָּד֥וֹל וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃

אוֹרִשֶׁנּוּ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ואורישנו. לְשׁוֹן תֵּרוּכִין, וְאִ"תֹּ מָה אֶעֱשֶׂה לִשְׁבוּעַת אָבוֹת?

אוֹרִשֶׁנּוּ. לְשׁוֹן תֵּרוּכִין (הכרתה מהעולם), וְאִם תֹּאמַר מָה אֶעֱשֶׂה לִשְׁבוּעַת ה'- שנישבע לאָבוֹת שיצא מהם עם? "וְאֶֽעֱשֶׂה אֹֽתְךָ לְגֽוֹי־גָּדוֹל", שֶׁאַתָּה מִזַּרְעָםשל האבות¹:

תנחומא יג.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

רש״י 2 ללא

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ואעשה אתך לגוי גדול. שֶׁאַתָּה מִזַּרְעָם:

אין תוכן עדיין

14:13 וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־יְהֹוָ֑ה וְשָׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם כִּֽי־הֶעֱלִ֧יתָ בְכֹחֲךָ֛ אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה מִקִּרְבּֽוֹ׃

וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ושמעו מצרים. וְשָׁמְעוּ אֶת אֲשֶׁר תַּהַרְגֵם:

וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם.זה לא הולך על המשך הפסוק אלא וְשָׁמְעוּ אֶת אֲשֶׁר תַּהַרְגֵם:

כִּי הֶעֱלִיתָ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

כי העלית. כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר, וְהֵם רָאוּ אֶת אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל אוֹתָם מִקִּרְבָּם, וּכְשֶׁיִּשְׁמְעוּ שֶׁאַתָּה הוֹרְגָם לֹא יֹאמְרוּ שֶׁחָטְאוּ לְךָ, אֶלָּא יֹאמְרוּ שֶׁכְּנֶגְדָּם יָכֹלְתָּ לְהִלָּחֵם אֲבָל כְּנֶגֶד יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לֹא יָכֹלְתָּ לְהִלָּחֵם, וְזוֹ הִיא:

כִּי הֶעֱלִיתָ. כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר, וְהֵם רָאוּ אֶת אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל אוֹתָם מִקִּרְבָּם, וּכְשֶׁיִּשְׁמְעוּ שֶׁאַתָּה הוֹרְגָם לֹא יֹאמְרוּ שֶׁחָטְאוּ לְךָ, אֶלָּא יֹאמְרוּ שֶׁכְּנֶגְדָּם יָכֹלְתָּ לְהִלָּחֵם אֲבָל כְּנֶגֶד יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לֹא יָכֹלְתָּ לְהִלָּחֵם, וְזוֹ הִיא:

14:14 וְאָמְר֗וּ אֶל־יוֹשֵׁב֮ הָאָ֣רֶץ הַזֹּאת֒ שָֽׁמְעוּ֙ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֔ה בְּקֶ֖רֶב הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁר־עַ֨יִן בְּעַ֜יִן נִרְאָ֣ה ׀ אַתָּ֣ה יְהֹוָ֗ה וַעֲנָֽנְךָ֙ עֹמֵ֣ד עֲלֵהֶ֔ם וּבְעַמֻּ֣ד עָנָ֗ן אַתָּ֨ה הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וּבְעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃

וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ואמרו אל יושב הארץ הזאת. כְּמוֹ עַל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת — וּמַה יֹּאמְרוּ עֲלֵיהֶם? מַה שֶּׁאָמוּר בְּסוֹף הָעִנְיָן:

וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת. כְּמוֹ עַל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת — וּמַה יֹּאמְרוּ עֲלֵיהֶם? מַה שֶּׁאָמוּר בְּסוֹף הָעִנְיָן¹ "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'" - בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה' שׁוֹכֵן בְּקִרְבָּם וְעַיִן בְּעַיִן אַתָּה נִרְאֶה לָהֶם, וְהַכֹּל בְּדֶרֶךְ חִבָּה וְלֹא הִכִּירוּ בְךָ שֶׁנִּתְּקָה אַהֲבָתְךָ מֵהֶם עַד הֵנָּה:

להלן פסוק טז.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

רש״י 2 ללא

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

מבלתי יכלת ה'. בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה' שׁוֹכֵן בְּקִרְבָּם וְעַיִן בְּעַיִן אַתָּה נִרְאֶה לָהֶם, וְהַכֹּל בְּדֶרֶךְ חִבָּה וְלֹא הִכִּירוּ בְךָ שֶׁנִּתְּקָה אַהֲבָתְךָ מֵהֶם עַד הֵנָּה:

אין תוכן עדיין

14:15 וְהֵמַתָּ֛ה אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וְאָֽמְרוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־שָׁמְע֥וּ אֶֽת־שִׁמְעֲךָ֖ לֵאמֹֽר׃

וְהֵמַתָּה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

המתה את העם הזה כאיש אחד. פִּתְאֹם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ וְגוֹ':

וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד. פִּתְאֹם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יֹאמְרוּ "הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ" וְגוֹ':

14:16 מִבִּלְתִּ֞י יְכֹ֣לֶת יְהֹוָ֗ה לְהָבִיא֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣ע לָהֶ֑ם וַיִּשְׁחָטֵ֖ם בַּמִּדְבָּֽר׃

מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת וגו' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

מבלתי יכלת וגו'. לְפִי שֶׁיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ חֲזָקִים וְגִבּוֹרִים, וְאֵינוֹ דוֹמֶה פַרְעֹה לִשְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, זֹאת יֹאמְרוּ עַל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת — מִתּוֹךְ שֶׁלֹא הָיָה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לַהֲבִיאָם — שְׁחָטָם:

מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת וגו'. לְפִי שֶׁיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ חֲזָקִים וְגִבּוֹרִים, וְאֵינוֹ דוֹמֶה פַרְעֹה לִשְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים¹, זֹאת יֹאמְרוּ עַל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת — מִתּוֹךְ שֶׁלֹא הָיָה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לַהֲבִיאָם — שְׁחָטָם:

ברכות לב. תנחומא יג.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

יְכֹלֶת חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

יכלת. שֵׁם דָּבָר הוּא:

יְכֹלֶת. שֵׁם דָּבָר הוּא:

14:17 וְעַתָּ֕ה יִגְדַּל־נָ֖א כֹּ֣חַ אֲדֹנָ֑י כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ לֵאמֹֽר׃

יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

(יגדל נא כח ה'. לַעֲשׂוֹת דִּבּוּרְךָ:)

יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה'. לַעֲשׂוֹת דִּבּוּרְךָ:

כַּֽאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹֽר חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

כאשר דברת לאמר. וּמַהוּ הַדִּבּוּר?

כַּֽאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹֽר. וּמַהוּ הַדִּבּוּר?

14:18 יְהֹוָ֗ה אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד נֹשֵׂ֥א עָוֺ֖ן וָפָ֑שַׁע וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֞ד עֲוֺ֤ן אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃

ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ה' ארך אפים. לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים; כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּבָּ"ה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם, אָמַר לוֹ, לַצַּדִּיקִים? אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה אַף לָרְשָׁעִים, אָמַר לוֹ רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לַדָּבָר; כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל וּבַמְּרַגְּלִים הִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה לְפָנָיו בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה וַהֲלֹא אָמַרְתָּ לִי לַצַּדִּיקִים? אָמַר לוֹ וַהֲלֹא אָמַרְתָּ לִי אַף לָרְשָׁעִים, יגדל נא כח ה' לַעֲשׂוֹת דִּבּוּרְךָ (סנהדרין קי"א):

ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם. לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים; כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם, אָמַר לוֹ, לַצַּדִּיקִים? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף לָרְשָׁעִים, אָמַר לוֹ רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לַדָּבָר; כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל וּבַמְּרַגְּלִים הִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה לְפָנָיו בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַהֲלֹא אָמַרְתָּ לִי לַצַּדִּיקִים? אָמַר לוֹ וַהֲלֹא אָמַרְתָּ לִי אַף לָרְשָׁעִים, "יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה'" לַעֲשׂוֹת דִּבּוּרְךָ¹:

סנהדרין קיא.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

וְנַקֵּה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ונקה. לַשָּׁבִים:

וְנַקֵּה. לַשָּׁבִים¹:

יומא פו.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

לֹא יְנַקֶּה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

לא ינקה. לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים (יומא פ"ו):

לֹא יְנַקֶּה. לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים¹:

שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:19 סְלַֽח־נָ֗א לַעֲוֺ֛ן הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כְּגֹ֣דֶל חַסְדֶּ֑ךָ וְכַאֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה מִמִּצְרַ֖יִם וְעַד־הֵֽנָּה׃

אין רש״י לפסוק זה

14:20 וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה סָלַ֖חְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ׃

כִּדְבָרֶךָ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

כדברך. בִּשְׁבִיל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ "פֶּן יֹאמְרוּ מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'":

כִּדְבָרֶךָ. בִּשְׁבִיל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ¹ "פֶּן יֹאמְרוּ מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'":

לעיל פסוק טז.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:21 וְאוּלָ֖ם חַי־אָ֑נִי וְיִמָּלֵ֥א כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה אֶת־כׇּל־הָאָֽרֶץ׃

וְאוּלָם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ואולם. כְּמוֹ אֲבָל זֹאת אֶעֱשֶׂה לָהֶם:

וְאוּלָם. כְּמוֹ אֲבָל זֹאת אֶעֱשֶׂה לָהֶם:

חַי אָנִי חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

חי אני. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי חַי וּכְבוֹדִי יִמָּלֵא אֶת כָּל הָאָרֶץ, כָּךְ אֲקַיֵּם לָהֶם כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים וְגוֹ', (אם יראו את הארץ. הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס — חַי אָנִי כִּי כָל הָאֲנָשִׁים אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וּכְבוֹדִי יִמָּלֵא אֶת כָּל הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שְׁמִי בַמַּגֵפָה הַזֹּאת לֵאמֹר מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לַהֲבִיאָם, שֶׁלֹּא אֲמִיתֵם פִּתְאֹם כְּאִיש אֶ' אֶלָּא בְּאִחוּר מ' שָׁנָה מְעַט מְעַט):

חַי אָנִי. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי חַי וּכְבוֹדִי יִמָּלֵא אֶת כָּל הָאָרֶץ, כָּךְ אֲקַיֵּם לָהֶם¹ "כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים" וְגוֹ', (אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ. הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס — "חַי אָנִי כִּי כָל הָאֲנָשִׁים אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וּכְבוֹדִי יִמָּלֵא אֶת כָּל הָאָרֶץ", שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שְׁמִי בַמַּגֵפָה הַזֹּאת "לֵאמֹר מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לַהֲבִיאָם"², שֶׁלֹּא אֲמִיתֵם פִּתְאֹם "כְּאִיש אֶחָד"³, אֶלָּא בְּאִחוּר מ' שָׁנָה מְעַט מְעַט):

להלן פסוק כב.
לעיל פסוקים טו-טז.
לעיל פסוק טו.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:22 כִּ֣י כׇל־הָאֲנָשִׁ֗ים הָרֹאִ֤ים אֶת־כְּבֹדִי֙ וְאֶת־אֹ֣תֹתַ֔י אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי בְמִצְרַ֖יִם וּבַמִּדְבָּ֑ר וַיְנַסּ֣וּ אֹתִ֗י זֶ֚ה עֶ֣שֶׂר פְּעָמִ֔ים וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי׃

וַיְנַסּוּ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

וינסו. כְּמַשְׁמָעוֹ:

וַיְנַסּוּ. כְּמַשְׁמָעוֹ:

זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

זה עשר פעמים. שְׁנַיִם בַּיָּם וּשְׁנַיִם בַּמָּן וּשְׁנַיִם בַּשְּׂלָו וכוּ', כִּדְאִיתָא בְמַסֶּכֶת עֲרָכִין (דף ט"ו):

זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים. שְׁנַיִם בַּיָּם וּשְׁנַיִם בַּמָּן וּשְׁנַיִם בַּשְּׂלָו וכוּ', כִּדְאִיתָא בְמַסֶּכֶת עֲרָכִין¹:

דף טו.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:23 אִם־יִרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לַאֲבֹתָ֑ם וְכׇל־מְנַאֲצַ֖י לֹ֥א יִרְאֽוּהָ׃

אִם יִרְאוּ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אם יראו. לֹא יִרְאוּ:

אִם יִרְאוּ. לֹא יִרְאוּ:

לֹא יִרְאוּהָ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

לא יראהו. לֹא יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ:

לֹא יִרְאוּהָ. לֹא יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ:

14:24 וְעַבְדִּ֣י כָלֵ֗ב עֵ֣קֶב הָֽיְתָ֞ה ר֤וּחַ אַחֶ֙רֶת֙ עִמּ֔וֹ וַיְמַלֵּ֖א אַחֲרָ֑י וַהֲבִֽיאֹתִ֗יו אֶל־הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א שָׁ֔מָּה וְזַרְע֖וֹ יוֹרִשֶֽׁנָּה׃

רוּחַ אַחֶרֶת חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

רוח אחרת. שְׁתֵּי רוּחוֹת, אַ' בַּפֶה וְאַ' בְּלֵב, לַמְּרַגְּלִים אָמַר אֲנִי עִמָּכֶם בָּעֵצָה, וּבְלִבּוֹ הָיָה לוֹמַר הָאֱמֶת, וְעַל יְדֵי כֵן הָיָה בוֹ כֹּחַ לְהַשְׁתִּיקָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י"ג), "וַיַּהַס כָּלֵב", שֶׁהָיוּ סְבוּרִים שֶׁיֹּאמַר כְּמוֹתָם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵ' יְהוֹשֻׁעַ "וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי" (יהושע י"ד) — וְלֹא כַּאֲשֶׁר עִם פִּי (תנחומא):

רוּחַ אַחֶרֶת. שְׁתֵּי רוּחוֹת, אַ' בַּפֶה וְאַ' בְּלֵב, לַמְּרַגְּלִים אָמַר אֲנִי עִמָּכֶם בָּעֵצָה, וּבְלִבּוֹ הָיָה לוֹמַר הָאֱמֶת, וְעַל יְדֵי כֵן הָיָה בוֹ כֹּחַ לְהַשְׁתִּיקָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר¹ "וַיַּהַס כָּלֵב", שֶׁהָיוּ סְבוּרִים שֶׁיֹּאמַר כְּמוֹתָם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵ' יְהוֹשֻׁעַ² "וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי" — וְלֹא כַּאֲשֶׁר עִם פִּי³:

לעיל יג, ל.
יד, ז.
תנחומא י.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

וַיְמַלֵּא אַחֲרָי חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

וימלא אחרי. וַיְמַלֵּא אֶת לִבּוֹ אַחֲרַי, וְזֶה מִקְרָא קָצָר:

וַיְמַלֵּא אַחֲרָי. וַיְמַלֵּא אֶת לִבּוֹ אַחֲרַי, וְזֶה מִקְרָא קָצָר:

אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אשר בא שמה. חֶבְרוֹן תִּנָּתֵן לוֹ:

אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה. חֶבְרוֹן תִּנָּתֵן לוֹ:

יוֹרִשֶׁנָּה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

יורשנה. כְּתַרְגּוּמוֹ "יְתַרְכֻנַּהּ", יוֹרִישׁוּ אֶת הָעֲנָקִים וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ, וְאֵין לְתַרְגְּמוֹ "יַרְתִּינַהּ" אֶלָּא בִּמְקוֹם יִירָשֶׁנָּה:

יוֹרִשֶׁנָּה. כְּתַרְגּוּמוֹ "יְתַרְכֻנַּהּ", יוֹרִישׁוּ אֶת הָעֲנָקִים וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ, וְאֵין לְתַרְגְּמוֹ "יַרְתִּינַהּ" אֶלָּא בִּמְקוֹם יִירָשֶׁנָּה:

14:25 וְהָעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י יוֹשֵׁ֣ב בָּעֵ֑מֶק מָחָ֗ר פְּנ֨וּ וּסְע֥וּ לָכֶ֛ם הַמִּדְבָּ֖ר דֶּ֥רֶךְ יַם־סֽוּף׃ {פ}

וְהָעֲמָלֵקִי וגו' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

והעמלקי וגו'. אִם תֵּלְכוּ שָׁם יַהַרְגוּ אֶתְכֶם, מֵאַחַר שֶׁאֵינִי עִמָּכֶם:

וְהָעֲמָלֵקִי וגו'. אִם תֵּלְכוּ שָׁם יַהַרְגוּ אֶתְכֶם, מֵאַחַר שֶׁאֵינִי עִמָּכֶם:

מָחָר פְּנוּ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

מחר פנו. לַאֲחוֹרֵיכֶם, וסעו לכם וגו':

מָחָר פְּנוּ. לַאֲחוֹרֵיכֶם, "וּסְעוּ לָכֶם" וגו':

14:26 וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

אין רש״י לפסוק זה

14:27 עַד־מָתַ֗י לָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה מַלִּינִ֖ים עָלָ֑י אֶת־תְּלֻנּ֞וֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הֵ֧מָּה מַלִּינִ֛ים עָלַ֖י שָׁמָֽעְתִּי׃

לָעֵדָה הָרָעָה וגו' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

לעדה הרעה וגו'. אֵלּוּ הַמְרַגְּלִים, מִכָּאן לָעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה (מגילה כ"ג):

לָעֵדָה הָרָעָה וגו'.אין הכוונה לבני ישראל שהרי מדובר על אלו שגרמו להם להתלונן, אלא אֵלּוּ הַמְרַגְּלִים, מִכָּאן לומדים לָכל מקום שכתוב עֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה¹ בני אדם ,כמו המרגלים שהיו עשרה(שהרי יהושע וכלב לא היו חלק מהמלינים) :

סנהדרין ב.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אשר המה מלינים. אֶת יִשְׂרָאֵל עָלַי:

אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים. אֶת יִשְׂרָאֵל עָלַי:

אֶת־תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

את תלנות בני ישראל אשר המה. הַמְרַגְּלִים מלינים אוֹתָם עלי, שמעתי:

אֶת־תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה. הַמְרַגְּלִים "מַלִּינִים" אוֹתָם "עָלַי, שָׁמָעְתִּי":

14:28 אֱמֹ֣ר אֲלֵהֶ֗ם חַי־אָ֙נִי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה אִם־לֹ֕א כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם בְּאׇזְנָ֑י כֵּ֖ן אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃

חַי אָנִי חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

חי אני. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, אִם לֹא כֵן אֶעֱשֶׂה — כִּבְיָכוֹל אֵינִי חַי:

חַי אָנִי. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, אִם לֹא כֵן אֶעֱשֶׂה — כִּבְיָכוֹל אֵינִי חַי:

כַּֽאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

כאשר דברתם. שֶׁבִּקַּשְׁתֶּם מִמֶּנִּי "אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ" (פסוק ב'):

כַּֽאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם. שֶׁבִּקַּשְׁתֶּם מִמֶּנִּי "אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ"¹:

לעיל פסוק ב.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:29 בַּמִּדְבָּ֣ר הַ֠זֶּ֠ה יִפְּל֨וּ פִגְרֵיכֶ֜ם וְכׇל־פְּקֻדֵיכֶם֙ לְכׇל־מִסְפַּרְכֶ֔ם מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה אֲשֶׁ֥ר הֲלִֽינֹתֶ֖ם עָלָֽי׃

וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

וכל פקדיכם לכל מספרכם. כָּל הַנִּמְנֶה לְכָל מִסְפָּר שֶׁאַתֶּם נִמְנִים בּוֹ, כְּגוֹן לָצֵאת וְלָבֹא לַצָּבָא וְלָתֵת שְׁקָלִים, כָּל הַמְּנוּיִים לְכָל אוֹתָן מִסְפָּרוֹת יָמוּתוּ, וְאֵלּוּ הֵן מבן עשרים שנה וגו'; לְהוֹצִיא שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי שֶׁאֵין פְּקוּדֵיהֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים:

וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם. כָּל הַנִּמְנֶה לְכָל מִסְפָּר שֶׁאַתֶּם נִמְנִים בּוֹ, כְּגוֹן לָצֵאת וְלָבֹא לַצָּבָא וְלָתֵת שְׁקָלִים, כָּל הַמְּנוּיִים לְכָל אוֹתָן מִסְפָּרוֹת יָמוּתוּ, וְאֵלּוּ הֵן: "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה" וגו'; לְהוֹצִיא שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי שֶׁאֵין פְּקוּדֵיהֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים¹:

ב"ב קכא:

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:30 אִם־אַתֶּם֙ תָּבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לְשַׁכֵּ֥ן אֶתְכֶ֖ם בָּ֑הּ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן׃

אין רש״י לפסוק זה

14:31 וְטַ֨פְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם לָבַ֣ז יִהְיֶ֑ה וְהֵבֵיאתִ֣י אֹתָ֔ם וְיָֽדְעוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מְאַסְתֶּ֖ם בָּֽהּ׃

אין רש״י לפסוק זה

14:32 וּפִגְרֵיכֶ֖ם אַתֶּ֑ם יִפְּל֖וּ בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּֽה׃

וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ופגריכם אתם. כְּתַרְגּוּמוֹ, לְפִי שֶׁדִּבֵּר עַל הַבָּנִים לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ וּבִקֵּשׁ לוֹמַר וְאַתֶּם תָּמוּתוּ, נוֹפֵל לָשׁוֹן זֶה כָּאן לוֹמַר "אתם":

וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם. כְּתַרְגּוּמוֹ, לְפִי שֶׁדִּבֵּר עַל הַבָּנִים לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ וּבִקֵּשׁ לוֹמַר וְאַתֶּם תָּמוּתוּ, נוֹפֵל לָשׁוֹן זֶה כָּאן לוֹמַר "אַתֶּם":

14:33 וּ֠בְנֵיכֶ֠ם יִהְי֨וּ רֹעִ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וְנָשְׂא֖וּ אֶת־זְנוּתֵיכֶ֑ם עַד־תֹּ֥ם פִּגְרֵיכֶ֖ם בַּמִּדְבָּֽר׃

אַרְבָּעִים שָׁנָה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ארבעים שנה. לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם פָּחוּת מִבֶּן שִׁשִּׁים, לְכָךְ נִגְזַר אַרְבָּעִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי עֶשְׂרִים מַגִּיעִין לִכְלַל שִׁשִּׁים; שָׁנָה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בִכְלָל, וְאַעַ"פִּ שֶׁקָּדְמָה לְשִׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים, לְפִי שֶׁמִּשֶּׁעָשׂוּ אֶת הָעֶגֶל עָלְתָה גְזֵרָה זוֹ בְמַחֲשָׁבָה, אֶלָּא שֶׁהִמְתִּין לָהֶם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָם, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְיוֹם פָּקְדִי" — בַּמְרַגְּלִים — "וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" (שמות ל"ב); וְאַף כָּאן נֶאֱמַר "תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם" — שְׁתֵּי עֲוֹנוֹת, שֶׁל עֵגֶל וְשֶׁל תְּלוּנָה, וְחָשַׁב לָהֶם בְּמִנְיַן חַיֵּיהֶם מִקְצָת שָׁנָה כְּכֻלָּהּ, וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ לִשְׁנַת שִׁשִּׁים מֵתוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי עֶשְׂרִים:

אַרְבָּעִים שָׁנָה. לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם פָּחוּת מִבֶּן שִׁשִּׁים¹, לְכָךְ נִגְזַר אַרְבָּעִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי עֶשְׂרִים מַגִּיעִין לִכְלַל שִׁשִּׁים; שָׁנָה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בִכְלָל, וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּדְמָה לְשִׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים, לְפִי שֶׁמִּשֶּׁעָשׂוּ אֶת הָעֶגֶל עָלְתָה גְזֵרָה זוֹ בְמַחֲשָׁבָה, אֶלָּא שֶׁהִמְתִּין לָהֶם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָם, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר² "וּבְיוֹם פָּקְדִי" — בַּמְרַגְּלִים — "וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם"; וְאַף כָּאן נֶאֱמַר³ "תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם" — שְׁתֵּי עֲוֹנוֹת, שֶׁל עֵגֶל וְשֶׁל תְּלוּנָה, וְחָשַׁב לָהֶם בְּמִנְיַן חַיֵּיהֶם מִקְצָת שָׁנָה כְּכֻלָּהּ, וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ לִשְׁנַת שִׁשִּׁים מֵתוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי עֶשְׂרִים:

תנחומא יג.
שמות לב, לד.
להלן, פסוק לד.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

וְנָֽשְׂאוּ אֶת־זְנֽוּתֵיכֶם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ונשאו את זנותיכם. כְּתַרְגּוּמוֹ "וִיקַבְּלוּן יָת חוֹבֵיכוֹן":

וְנָֽשְׂאוּ אֶת־זְנֽוּתֵיכֶם. כְּתַרְגּוּמוֹ "וִיקַבְּלוּן יָת חוֹבֵיכוֹן":

14:34 בְּמִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֘רֶץ֮ אַרְבָּעִ֣ים יוֹם֒ י֣וֹם לַשָּׁנָ֞ה י֣וֹם לַשָּׁנָ֗ה תִּשְׂאוּ֙ אֶת־עֲוֺנֹ֣תֵיכֶ֔ם אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם אֶת־תְּנוּאָתִֽי׃

אֶת־תְּנֽוּאָתִֽי חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

את תנואתי. שֶׁהֲנִיאוֹתֶם אֶת לְבַבְכֶם מֵאַחֲרַי, תנואה לְשׁוֹן הֲסָרָה, כְּמוֹ "כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ" (במדבר ל):

אֶת־תְּנֽוּאָתִֽי. שֶׁהֲנִיאוֹתֶם אֶת לְבַבְכֶם מֵאַחֲרַי, תְּנוּאָה לְשׁוֹן הֲסָרָה, כְּמוֹ "כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ"¹:

להלן ל, ו.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:35 אֲנִ֣י יְהֹוָה֮ דִּבַּ֒רְתִּי֒ אִם־לֹ֣א ׀ זֹ֣את אֶֽעֱשֶׂ֗ה לְכׇל־הָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את הַנּוֹעָדִ֖ים עָלָ֑י בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֛ה יִתַּ֖מּוּ וְשָׁ֥ם יָמֻֽתוּ׃

אין רש״י לפסוק זה

14:36 וְהָ֣אֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח מֹשֶׁ֖ה לָת֣וּר אֶת־הָאָ֑רֶץ וַיָּשֻׁ֗בוּ (וילונו) [וַיַּלִּ֤ינוּ] עָלָיו֙ אֶת־כׇּל־הָ֣עֵדָ֔ה לְהוֹצִ֥יא דִבָּ֖ה עַל־הָאָֽרֶץ׃

וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּינוּ עָלָיו חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

וישבו וילינו עליו. וּכְשֶׁשָּׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ הִרְעִימוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה בְּהוֹצָאַת דִּבָּה, אוֹתָם אֲנָשִׁים וימתו; כָּל הוֹצָאַת דִּבָּה לְשׁוֹן חִנּוּךְ דְּבָרִים, שֶׁמַּלְקִיחִים לְשׁוֹנָם לְאָדָם לְדַבֵּר בּוֹ, כְּמוֹ "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" (שיר השירים ז'), וְיֶשְׁנָהּ לְטוֹבָה וְיֶשְׁנָהּ לְרָעָה, לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן מוצאי דבת הארץ רעה, שֶׁיֵּשׁ דִּבָּה שֶׁהִיא טוֹבָה:

וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּינוּ עָלָיו. וּכְשֶׁשָּׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ הִרְעִימוּ "עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה" בְּהוֹצָאַת "דִּבָּה", אוֹתָם אֲנָשִׁים "וַיָּמֻתוּ".¹ כָּל הוֹצָאַת דִּבָּה לְשׁוֹן חִנּוּךְ דְּבָרִים, שֶׁמַּלְקִיחִים לְשׁוֹנָם לְאָדָם לְדַבֵּר בּוֹ, כְּמוֹ "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים"², וְיֶשְׁנָהּ לְטוֹבָה וְיֶשְׁנָהּ לְרָעָה, לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן³ "מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה", שֶׁיֵּשׁ דִּבָּה שֶׁהִיא טוֹבָה:

להלן פסוק לז.
שה"ש ז, י.
להלן פסוק לז.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

דִבָּה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

דבה. פרליר"ש בְּלַעַז:

דִבָּה. פרליר"ש בְּלַעַז:

14:37 וַיָּמֻ֙תוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים מוֹצִאֵ֥י דִבַּת־הָאָ֖רֶץ רָעָ֑ה בַּמַּגֵּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃

בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

במגפה לפני ה'. בְּאוֹתָהּ מִיתָה הַהֲגוּנָה לָהֶם, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, הֵם חָטְאוּ בַּלָּשׁוֹן, וְנִשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם עַד טַבּוּרָם וְתוֹלָעִים יוֹצְאִים מִלְּשׁוֹנָם וּבָאִין לְתוֹךְ טַבּוּרָם, לְכָךְ נֶאֱמַר "בַּמַּגֵּפָה" וְלֹא "בְמַגֵּפָה", וְזֶהוּ לפני ה' — בְּאוֹתָהּ הָרְאוּיָה לָהֶם עַ"פִּ מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁהוּא מוֹדֵד מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה (סוטה ל"ה):

בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'. בְּאוֹתָהּ מִיתָה הַהֲגוּנָה לָהֶם, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, הֵם חָטְאוּ בַּלָּשׁוֹן, וְנִשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם עַד טַבּוּרָם וְתוֹלָעִים יוֹצְאִים מִלְּשׁוֹנָם וּבָאִין לְתוֹךְ טַבּוּרָם¹, לְכָךְ נֶאֱמַר "בַּמַּגֵּפָה" וְלֹא "בְּמַגֵּפָה", וְזֶהוּ לִפְנֵי ה' — בְּאוֹתָהּ הָרְאוּיָה לָהֶם עַל פִּי מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מוֹדֵד מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה:

סוטה לה.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:38 וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן וְכָלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּ֑ה חָיוּ֙ מִן־הָאֲנָשִׁ֣ים הָהֵ֔ם הַהֹלְכִ֖ים לָת֥וּר אֶת־הָאָֽרֶץ׃

וִֽיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ויהושע וכלב … חיו וגו'. מַה תַּ"ל חיו מן האנשים ההם? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ חֶלְקָם שֶׁל מְרַגְּלִים בָּאָרֶץ וְקָמוּ תַחְתֵּיהֶם לַחַיִּים (בבא בתרא קי"ח):

וִֽיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב … חָיוּ וגו'. מַה תַּלְמוּד לוֹמָר חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ חֶלְקָם שֶׁל מְרַגְּלִים בָּאָרֶץ וְקָמוּ תַחְתֵּיהֶם לַחַיִּים¹:

ב"ב קיח:

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:39 וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽתְאַבְּל֥וּ הָעָ֖ם מְאֹֽד׃

אין רש״י לפסוק זה

14:40 וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֔קֶר וַיַּֽעֲל֥וּ אֶל־רֹאשׁ־הָהָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֶּ֗נּוּ וְעָלִ֛ינוּ אֶל־הַמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה כִּ֥י חָטָֽאנוּ׃

אֶל רֹֽאשׁ הָהָר חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אל ראש ההר. הוּא הַדֶּרֶךְ הָעוֹלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

אֶל רֹֽאשׁ הָהָר. הוּא הַדֶּרֶךְ הָעוֹלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

הננו ועלינו אל המקום. לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם. לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

אֲשֶׁר אָמַר ה' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אשר אמר ה'. לְתִתָּהּ לָנוּ, שָׁם נַעֲלֶה:

אֲשֶׁר אָמַר ה'. לְתִתָּהּ לָנוּ, שָׁם נַעֲלֶה:

כִּי חָטָאנוּ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

כי חטאנו. עַל אֲשֶׁר אָמַרְנוּ הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה:

כִּי חָטָאנוּ. עַל אֲשֶׁר אָמַרְנוּ¹ "הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה":

לעיל פסוק ג.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:41 וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֛ה אַתֶּ֥ם עֹבְרִ֖ים אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וְהִ֖וא לֹ֥א תִצְלָֽח׃

וְהִוא לֹא תִצְלָח חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

והוא לא תצלח. זוֹ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים לֹא תִצְלָח:

וְהִוא לֹא תִצְלָח. זוֹ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים לֹא תִצְלָח:

14:42 אַֽל־תַּעֲל֔וּ כִּ֛י אֵ֥ין יְהֹוָ֖ה בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּ֣גְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹיְבֵיכֶֽם׃

אין רש״י לפסוק זה

14:43 כִּי֩ הָעֲמָלֵקִ֨י וְהַכְּנַעֲנִ֥י שָׁם֙ לִפְנֵיכֶ֔ם וּנְפַלְתֶּ֖ם בֶּחָ֑רֶב כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן שַׁבְתֶּם֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וְלֹא־יִהְיֶ֥ה יְהֹוָ֖ה עִמָּכֶֽם׃

כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

כי על כן שבתם. כְּלוֹמַר, כִּי זֹאת תָּבֹא לָכֶם עַל אֲשֶׁר שַׁבְתֶּם וְגוֹ':

כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם. כְּלוֹמַר, כִּי זֹאת תָּבֹא לָכֶם עַל אֲשֶׁר "שַׁבְתֶּם" וְגוֹ'¹:

ראה רש"י לעיל י, לא ד"ה כי על כן ידעת (הב').

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:44 וַיַּעְפִּ֕לוּ לַעֲל֖וֹת אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַאֲר֤וֹן בְּרִית־יְהֹוָה֙ וּמֹשֶׁ֔ה לֹא־מָ֖שׁוּ מִקֶּ֥רֶב הַֽמַּחֲנֶֽה׃

וַיַּעְפִּלוּ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ויעפלו. לְשׁוֹן חֹזֶק, וְכֵן "הִנֵּה עֻפְּלָה" (חבקוק ב'), אינג"ריש בְּלַעַז, לְשׁוֹן עַזּוּת, וְכֵן "עֹפֶל בַּת צִיּוֹן" (מיכה ד'), "עֹפֶל וָבַחַן" (ישעיהו ל"ב), וּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא מְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן אֹפֶל — הָלְכוּ חֲשֵׁכִים, שֶׁלֹא בִרְשׁוּת:

וַיַּעְפִּלוּ. לְשׁוֹן חֹזֶק, וְכֵן "הִנֵּה עֻפְּלָה"¹, אינג"ריש בְּלַעַז, לְשׁוֹן עַזּוּת, וְכֵן "עֹפֶל בַּת צִיּוֹן"², "עֹפֶל וָבַחַן"³, וּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא⁴ מְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן אֹפֶל — הָלְכוּ חֲשֵׁכִים, שֶׁלֹא בִרְשׁוּת:

חבקוק ב, ד.
מיכה ד, ח.
ישעי' לב, יד.
תנחומא ישן הוספה לפרשת שלח יד.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

14:45 וַיֵּ֤רֶד הָעֲמָלֵקִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּהָ֣ר הַה֑וּא וַיַּכּ֥וּם וַֽיַּכְּת֖וּם עַד־הַֽחׇרְמָֽה׃ {פ}

וַיַּכְּתוּם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ויכתום. כְּמוֹ "וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן" (דברים ט') — מַכָּה אַחַר מַכָּה:

וַיַּכְּתוּם. כְּמוֹ "וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן"¹ — מַכָּה אַחַר מַכָּה:

דברים ט, כא.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

עַד הַחָרְמָה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

עד החרמה. שֵׁם הַמָּקוֹם נִקְרָא עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע:

עַד הַחָרְמָה. שֵׁם הַמָּקוֹם נִקְרָא עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע:

15:1 וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

אין רש״י לפסוק זה

15:2 דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֣י תָבֹ֗אוּ אֶל־אֶ֙רֶץ֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃

כִּי תָבֹאוּ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

‬כי תבאו. בִּשֵּׂר לָהֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ:

כִּי תָבֹאוּ. הרי איין זו מצווה שנוהגת רק בארץ, אלא שבִּשֵּׂר לָהֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ:

15:3 וַעֲשִׂיתֶ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהֹוָה֙ עֹלָ֣ה אוֹ־זֶ֔בַח לְפַלֵּא־נֶ֙דֶר֙ א֣וֹ בִנְדָבָ֔ה א֖וֹ בְּמֹעֲדֵיכֶ֑ם לַעֲשׂ֞וֹת רֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה מִן־הַבָּקָ֖ר א֥וֹ מִן־הַצֹּֽאן׃

וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ועשיתם אשה. אֵין זֶה צִוּוּי, אֶלָּא כְּשֶׁתָּבֹאוּ שָׁם וְתַעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם לַעֲשׂוֹת אִשֶּׁה לַה':

וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה. אֵין זֶה צִוּוּי שכאשר יגיעו לארץ יצטרכו להקריב איזה קרבן, אֶלָּא כְּשֶׁתָּבֹאוּ שָׁם וְתַעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם לַעֲשׂוֹת אִשֶּׁה לַה':

לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה וגו' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

לפלא נדר או בנדבה וגו'. אוֹ שֶׁתַּעֲשׂוּ הָאִשֶּׁה בִּשְׁבִיל חוֹבַת מוֹעֲדֵיכֶם, שֶׁחִיַּבְתִּי אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בַּמּוֹעֵד:

לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה וגו'. אוֹ שֶׁתַּעֲשׂוּ הָאִשֶּׁה בִּשְׁבִיל חוֹבַת מוֹעֲדֵיכֶם, שֶׁחִיַּבְתִּי אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בַּמּוֹעֵד:

רֵיחַ נִיחֹחַ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ריח ניחח. נַחַת רוּחַ לְפָנַי:

רֵיחַ נִיחֹחַ. נַחַת רוּחַ לְפָנַי:

15:4 וְהִקְרִ֛יב הַמַּקְרִ֥יב קׇרְבָּנ֖וֹ לַֽיהֹוָ֑ה מִנְחָה֙ סֹ֣לֶת עִשָּׂר֔וֹן בָּל֕וּל בִּרְבִעִ֥ית הַהִ֖ין שָֽׁמֶן׃

וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

והקריב המקריב. תַּקְרִיבוּ נְסָכִים וּמִנְחָה לְכָל בְּהֵמָה; הַמִּנְחָה כָּלִיל וְהַשֶּׁמֶן נִבְלָל בְּתוֹכָהּ, וְהַיַּיִן לַסְּפָלִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְמַסֶּכֶת סֻכָּה (דף מ"ח):

וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב. תַּקְרִיבוּ נְסָכִים וּמִנְחָה לְכָל בְּהֵמָה; הַמִּנְחָה כָּלִיל וְהַשֶּׁמֶן נִבְלָל בְּתוֹכָהּ, וְהַיַּיִן לַסְּפָלִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְמַסֶּכֶת סֻכָּה¹:

דף מח:

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:5 וְיַ֤יִן לַנֶּ֙סֶךְ֙ רְבִיעִ֣ית הַהִ֔ין תַּעֲשֶׂ֥ה עַל־הָעֹלָ֖ה א֣וֹ לַזָּ֑בַח לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד׃

לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

לכבש האחד. עַל כָּל הָאָמוּר לְמַעְלָה הוּא מוּסָב — עַל הַמִּנְחָה וְעַל הַשֶּׁמֶן וְעַל הַיָּיִן:

לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד. לא רק על היין מדבר כאן אלא עַל כָּל הָאָמוּר לְמַעְלָה הוּא מוּסָב - עַל הַמִּנְחָה (הסולת) וְעַל הַשֶּׁמֶן וְעַל הַיָּיִן:

15:6 א֤וֹ לָאַ֙יִל֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מִנְחָ֔ה סֹ֖לֶת שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֑ים בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן שְׁלִשִׁ֥ית הַהִֽין׃

אוֹ לָאַיִל חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

או לאיל. וְאִם אַיִל הוּא; וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ "אוֹ" — לְרַבּוֹת אֶת הַפַּלְגָּס לְנִסְכֵּי אַיִל (מנחות צ"א):

אוֹ לָאַיִל. כלומר וְאִם אַיִל הוּא; וְמאחר שקשה- אם הכוונה "אם" למה אומר "או"? לכן מביא רש''י שרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ "אוֹ" — לְרַבּוֹת אֶת הַפַּלְגָּס לְנִסְכֵּי אַיִל¹אבל הפשט הוא אכן "אם":

חולין כג.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:7 וְיַ֥יִן לַנֶּ֖סֶךְ שְׁלִשִׁ֣ית הַהִ֑ין תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃

אין רש״י לפסוק זה

15:8 וְכִֽי־תַעֲשֶׂ֥ה בֶן־בָּקָ֖ר עֹלָ֣ה אוֹ־זָ֑בַח לְפַלֵּא־נֶ֥דֶר אֽוֹ־שְׁלָמִ֖ים לַֽיהֹוָֽה׃

אין רש״י לפסוק זה

15:9 וְהִקְרִ֤יב עַל־בֶּן־הַבָּקָר֙ מִנְחָ֔ה סֹ֖לֶת שְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֑ים בָּל֥וּל בַּשֶּׁ֖מֶן חֲצִ֥י הַהִֽין׃

אין רש״י לפסוק זה

15:10 וְיַ֛יִן תַּקְרִ֥יב לַנֶּ֖סֶךְ חֲצִ֣י הַהִ֑ין אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃

אִשֵּׁה רֵיחַ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אשה ריח. אֵינוֹ מוּסָב אֶלָּא עַל הַמִּנְחָה וְהַשֶּׁמֶן, אֲבָל הַיַּיִן אֵינוֹ אִשֶּׁה, שֶׁאֵינוֹ נִתָּן עַל הָאֵשׁ:

אִשֵּׁה רֵיחַ. (למה רש''י מצטט את המילה ריח?) אֵינוֹ מוּסָב אֶלָּא עַל הַמִּנְחָה וְהַשֶּׁמֶן, אֲבָל הַיַּיִן אֵינוֹ אִשֶּׁה, שֶׁאֵינוֹ נִתָּן עַל הָאֵשׁ:

15:11 כָּ֣כָה יֵעָשֶׂ֗ה לַשּׁוֹר֙ הָֽאֶחָ֔ד א֖וֹ לָאַ֣יִל הָאֶחָ֑ד אֽוֹ־לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂ֖ים א֥וֹ בָעִזִּֽים׃

אוֹ לַשֶּׂה וגו' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

או לשה וגו'. בֵּין שֶׁהוּא בַכְּבָשִׂים בֵּין שֶׁהוּא בָעִזִּים; כֶּבֶשׂ וָשֶׂה קְרוּיִם בְּתוֹךְ שְׁנָתָם, אַיִל בֶּן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד:

אוֹ לַשֶּׂה וגו'. בֵּין שֶׁהוּא בַכְּבָשִׂים בֵּין שֶׁהוּא בָעִזִּים; והחילוק ביניהם ש'כֶּבֶשׂ' וָ'שֶׂה' קְרוּיִם בְּתוֹךְ שְׁנָתָם, ו'אַיִל'נקרא בֶּן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד¹:

פרה פ"א מ"ג.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:12 כַּמִּסְפָּ֖ר אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשׂ֑וּ כָּ֛כָה תַּעֲשׂ֥וּ לָאֶחָ֖ד כְּמִסְפָּרָֽם׃

כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

כמספר אשר תעשו. כְּמִסְפַּר הַבְּהֵמוֹת אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לְקָרְבָּן, ככה תעשו נְסָכִים לְכָל אֶחָד מֵהֶם — כְּמִסְפָּרָם שֶׁל בְּהֵמוֹת מִסְפָּרָם שֶׁל נְסָכִים:

כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ. כְּמִסְפַּר הַבְּהֵמוֹת אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לְקָרְבָּן "כָּכָה תַּעֲשׂוּ" נְסָכִים לְכָל "אֶחָד" מֵהֶם — "כְּמִסְפָּרָם" - שֶׁל בְּהֵמוֹת מִסְפָּרָם שֶׁל נְסָכִים:

15:13 כׇּל־הָאֶזְרָ֥ח יַעֲשֶׂה־כָּ֖כָה אֶת־אֵ֑לֶּה לְהַקְרִ֛יב אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽה׃

אין רש״י לפסוק זה

15:14 וְכִֽי־יָגוּר֩ אִתְּכֶ֨ם גֵּ֜ר א֤וֹ אֲשֶׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָשָׂ֛ה אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר תַּעֲשׂ֖וּ כֵּ֥ן יַעֲשֶֽׂה׃

אין רש״י לפסוק זה

15:15 הַקָּהָ֕ל חֻקָּ֥ה אַחַ֛ת לָכֶ֖ם וְלַגֵּ֣ר הַגָּ֑ר חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם כָּכֶ֛ם כַּגֵּ֥ר יִהְיֶ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃

כָּכֶם כַּגֵּר חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ככם כגר. כְּמוֹתְכֶם כֵּן גֵּר, וְכֵן דֶּרֶךְ לְשׁוֹן עִבְרִית, "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית י"ג) — כֵּן אֶרֶץ מִצְרַיִם, "כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ" (מלכים א כ"ב):

כָּכֶם כַּגֵּר. כְּמוֹתְכֶם כֵּן גֵּר, וְכֵן דֶּרֶךְ לְשׁוֹן עִבְרִית, "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם"¹ — כֵּן אֶרֶץ מִצְרַיִם, "כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ"²:

בראשית יג, י.
מלכים א' כב, ד.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:16 תּוֹרָ֥ה אַחַ֛ת וּמִשְׁפָּ֥ט אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר אִתְּכֶֽם׃ {פ}

אין רש״י לפסוק זה

15:17 וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

אין רש״י לפסוק זה

15:18 דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בְּבֹֽאֲכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃

בְּבֹֽאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

בבאכם אל הארץ. מְשֻׁנָּה בִּיאָה זוֹ מִכָּל בִּיאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁבְּכֻלָּן נֶאֱמַר כִּי תָבֹא, כִּי תָבֹאוּ, לְפִיכָךְ כֻּלָּן לְמֵדוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁפֵּרֵט לְךָ הַכָּתוּב בְּאַחַת מֵהֶן שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לְאַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה, אַף כֻּלָּן כֵּן, אֲבָל זוֹ נֶאֱמַר בָּהּ "בְּבֹאֲכֶם" — מִשֶּׁנִּכְנְסוּ בָהּ וְאָכְלוּ מִלַּחְמָהּ נִתְחַיְּבוּ בְחַלָּה (ספרי):

בְּבֹֽאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ. הלשון "בבאכם" מראה שמְשֻׁנָּה בִּיאָה זוֹ שנאמרה לענין זמן החיוב בהפרשות חלה מִכָּל הבִּיאוֹת האחרות שנאמרו לענין זמן החיוב בשאר הציווים שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁבְּכֻלָּן נֶאֱמַר "כִּי תָבֹא", "כִּי תָבֹאוּ", לְפִיכָךְ הזמנים של כֻּלָּן לְמֵדוֹת זוֹ מִזּוֹ(שלכולם זה אותו זמן), וְכֵיוָן שֶׁפֵּרֵט לְךָ הַכָּתוּב בְּאַחַת מֵהֶן (מצות מינוי מלך-דברים יז יד)שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא לְאַחַר היְרֻשָּׁה וִהישִׁיבָה של בני ישראל בארץ, אַף כֻּלָּן שנאמר בהם לשון זה כֵּן, אֲבָל זוֹ שנֶאֱמַר בָּהּ "בְּבֹאֲכֶם" לא לומדים כן— ולכן כבר מִשֶּׁנִּכְנְסוּ בָהּ וְרק אָכְלוּ מִלַּחְמָהּ לפני הירושה והישיבה נִתְחַיְּבוּ בְחַלָּה¹:

ספרי קי.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:19 וְהָיָ֕ה בַּאֲכׇלְכֶ֖ם מִלֶּ֣חֶם הָאָ֑רֶץ תָּרִ֥ימוּ תְרוּמָ֖ה לַיהֹוָֽה׃

אין רש״י לפסוק זה

15:20 רֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵכֶ֔ם חַלָּ֖ה תָּרִ֣ימוּ תְרוּמָ֑ה כִּתְרוּמַ֣ת גֹּ֔רֶן כֵּ֖ן תָּרִ֥ימוּ אֹתָֽהּ׃

רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ראשית ערסתכם. כְּשֶׁתָּלוּשׁוּ כְדֵי עִסַּתְכֶם שֶׁאַתֶּם רְגִילִין לָלוּשׁ בַּמִּדְבָּר — וְכַמָּה הִיא? "וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר" (שמות ט"ז), "עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת" (שם) — תָּרִימוּ מֵרֵאשִׁיתָהּ, כְּלוֹמַר קֹדֶם שֶׁתֹּאכְלוּ מִמֶּנָּה, רֵאשִׁית חֶלְקָהּ חלה אַחַת תרימו תרומה לְשֵׁם ה' (עירובין פ"ג):

רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם. כְּשֶׁתָּלוּשׁוּ כְדֵי עִסַּתְכֶם שֶׁאַתֶּם רְגִילִין לָלוּשׁ בַּמִּדְבָּר¹ — וְכַמָּה הִיא? "וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר"², "עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת"³ — תָּרִימוּ מֵרֵאשִׁיתָהּ, כְּלוֹמַר קֹדֶם שֶׁתֹּאכְלוּ מִמֶּנָּה, "רֵאשִׁית" חֶלְקָהּ "חַלָּה" אַחַת "תָּרִימוּ תְרוּמָה" לְשֵׁם ה':

עירובין פג:
שמות טז, יח.
שם פסוק טז.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

חַלָּה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

חלה. טורטי"ל בְּלַעַז:

חַלָּה. טורטי"ל בְּלַעַז:

כִּתְרוּמַת גֹּרֶן חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

כתרומת גרן. שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ שִׁעוּר וְלֹא כִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ שִׁעוּר (ספרי), אֲבָל חֲכָמִים נָתְנוּ שִׁעוּר — לְבַעַל הַבַּיִת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה וּלְנַחְתּוֹם אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה (חלה ב'):

כִּתְרוּמַת גֹּרֶן. כלומר שהחלה היא כמו התרומה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ שִׁעוּר אלא אפילו חטה אחת פוטרת את כל הכרי וְהיא לֹא כִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ שִׁעוּר¹, של עשירית מהיבול, אֲבָל חֲכָמִים נָתְנוּ גם לה שִׁעוּר² — לְבַעַל הַבַּיִת- שמכין לחם לעצמו אֶחָד מֵתוך עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה וּלְנַחְתּוֹם-שמכין לאחרים אֶחָד מֵתוך אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה³:

ספרי שם.
חלה פ"ב מ"ז.
ספרי שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:21 מֵרֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵיכֶ֔ם תִּתְּנ֥וּ לַיהֹוָ֖ה תְּרוּמָ֑ה לְדֹרֹ֖תֵיכֶֽם׃ {ס}

מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

מראשית ערסתיכם. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם", שׁוֹמֵעַ אֲנִי רִאשׁוֹנָה שֶׁבָּעִסּוֹת, תַּ"ל מראשית — מִקְצָתָהּ וְלֹא כֻלָּהּ (ספרי):

מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם. לָמָּה נֶאֱמַר הרי בפסוק הקודם כבר כתוב "ראשית עריסתיכם"? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר¹ "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם", שׁוֹמֵעַ אֲנִי רִאשׁוֹנָה שֶׁבָּעִסּוֹת, תַּלְמוּד לוֹמָר "מֵרֵאשִׁית" — מִקְצָתָהּ וְלֹא כֻלָּהּ²:

לעיל פסוק כ.
ספרי שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

תִּתְּנוּ לה' תְּרוּמָה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

תתנו לה' תרומה. לְפִי שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ שִׁעוּר לְחַלָּה נֶאֱמַר "תִּתְּנוּ" — שֶׁיְּהֵא בָהּ כְּדֵי נְתִינָה (שם):

תִּתְּנוּ לה' תְּרוּמָה. לְפִי שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ שִׁעוּר לְחַלָּה היה אפשר להבין שמספיק משהו ,לכן נֶאֱמַר "תִּתְּנוּ" — שֶׁיְּהֵא בָהּ כְּדֵי כמות הראויה לנְתִינָה¹:

ספרי שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:22 וְכִ֣י תִשְׁגּ֔וּ וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כׇּל־הַמִּצְוֺ֖ת הָאֵ֑לֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶֽׁה׃

וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַֽעֲשׂוּ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

וכי תשגו ולא תעשו. עֲ"זָ הָיְתָה בִּכְלַל כל המצוות שֶׁהַצִּבּוּר מְבִיאִין עָלֵיהָ פַר, וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאָהּ כָּאן מִכְּלָלָן, לִדּוֹן בְּפַר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת (ספרי):

וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַֽעֲשׂוּ.ללא הפסוק הזה היינו חושבים ששגגת עֲבוֹדָה זָרָה הָיְתָה בִּכְלַל כָּל שגגות הַמִּצְוֹת לענין זה שֶׁהַצִּבּוּר מְבִיאִין עָלֵיהָ פַר לחטאת, וַהֲרֵי הַכָּתוּב מוֹצִיאָהּ כָּאן מִכְּלָלָן של שאר המצוות, לִדּוֹן בעבודה זרה בְּפַר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת¹:

ספרי קיא.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

וְכִי תִשְׁגּוּ וגו' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

וכי תשגו וגו'. בַּעֲ"זָ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְאַחַת מִכָּל הַמִּצְוֹת, תַּ"ל את כל המצות האלה — מִצְוָה אַחַת שֶׁהִיא כְּכָל הַמִּצְוֹת, מַה הָעוֹבֵר עַל כָּל הַמִּצְוֹת פּוֹרֵק עֹל וּמֵפֵר בְּרִית וּמְגַלֶּה פָנִים, אַף מִצְוָה זוֹ פּוֹרֵק בָּהּ עֹל וּמֵפֵר בְּרִית וּמְגַלֶּה פָנִים, וְאֵיזוֹ? זוֹ עֲ"זָ (שם):

וְכִי תִשְׁגּוּ וגו'. נתקשה רש"י האם דוקא בְּעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר כמו שמובן מפסוק כד לקמן שנאמר "נעשתה" בלשון יחיד -שמדבר על מצווה מסוימת , אוֹ אֵינוֹ מדבר אֶלָּא בְאַחַת מִכָּל הַמִּצְוֹת כמו שמשמע מהמילים " כל המצוות" שזה לא מדבר על מצווה מסוימת,? תַּלְמוּד לוֹמָר "אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה" — מִצְוָה אַחַת שֶׁהִיא כְּכָל הַמִּצְוֹת, מַה הָעוֹבֵר עַל כָּל הַמִּצְוֹת פּוֹרֵק עֹל וּמֵפֵר בְּרִית וּמְגַלֶּה פָנִים, אַף מִצְוָה זוֹ פּוֹרֵק בָּהּ עֹל וּמֵפֵר בְּרִית וּמְגַלֶּה פָנִים, וְאֵיזוֹ? זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה¹:

ספרי שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל משֶׁה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אשר דבר ה' אל משה. אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעְנוּם כְּדִכְתִיב (תהילים ס"ב) "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְנוּ" (הוריות ח'):

אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל משֶׁה. אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעְנוּם ולא שמענו ממשה ששמע מה' כמו בשאר הדיברות כְּדִכְתִיב¹ "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְנוּ"²:

תהלים סב, יב (ושם "שמעתי").
הוריות ח. ספרי שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:23 אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶׁ֑ה מִן־הַיּ֞וֹם אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה וָהָ֖לְאָה לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃

אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה וגו' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

את כל אשר צוה וגו'. מַגִּיד שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲ"זָ כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּבְכָל מַה שֶּׁנִּתְנַבְּאוּ הַנְּבִיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר מן היום אשר צוה ה' והלאה:

אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה וגו'. מַגִּיד שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בְּמציאות שלעֲבוֹדָה זָרָה הוא כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּבְכָל מַה שֶּׁנִּתְנַבְּאוּ הַנְּבִיאִים בכל הדורות, שֶׁנֶּאֱמַר כאן "מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה":

15:24 וְהָיָ֗ה אִ֣ם מֵעֵינֵ֣י הָעֵדָה֮ נֶעֶשְׂתָ֣ה לִשְׁגָגָה֒ וְעָשׂ֣וּ כׇל־הָעֵדָ֡ה פַּ֣ר בֶּן־בָּקָר֩ אֶחָ֨ד לְעֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וּמִנְחָת֥וֹ וְנִסְכּ֖וֹ כַּמִּשְׁפָּ֑ט וּשְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽת׃

אִם מֵֽעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אם מעיני העדה נעשתה לשגגה. אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה עֲבֵרָה זוֹ עַל יְדֵי שׁוֹגֵג — שֶׁשָּׁגוּ וְהוֹרוּ עַל אַחַת מִן הָעֲבוֹדוֹת שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לַעֲבֹד עֲ"זָ בְּכָךְ (שם ה'):

אִם מֵֽעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה. אִם מֵעֵינֵי (ראשי) הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה עֲבֵרָה זוֹ עַל יְדֵי שׁוֹגֵג — שֶׁשָּׁגוּ וְהוֹרוּ בטעות עַל אַחַת מִן הָעֲבוֹדוֹת שעובדים בהם שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה בְּכָךְ:

לְחַטָּֽת חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

לחטת. חָסֵר א', שֶׁאֵינוֹ כִשְׁאָר חַטָּאוֹת, שֶׁכָּל חַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הַבָּאוֹת עִם עוֹלָה הַחַטָּאת קוֹדֶמֶת לָעוֹלָה, שֶׁנֶּא' (ויקרא ה'), "וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה", וְזוֹ עוֹלָה קוֹדֶמֶת לְחַטָּאת (שם ט"ו):

לְחַטָּֽת. חָסֵר כאן א', כדי להראות שֶׁאֵינוֹ כִמו שְׁאָר החַטָּאוֹת שמביאים על שאר עבירות, שכן כתובים עם א', שֶׁכָּל חַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הַבָּאוֹת יחד עִם עוֹלָה הקרבת הַחַטָּאת קוֹדֶמֶת לָהקרבת העוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר¹ "וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה", וְזוֹ עוֹלָה קוֹדֶמֶת לְחַטָּאת²:

ויקרא ה, י.
הוריות יג.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:25 וְכִפֶּ֣ר הַכֹּהֵ֗ן עַֽל־כׇּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְנִסְלַ֣ח לָהֶ֑ם כִּֽי־שְׁגָגָ֣ה הִ֔וא וְהֵם֩ הֵבִ֨יאוּ אֶת־קׇרְבָּנָ֜ם אִשֶּׁ֣ה לַֽיהֹוָ֗ה וְחַטָּאתָ֛ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה עַל־שִׁגְגָתָֽם׃

רש״י 1 ללא

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

הביאו את קרבנם אשה לה'. זֶה הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה, הוּא פַר הָעוֹלָה שֶׁנֶּאֱמַר "אִשֶּׁה לַה'" (ספרי):

אין תוכן עדיין

רש״י 2 ללא

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

וחטאתם. זֶה הַשָּׂעִיר:

אין תוכן עדיין

15:26 וְנִסְלַ֗ח לְכׇל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֑ם כִּ֥י לְכׇל־הָעָ֖ם בִּשְׁגָגָֽה׃ {ס}

אין רש״י לפסוק זה

15:27 וְאִם־נֶ֥פֶשׁ אַחַ֖ת תֶּחֱטָ֣א בִשְׁגָגָ֑ה וְהִקְרִ֛יבָה עֵ֥ז בַּת־שְׁנָתָ֖הּ לְחַטָּֽאת׃

תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

תחטא בשגגה. בַּעֲ"זָ:

תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה. בְּעֲבוֹדָה זָרָה¹:

ספרי קיב.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

עֵז בַּת שְׁנָתָהּ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

עז בת שנתה. שְׁאָר עֲבֵרוֹת יָחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה, וּבְזוֹ קָבַע לָהּ שְׂעִירָה (שם):

עֵז בַּת שְׁנָתָהּ. שְׁאָר עֲבֵרוֹת יָחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה, וּבְזוֹ קָבַע לָהּ שְׂעִירָה¹:

ספרי שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:28 וְכִפֶּ֣ר הַכֹּהֵ֗ן עַל־הַנֶּ֧פֶשׁ הַשֹּׁגֶ֛גֶת בְּחֶטְאָ֥הֿ בִשְׁגָגָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה לְכַפֵּ֥ר עָלָ֖יו וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃

אין רש״י לפסוק זה

15:29 הָֽאֶזְרָח֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֑ם תּוֹרָ֤ה אַחַת֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם לָעֹשֶׂ֖ה בִּשְׁגָגָֽה׃

אין רש״י לפסוק זה

15:30 וְהַנֶּ֜פֶשׁ אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֣ה ׀ בְּיָ֣ד רָמָ֗ה מִן־הָֽאֶזְרָח֙ וּמִן־הַגֵּ֔ר אֶת־יְהֹוָ֖ה ה֣וּא מְגַדֵּ֑ף וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃

בְּיָד רָמָה חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ביד רמה. בְמֵזִיד:

בְּיָד רָמָה. בְמֵזִיד:

מְגַדֵּף חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

מגדף. מְחָרֵף, כְּמוֹ "וְהָיְתָה חֶרְפָּה וּגְדוּפָה" (יחזקאל ה'), "אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר" (ישעיהו ל"ז), וְעוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן לַמְּבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם שֶׁהוּא בְכָרֵת (כריתות ז'):

מְגַדֵּף. מְחָרֵף (=מה זה אומר¹), כְּמוֹ "וְהָיְתָה חֶרְפָּה וּגְדוּפָה"², "אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר"³, וְעוֹד, אמנם המדובר פה הוא על עבודה זרה אך מלשון זו דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן לַמְּבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם (="מגדף"⁴) שֶׁגם הוּא חייב בְכָרֵת⁵:

ע''פ רש''י ב—)
יחזקאל ה, טו. פירוש הפסוק
מלכים ב יט, ו. פירוש הפסוק
האמור ב—
כריתות ז:

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:31 כִּ֤י דְבַר־יְהֹוָה֙ בָּזָ֔ה וְאֶת־מִצְוָת֖וֹ הֵפַ֑ר הִכָּרֵ֧ת ׀ תִּכָּרֵ֛ת הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא עֲוֺנָ֥הֿ בָֽהּ׃ {פ}

דְבַר ה' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

דבר ה'. אַזְהָרַת עֲ"זָ מִפִּי הַגְּבוּרָה וְהַשְּׁאָר מִפִּי מֹשֶׁה (סנהדרין צ"ט):

דְבַר ה'. שאַזְהָרַת עֲבוֹדָה זָרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה וְהַשְּׁאָר מִפִּי מֹשֶׁ¹:

ספרי שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

עֲו‍ֹנָה בָהּ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

עונה בה. בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ — שֶׁלֹּא עָשָׂה תְשׁוּבָה:

עֲו‍ֹנָה בָהּ. משמע דווקא בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ —דהיינו: שֶׁלֹּא עָשָׂה תְשׁוּבָה, שאם עשה תשובה פטור מכרת¹:

סנהדרין צ: ספרי שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:32 וַיִּהְי֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וַֽיִּמְצְא֗וּ אִ֛ישׁ מְקֹשֵׁ֥שׁ עֵצִ֖ים בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת׃

וַיִּהְיוּ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ויהיו … במדבר וימצאו. בִּגְנוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר הַכָּתוּב, שֶׁלֹא שָׁמְרוּ אֶלָּא שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה, וּבַשְּׁנִיָּה בָא זֶה וְחִלְּלָהּ (ספרי):

וַיִּהְיוּ … בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ. לכאורה, מהי כוונת הפסוק: הרי עד עכשיו היכן היו? בִּגְנוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר הַכָּתוּב, שֶׁלֹא שָׁמְרוּ אֶלָּא שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה, וּבַשְּׁנִיָּה בָא זֶה וְחִלְּלָהּ וזהו פירוש הפסוק: ויהיו בנ''י במדבר שבת אחת שהצליחו לשמור, ושבת שניה נמצא המקושש¹:

ספרי קיג.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:33 וַיַּקְרִ֣יבוּ אֹת֔וֹ הַמֹּצְאִ֥ים אֹת֖וֹ מְקֹשֵׁ֣שׁ עֵצִ֑ים אֶל־מֹשֶׁה֙ וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאֶ֖ל כׇּל־הָעֵדָֽה׃

הַמֹּֽצְאִים אֹתוֹ מְקשֵׁשׁ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

המצאים אתו מקשש. שֶׁהִתְרוּ בוֹ וְלֹא הִנִּיחַ מִלְּקוֹשֵׁשׁ, אַף מִשֶׁמְּצָאוּהוּ וְהִתְרוּ בוֹ (שם; סנהדרין מ"א):

הַמֹּֽצְאִים אֹתוֹ מְקשֵׁשׁ. שֶׁהִתְרוּ בוֹ וְלֹא הִנִּיחַ מִלְּקוֹשֵׁשׁ, אַף מִשֶׁמְּצָאוּהוּ וְהִתְרוּ בוֹ¹:

סנהדרין מא. ספרי שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:34 וַיַּנִּ֥יחוּ אֹת֖וֹ בַּמִּשְׁמָ֑ר כִּ֚י לֹ֣א פֹרַ֔שׁ מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃ {ס}

כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

כי לא פרש מה יעשה לו. בְּאֵיזוֹ מִיתָה יָמוּת, אֲבָל יוֹדְעִים הָיוּ שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת בְּמִיתָה (שם ע"ח):

כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. לא פורש בְּאֵיזוֹ מִיתָה יָמוּת, אֲבָל יוֹדְעִים הָיוּ שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת בְּמִיתָה כפי שנאמר להם כבר לפני זה באזרה על השבת:¹:

סנהדרין עח: ספרי קיד.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:35 וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָאִ֑ישׁ רָג֨וֹם אֹת֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ כׇּל־הָ֣עֵדָ֔ה מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃

רָגוֹם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

רגום. עָשֹׂה, פשנ"ט, וְכֵן הָלוֹךְ אלנ"ט, וְכֵן "זָכוֹר" (שמות כ, ח) וְ"שָׁמוֹר" (דברים ה, יב):

רָגוֹם. עָשֹׂה, פשנ"ט, וְכֵן הָלוֹךְ אלנ"ט, וְכֵן "זָכוֹר"¹ וְ"שָׁמוֹר"²:

שמות כ, ח.
דברים ה, יא.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:36 וַיֹּצִ֨יאוּ אֹת֜וֹ כׇּל־הָעֵדָ֗ה אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיִּרְגְּמ֥וּ אֹת֛וֹ בָּאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹ֑ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}

וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ויציאו אתו. מִכָּאן שֶׁבֵּית הַסְּקִילָה חוּץ וְרָחוֹק מִבֵּית דִּין (ספרי):

וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ. מִכָּאן שֶׁבֵּית הַסְּקִילָה חוּץ וְרָחוֹק מִבֵּית דִּין¹ שנמצא בתוך המחנה הפנימי- הר הבית, או פה- מחנה לוייה:

ספרי שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:37 וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

אין רש״י לפסוק זה

15:38 דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃

וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ועשו להם ציצת. עַל שֵׁם הַפְּתִילִים הַתְּלוּיִם בָּהּ, כְּמוֹ (יחזקאל ח'), "וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי" (מנחות מ"ב). דָּ"אַ: ציצת עַל שֵׁם וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, כְּמוֹ "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב'):

וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת. עַל שֵׁם הַפְּתִילִים הַתְּלוּיִם בָּהּ, כְּמוֹ¹ "וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי"². דָּבָר אַחֵר: "צִיצִת", עַל שֵׁם וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, כְּמוֹ "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים"³:

יחזקאל ח, ג.
מנחות מב.
שה"ש ב', ט.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

תְּכֵלֶת חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

תכלת. צֶבַע יָרֹק שֶׁל חִלָּזוֹן:

תְּכֵלֶת. צֶבַע יָרֹק שֶׁל חִלָּזוֹן:

15:39 וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃

וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

וזכרתם את כל מצות ה'. שֶׁמִּנְיַן גִּימַטְרִיָּא שֶׁל צִיצִית שֵׁשׁ מֵאוֹת, וּשְׁמוֹנָה חוּטִין וַחֲמִשָּׁה קְשָׁרִים הֲרֵי תרי"ג (תנחומא):

וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'. שֶׁמִּנְיַן גִּימַטְרִיָּא שֶׁל צִיצִית שֵׁשׁ מֵאוֹת, וּשְׁמוֹנָה חוּטִין וַחֲמִשָּׁה קְשָׁרִים הֲרֵי תרי"ג¹:

במדב"ר יח, כא.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

וְלֹֽא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

ולא תתורו אחרי לבבכם. כְּמוֹ "מִתּוּר הָאָרֶץ" (במדבר י"ג); הַלֵּב וְהָעֵינַיִם הֵם מְרַגְּלִים לַגּוּף, מְסַרְסְרִים לוֹ אֶת הָעֲבֵרוֹת, הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד וְהַגּוּף עוֹשֶׂה אֶת הָעֲבֵרָה (תנחומא):

וְלֹֽא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם. כְּמוֹ "מִתּוּר הָאָרֶץ"¹; הַלֵּב וְהָעֵינַיִם הֵם מְרַגְּלִים לַגּוּף, מְסַרְסְרִים לוֹ אֶת הָעֲבֵרוֹת, הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד וְהַגּוּף עוֹשֶׂה אֶת הָעֲבֵרָה²:

לעיל יג, כה.
תנחומא טו.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

15:40 לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָ֑י וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵאלֹֽהֵיכֶֽם׃

אין רש״י לפסוק זה

15:41 אֲנִ֞י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ {פ}

אֲנִי ה' חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אני ה'. נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר:

אֲנִי ה'. נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר¹:

ספרי קטו.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

אֱלֹֽהֵיכֶם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אלהיכם. נֶאֱמָן לִפָּרַע:

אֱלֹֽהֵיכֶם. נֶאֱמָן לִפָּרַע¹:

ספרי שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אשר הוצאתי אתכם. עַל מְנָת כֵּן פָּדִיתִי אֶתְכֶם שֶׁתְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם גְּזֵרוֹתַי:

אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם. עַל מְנָת כֵּן פָּדִיתִי אֶתְכֶם שֶׁתְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם גְּזֵרוֹתַי¹:

ספרי שם.

עודכן ע״י mendye@gmail.com

אֲנִי ה' אֱלֹֽהֵיכֶם חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

אני ה' אלהיכם. עוֹד לָמָּה נֶאֱמַר? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מָה אָמַר הַמָּקוֹם? לֹא שֶׁנַּעֲשֶׂה וְנִטֹּל שָֹכָר? אָנוּ לֹא עוֹשִׂים וְלֹא נוֹטְלִים שָׂכָר עַל כָּרְחֲכֶם אֲנִי מַלְכְּכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל כ'), "אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה … אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם" (ספרי). דָּ"אַ, לָמָּה נֶאֱמַר יְצִיאַת מִצְרַיִם? אֲנִי הוּא שֶׁהִבְחַנְתִּי בְמִצְרַיִם בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְשֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר, אֲנִי הוּא עָתִיד לְהַבְחִין וְלִפָּרַע מִן הַתּוֹלֶה קָלָא אִילָן בְּבִגְדּוֹ וְאוֹמֵר תְּכֵלֶת הִיא. וּמִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן הֶעְתַּקְתִּי: לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת מְקוֹשֵׁשׁ לְפָרָשַׁת עֲ"זָ? לוֹמַר שֶׁהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת כְּעוֹבֵד עֲ"זָ, שֶׁאַף הִיא שְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּעֶזְרָא (נחמיה ט׳:י״ד) "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וַתִּתֵּן לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָ לָהֶם"; וְאַף פָּרָשַׁת צִיצִית לְכָךְ נִסְמְכָה לָאֵלּוּ לְפִי שֶׁאַף הִיא שְׁקוּלָה כְנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי:

אֲנִי ה' אֱלֹֽהֵיכֶם. עוֹד לָמָּה נֶאֱמַר? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מָה אָמַר הַמָּקוֹם? לֹא שֶׁנַּעֲשֶׂה וְנִטֹּל שָֹכָר? אָנוּ לֹא עוֹשִׂים וְלֹא נוֹטְלִים שָׂכָר עַל כָּרְחֲכֶם אֲנִי מַלְכְּכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר¹ "אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה … אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם"². דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נֶאֱמַר יְצִיאַת מִצְרַיִם? אֲנִי הוּא שֶׁהִבְחַנְתִּי בְמִצְרַיִם בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְשֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר, אֲנִי הוּא עָתִיד לְהַבְחִין וְלִפָּרַע מִן הַתּוֹלֶה קָלָא אִילָן בְּבִגְדּוֹ וְאוֹמֵר תְּכֵלֶת הִיא³. וּמִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן הֶעְתַּקְתִּי: לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת מְקוֹשֵׁשׁ לְפָרָשַׁת עֲבוֹדָה זָרָה? לוֹמַר שֶׁהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאַף הִיא שְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּעֶזְרָא⁴ "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ" וַתִּתֵּן לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת "וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָ לָהֶם"⁵; וְאַף פָּרָשַׁת צִיצִית לְכָךְ נִסְמְכָה לָאֵלּוּ לְפִי שֶׁאַף הִיא שְׁקוּלָה כְנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר⁶ "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי". "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם"⁷, כְּנֶגֶד "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים"⁸; עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת, וְלֹא בַעֲלַת שָׁלֹשׁ וְלֹא בַעֲלַת חָמֵשׁ, כְּנֶגֶד אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם "וְהוֹצֵאתִי וְהִצַּלְתִּי וְגָאַלְתִּי וְלָקַחְתִּי"⁹. "פְּתִיל תְּכֵֽלֶת"¹⁰, עַל שֵׁם שִׁכּוּל בְּכוֹרוֹת — תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל שִׁכּוּל "תִּכְלָא" — וּמַכָּתָם הָיְתָה בַלַּיְלָה, וְכֵן צֶבַע הַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לָרָקִיעַ הַמַּשְׁחִיר לְעֵת עֶרֶב; וּשְׁמוֹנָה חוּטִין שֶׁבָּהּ כְּנֶגֶד שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁשָּׁהוּ יִשְׂרָאֵל מִשֶּׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה עַל הַיָּם¹¹:

יחזקאל כ, לג.
ספרי שם.
ב"מ סא:
נחמי' ט, יג.
נחמי' שם פסוק יד.
לעיל פסוק מ.
לעיל פסוק לח.
שמות יט, ד.
שמות ו, ו-ז.
לעיל שם.
ראה רש"י שמות יד, ה ד"ה ויוגד למלך מצרים.

אֲנִי ה' אֱלֹֽהֵיכֶם. עוֹד לָמָּה נֶאֱמַר? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מָה אָמַר הַמָּקוֹם? לֹא שֶׁנַּעֲשֶׂה וְנִטֹּל שָֹכָר? אָנוּ לֹא עוֹשִׂים וְלֹא נוֹטְלִים שָׂכָר עַל כָּרְחֲכֶם אֲנִי מַלְכְּכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר{יחזקאל כ, לג.} "אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה … אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם"{ספרי שם.}. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נֶאֱמַר יְצִיאַת מִצְרַיִם? אֲנִי הוּא שֶׁהִבְחַנְתִּי בְמִצְרַיִם בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְשֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר, אֲנִי הוּא עָתִיד לְהַבְחִין וְלִפָּרַע מִן הַתּוֹלֶה קָלָא אִילָן בְּבִגְדּוֹ וְאוֹמֵר תְּכֵלֶת הִיא{ב"מ סא:}. וּמִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן הֶעְתַּקְתִּי: לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת מְקוֹשֵׁשׁ לְפָרָשַׁת עֲבוֹדָה זָרָה? לוֹמַר שֶׁהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאַף הִיא שְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּעֶזְרָא{נחמי' ט, יג.} "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ" וַתִּתֵּן לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת "וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָ לָהֶם"{נחמי' שם פסוק יד.}; וְאַף פָּרָשַׁת צִיצִית לְכָךְ נִסְמְכָה לָאֵלּוּ לְפִי שֶׁאַף הִיא שְׁקוּלָה כְנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר{לעיל פסוק מ.} "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי". "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם"{לעיל פסוק לח.}, כְּנֶגֶד "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים"{שמות יט, ד.}; עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת, וְלֹא בַעֲלַת שָׁלֹשׁ וְלֹא בַעֲלַת חָמֵשׁ, כְּנֶגֶד אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם "וְהוֹצֵאתִי וְהִצַּלְתִּי וְגָאַלְתִּי וְלָקַחְתִּי"{שמות ו, ו-ז.}. "פְּתִיל תְּכֵֽלֶת"{לעיל שם.}, עַל שֵׁם שִׁכּוּל בְּכוֹרוֹת — תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל שִׁכּוּל "תִּכְלָא" — וּמַכָּתָם הָיְתָה בַלַּיְלָה, וְכֵן צֶבַע הַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לָרָקִיעַ הַמַּשְׁחִיר לְעֵת עֶרֶב; וּשְׁמוֹנָה חוּטִין שֶׁבָּהּ כְּנֶגֶד שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁשָּׁהוּ יִשְׂרָאֵל מִשֶּׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה עַל הַיָּם{ראה רש"י שמות יד, ה ד"ה ויוגד למלך מצרים.}:

עודכן ע״י mendye@gmail.com

\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_ חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

על כנפי בגדיהם. כְּנֶגֶד "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד) ; עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת, וְלֹא בַעֲלַת שָׁלֹשׁ וְלֹא בַעֲלַת חָמֵשׁ, כְּנֶגֶד אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם "וְהוֹצֵאתִי וְהִצַּלְתִּי וְגָאַלְתִּי וְלָקַחְתִּי" (שמות ו'):

\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\_\__ ## מילואים

[א] חלקי

רש״י מקורי (סְפָרִיא)

פתיל תכלת. עַל שֵׁם שִׁכּוּל בְּכוֹרוֹת — תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל שִׁכּוּל תִּכְלָא — וּמַכָּתָם הָיְתָה בַלַּיְלָה, וְכֵן צֶבַע הַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לָרָקִיעַ הַמַּשְׁחִיר לְעֵת עֶרֶב; וּשְׁמוֹנָה חוּטִין שֶׁבָּהּ כְּנֶגֶד שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁשָּׁהוּ יִשְׂרָאֵל מִשֶּׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה עַל הַיָּם:

[א] בשיחת מוצאי ש"פ שלח תשל"ט נתבארו דיבורים אלו (שבפסוקים יח-יט) באו"א: פירוש כוונת תיבות אלו יובן בהקדים, אשר בדיקת המרגלים את הארץ נחלקת לשני חלקים: החלק הראשון הוא - בדיקת טיב הארץ ביחס לפעולתה על הגדלים בה, שעל זה נאמר אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא - אשר יֵשׁ אֶרֶץ שבטבעה מְגַדֶּלֶת גִּבּוֹרִים וְיֵשׁ אֶרֶץ שבטבעה מְגַדֶּלֶת חַלָּשִׁים, יֵשׁ ארץ המְגַדֶּלֶת ומרבה בטבעה את האֻכְלוּסִין - כמות האנשים שבה, וְיֵשׁ ארץ המְמַעֶטֶת בטבעה את האֻכְלוּסִין. וחלק זה נוגע עבור הדורות הבאים אשר יגדלו בארץ. והחלק השני הוא - בדיקת טיב האנשים הבאים אליה והיושבים בה אשר לא גדלו בה, וחלק זה נוגע עבור הדור הראשון שייכנס לארץ ולא גדל בה, ועל זה נאמר 'ואת העם היושב עליה'. ובנוגע לכל אחד משני חלקים אלו עליהם לבדוק 'החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב'. ובנוגע לשאלת הֶֽחָזָק הִוא הֲרָפֶה, הנה בנוגע ליושבים בארץ (החלק השני דלעיל), מובן כיצד שאלה זו ניתנת לבדיקה - שהרי ניתן לראות אם גופם גדול או קטן, ואת אופני מלחמותיהם וכדומה. אך בנוגע לארץ עצמה והגדלים בה (החלק הראשון דלעיל), לכאורה לא מובן כיצד ניתן לבדוק שאלה זו. ועל כך מסביר, אשר סִימָן מָסַר לָהֶם משה למרגלים, שיבדקו את טיב הערים. שהרי האנשים החדשים הבאים לארץ משתכנים בערים שכבר מוכנות, ובניית הערים נעשית בידי האנשים הוותיקים אשר גדלו בארץ, ולכן הרי זה סימן עליהם: אִם בִּפְרָזִים - ערים ללא חומה יוֹשְׁבִין, הרי סימן שחֲזָקִים הֵם, כי הטעם לאי בניית החומה הוא מפני שֶׁסּוֹמְכִין עַל גְּבוּרָתָם ואינם זקוקים לכך, וְאִם בְּעָרִים בְּצוּרוֹת - עם חומה הֵם יוֹשְׁבִין, הרי סימן שחַלָּשִׁים הֵם ולכן זקוקים לבניית חומה לסמוך עליה. ועל כך נאמר בפסוק - שעליהם לבדוק 'הַֽבְּמַֽחֲנִים'¹ יושבים אנשי הארץ, אשר תַּרְגּוּמוֹ הוא "הַבְפַצְחִין", כלומר כְּרַכִּין - ערים פְּצוּחִין וּפְתוּחִין מֵאֵין חוֹמָה, או 'במבצרים', וזה יהיה להם הסימן:

הכל דיבור אחד, וה-'בחור הזעצער' טעה וחילקו לשני דיבורים.

[א] בשיחת מוצאי ש"פ שלח תשל"ט נתבארו דיבורים אלו (שבפסוקים יח-יט) באו"א: פירוש כוונת תיבות אלו יובן בהקדים, אשר בדיקת המרגלים את הארץ נחלקת לשני חלקים: החלק הראשון הוא - בדיקת טיב הארץ ביחס לפעולתה על הגדלים בה, שעל זה נאמר אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא - אשר יֵשׁ אֶרֶץ שבטבעה מְגַדֶּלֶת גִּבּוֹרִים וְיֵשׁ אֶרֶץ שבטבעה מְגַדֶּלֶת חַלָּשִׁים, יֵשׁ ארץ המְגַדֶּלֶת ומרבה בטבעה את האֻכְלוּסִין - כמות האנשים שבה, וְיֵשׁ ארץ המְמַעֶטֶת בטבעה את האֻכְלוּסִין. וחלק זה נוגע עבור הדורות הבאים אשר יגדלו בארץ. והחלק השני הוא - בדיקת טיב האנשים הבאים אליה והיושבים בה אשר לא גדלו בה, וחלק זה נוגע עבור הדור הראשון שייכנס לארץ ולא גדל בה, ועל זה נאמר 'ואת העם היושב עליה'. ובנוגע לכל אחד משני חלקים אלו עליהם לבדוק 'החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב'. ובנוגע לשאלת הֶֽחָזָק הִוא הֲרָפֶה, הנה בנוגע ליושבים בארץ (החלק השני דלעיל), מובן כיצד שאלה זו ניתנת לבדיקה - שהרי ניתן לראות אם גופם גדול או קטן, ואת אופני מלחמותיהם וכדומה. אך בנוגע לארץ עצמה והגדלים בה (החלק הראשון דלעיל), לכאורה לא מובן כיצד ניתן לבדוק שאלה זו. ועל כך מסביר, אשר סִימָן מָסַר לָהֶם משה למרגלים, שיבדקו את טיב הערים. שהרי האנשים החדשים הבאים לארץ משתכנים בערים שכבר מוכנות, ובניית הערים נעשית בידי האנשים הוותיקים אשר גדלו בארץ, ולכן הרי זה סימן עליהם: אִם בִּפְרָזִים - ערים ללא חומה יוֹשְׁבִין, הרי סימן שחֲזָקִים הֵם, כי הטעם לאי בניית החומה הוא מפני שֶׁסּוֹמְכִין עַל גְּבוּרָתָם ואינם זקוקים לכך, וְאִם בְּעָרִים בְּצוּרוֹת - עם חומה הֵם יוֹשְׁבִין, הרי סימן שחַלָּשִׁים הֵם ולכן זקוקים לבניית חומה לסמוך עליה. ועל כך נאמר בפסוק - שעליהם לבדוק 'הַֽבְּמַֽחֲנִים'{הכל דיבור אחד, וה-'בחור הזעצער' טעה וחילקו לשני דיבורים.} יושבים אנשי הארץ, אשר תַּרְגּוּמוֹ הוא "הַבְפַצְחִין", כלומר כְּרַכִּין - ערים פְּצוּחִין וּפְתוּחִין מֵאֵין חוֹמָה, או 'במבצרים', וזה יהיה להם הסימן:

עודכן ע״י mendye@gmail.com

הֲטוֹבָה הוּא - חלקי

הֲטוֹבָה הוּא - שאלה זו מתייחסת לטיב הקרקע, ובזה גופא, לא ביחס לפירות שהיא מצמיחה - שעל זה נאמר 'השמנה היא אם רזה', אל ביחס למים שבה: האם טובה היא בְּמַעְיָנוֹת וּתְהוֹמוֹת טוֹבִים וּבְרִיאִים - חזקים, או שרעה היא בזה. וכיוון שהשאלות שבפסוק זה נוגעות הן בנוגע לבאים אל הארץ והן בנוגע לגדלים בארץ בשווה (שהרי שאלת קיום החומה משמעותית היא בעיקר בנוגע לשימוש בעיר, שכיוון שישראל כלולים הם הן מחזקים והן מחלשים, יצטרכו להשתמש הן בערים פרוזות והן בערים בצורות. והיות החומה סימן על חוזק יושבי העיר הוא רק בדרך אגב וטפל) - משתמש הפסוק גם בלשון 'מה הארץ', 'מה הערים' - ביחס לגדלים בהם, וגם בלשון 'אשר הוא יושב בה' או 'בהנה' - ביחס לבאים אליהם:

מפרשי רש״י