במקום אשר דבר אתו. אֵינִי יוֹדֵעַ מַה מְּלַמְּדֵנוּ:
במקום אשר דבר אתו. התקשה רש"י למה צריך הפסוק לכתוב "במקום אשר דבר אתו", הלא פשוט שה' עלה מעל יעקב במקום שדיבר אתו, אֵינִי יוֹדֵעַ מַה מְּלַמְּדֵנוּ דהיינו שעל דרך הפשט לא ברור באמת מה כוונת הפסוק:
במקום אשר דבר אתו. התקשה רש"י למה צריך הפסוק לכתוב "במקום אשר דבר אתו", הלא פשוט שה' עלה מעל יעקב במקום שדיבר אתו, אֵינִי יוֹדֵעַ מַה מְּלַמְּדֵנוּ דהיינו שעל דרך הפשט לא ברור באמת מה כוונת הפסוק:
כברת הארץ. מבאר רש"י את פירוש המילה "כברת" – מְנַחֵם בן סרוק, מגדולי הדקדקנים, פֵּרֵשׁ את תיבת "כברת" מלְשׁוֹן כַּבִּיר, רִבּוּי, מַהֲלָךְ רַב. (אך לפי פירוש זה קשה, למה כתוב "כברת הארץ", שאם הוא כמו מהלך רב, הי' צ"ל "כברת ארץ" (מהלך ארץ רב) כמו להלן בנעמן, לכן מביא רש"י פירוש שני,) וְמדרש אַגָּדָה, ש"כברת הארץ" היינו בִּזְמַן שֶׁהָאָרֶץ (האדמה) חֲלוּלָה וּמְנֻקֶּבֶת כִּכְבָרָה (מין נפה), שֶׁהַנִּיר (שדה חרושה ולא זרועה) מָצוּי, דהיינו בזמןשהַסְּתָו (החורף) עָבַר וְהַשָּׁרָב (הקיץ) עֲדַיִן לֹא בָא, (אך בפירוש זה ישנו גם כן קושי, כפי שרש"י מבאר) וְאֵין זֶה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, שֶׁהֲרֵי בְּספר מלכים (ה, יט) בנס של נַעֲמָן מָצִינוּ שכתוב "וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ", ואין זה מתאים עם הפירוש הנ"ל כי אי אפשר לפרש את הפסוק "וילך מאיתו אדמה חלולה". וְאוֹמֵר אֲנִי -רש"י עצמו סובר, שֶׁ"כברת" הוּא שֵׁם מִדַּת קַרְקַע, כְּמוֹ מַהֲלַךְ פַּרְסָה אוֹ יוֹתֵר, דהיינו ש"כברת ארץ" הוא כמו "פרסת ארץ", ומוכיח רש"י שאפשר להשתמש בביטוי כזה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (כמו שאומרים) "צֶמֶד (שטח שלוקח יום לצמד בקר לחרוש) של כֶּרֶם" (ישעי' ה, י), וכן אומרים "חֶלְקַת (שטח אדמה) של הַשָּׂדֶה" (לעיל לג, יט), כָּךְ בְּנידון מרחק במַהֲלַךְ אָדָם, הפסוק נוֹתֵן למרחק שֵׁם מִדָּה, "כִּבְרַת (כמו פרסה) של אֶרֶץ":
כברת הארץ. מבאר רש"י את פירוש המילה "כברת" – מְנַחֵם בן סרוק, מגדולי הדקדקנים, פֵּרֵשׁ את תיבת "כברת" מלְשׁוֹן כַּבִּיר, רִבּוּי, מַהֲלָךְ רַב. (אך לפי פירוש זה קשה, למה כתוב "כברת הארץ", שאם הוא כמו מהלך רב, הי' צ"ל "כברת ארץ" (מהלך ארץ רב) כמו להלן בנעמן, לכן מביא רש"י פירוש שני,) וְמדרש אַגָּדָה, ש"כברת הארץ" היינו בִּזְמַן שֶׁהָאָרֶץ (האדמה) חֲלוּלָה וּמְנֻקֶּבֶת כִּכְבָרָה (מין נפה), שֶׁהַנִּיר (שדה חרושה ולא זרועה) מָצוּי, דהיינו בזמןשהַסְּתָו (החורף) עָבַר וְהַשָּׁרָב (הקיץ) עֲדַיִן לֹא בָא, (אך בפירוש זה ישנו גם כן קושי, כפי שרש"י מבאר) וְאֵין זֶה פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, שֶׁהֲרֵי בְּספר מלכים (ה, יט) בנס של נַעֲמָן מָצִינוּ שכתוב "וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ", ואין זה מתאים עם הפירוש הנ"ל כי אי אפשר לפרש את הפסוק "וילך מאיתו אדמה חלולה". וְאוֹמֵר אֲנִי -רש"י עצמו סובר, שֶׁ"כברת" הוּא שֵׁם מִדַּת קַרְקַע, כְּמוֹ מַהֲלַךְ פַּרְסָה אוֹ יוֹתֵר, דהיינו ש"כברת ארץ" הוא כמו "פרסת ארץ", ומוכיח רש"י שאפשר להשתמש בביטוי כזה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (כמו שאומרים) "צֶמֶד (שטח שלוקח יום לצמד בקר לחרוש) של כֶּרֶם" (ישעי' ה, י), וכן אומרים "חֶלְקַת (שטח אדמה) של הַשָּׂדֶה" (לעיל לג, יט), כָּךְ בְּנידון מרחק במַהֲלַךְ אָדָם, הפסוק נוֹתֵן למרחק שֵׁם מִדָּה, "כִּבְרַת (כמו פרסה) של אֶרֶץ":
כי גם זה. נוֹסַף לְךָ עַל יוֹסֵף; וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: עִם כָּל שֵׁבֶט נוֹלְדָה תְּאוֹמָה, וְעִם בִּנְיָמִין נוֹלְדָה תְאוֹמָה יְתֵרָה:
כי גם זה. מבאר רש"י מה מוסיפה המילה "גם":שהילד הזה נוֹסַף לָךְ עַל יוֹסֵף (היינו שבנוסף ליוסף יש לך גם את זה); (אך קשה בפירוש זה, מה המילה "גם" קשורה ומוסיפה בלידתו של בנימין עצמו, לכן מביא רש"י פירוש נוסף,) וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: עִם כָּל שֵׁבֶט נוֹלְדָה תְּאוֹמָה, וְעִם בִּנְיָמִין נוֹלְדָה תְאוֹמָה יְתֵרָה, ולזה כיוונה המיילדת באמרה "גם זה", לרבות עוד בת (אבל זה רק פירוש שני כי אינו מתאים כ"כ עם דרך הפשט):
כי גם זה. מבאר רש"י מה מוסיפה המילה "גם":שהילד הזה נוֹסַף לָךְ עַל יוֹסֵף (היינו שבנוסף ליוסף יש לך גם את זה); (אך קשה בפירוש זה, מה המילה "גם" קשורה ומוסיפה בלידתו של בנימין עצמו, לכן מביא רש"י פירוש נוסף,) וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: עִם כָּל שֵׁבֶט נוֹלְדָה תְּאוֹמָה, וְעִם בִּנְיָמִין נוֹלְדָה תְאוֹמָה יְתֵרָה, ולזה כיוונה המיילדת באמרה "גם זה", לרבות עוד בת (אבל זה רק פירוש שני כי אינו מתאים כ"כ עם דרך הפשט):
בנימין. מפרש רש"י מהו פירוש השם: נִרְאֶה בְעֵינַי, לְפִי שֶׁהוּא (בנימין) לְבַדּוֹ היחיד מהשבטים שנוֹלַד בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שֶׁהוּא בַּצד דרום – נֶּגֶב, כְּשֶׁמסתכלים מכיוון של אָדָם שבָּא מֵאֲרַם נַהֲרַיִם (שהיא צפונית לארץ כנען), ומצינו שכנען נקראת נגב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לג, מ): "בַּנֶּגֶב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", ועוד נאמר (לגבי ארץ כנען) (לעיל יב, ט): "הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה", והנגב נקרא ימין, כפי שרש"י ממשיך–
בנימין. מפרש רש"י מהו פירוש השם: נִרְאֶה בְעֵינַי, לְפִי שֶׁהוּא (בנימין) לְבַדּוֹ היחיד מהשבטים שנוֹלַד בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שֶׁהוּא בַּצד דרום – נֶּגֶב, כְּשֶׁמסתכלים מכיוון של אָדָם שבָּא מֵאֲרַם נַהֲרַיִם (שהיא צפונית לארץ כנען), ומצינו שכנען נקראת נגב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לג, מ): "בַּנֶּגֶב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", ועוד נאמר (לגבי ארץ כנען) (לעיל יב, ט): "הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה", והנגב נקרא ימין, כפי שרש"י ממשיך–
בנימין. מלשון בֶּן יָמִין, שהנגב (ראה בד"ה הקודם) נקרא ימין, מלְשׁוֹן (תהלים פט, יג) "צָפוֹן וְיָמִין (דרום, נגב) אַתָּה בְרָאתָם", לְפִיכָךְ (מכיוון ש"בנימין" הוא מלשון ימין), הוּא מָלֵא, שכתוב "בנימין" ולא "בנימן" כמו בשאר התנ"ך, כי כאן היא קריאת השם שנעשתה על שם הימין. [קטע זה מופיע רק בחלק מהדפוסים: דָּבָר אַחֵר (פירוש נוסף): "בִּנְיָמִין", מלשון בֶּן יָמִים, שֶׁנּוֹלַד לְעֵת זִקְנָתוֹ של יעקב, בסוף ימיו; וְאף שהשם נִכְתַּב בְּנוּ"ן בסופו (והמילה ימים מסתיימת במ"ם), הרי מצינו בתנ"ך את המילה "ימין" במקום "ימים", כְּמוֹ (דניאל יב, יג): "לְקֵץ הַיָּמִין"]:
בנימין. מלשון בֶּן יָמִין, שהנגב (ראה בד"ה הקודם) נקרא ימין, מלְשׁוֹן (תהלים פט, יג) "צָפוֹן וְיָמִין (דרום, נגב) אַתָּה בְרָאתָם", לְפִיכָךְ (מכיוון ש"בנימין" הוא מלשון ימין), הוּא מָלֵא, שכתוב "בנימין" ולא "בנימן" כמו בשאר התנ"ך, כי כאן היא קריאת השם שנעשתה על שם הימין. [קטע זה מופיע רק בחלק מהדפוסים: דָּבָר אַחֵר (פירוש נוסף): "בִּנְיָמִין", מלשון בֶּן יָמִים, שֶׁנּוֹלַד לְעֵת זִקְנָתוֹ של יעקב, בסוף ימיו; וְאף שהשם נִכְתַּב בְּנוּ"ן בסופו (והמילה ימים מסתיימת במ"ם), הרי מצינו בתנ"ך את המילה "ימין" במקום "ימים", כְּמוֹ (דניאל יב, יג): "לְקֵץ הַיָּמִין"]:
בשכן ישראל בארץ ההיא. מבאר רש"י מה מדגיש הפסוק במילים אלו - עַד שֶׁלֹּא בָא יעקב לְחֶבְרוֹן אֵצֶל יִצְחָק אֵרְעוּהוּ כָּל הצרות האֵלֶּה, שלא היתה לו זכותו של יצחק וגם לא קיים מצוות כיבוד אב (ראה ברש"י סוף פרשת תולדות):
בשכן ישראל בארץ ההיא. מבאר רש"י מה מדגיש הפסוק במילים אלו - עַד שֶׁלֹּא בָא יעקב לְחֶבְרוֹן אֵצֶל יִצְחָק אֵרְעוּהוּ כָּל הצרות האֵלֶּה, שלא היתה לו זכותו של יצחק וגם לא קיים מצוות כיבוד אב (ראה ברש"י סוף פרשת תולדות):
וישכב חלקי
וישכב. התקשה רש"י, איך אפשר לומר שאחד משבטי ישראל יחטא באופן כ"כ חמור? ומבאר שבאמת לא שכב את בלהה, אלא הוציא את מיטת יעקב מאוהל בלהה, ומִתּוֹךְ שֶׁראובן בִּלְבֵּל את מִשְׁכָּבוֹ של אביו מאוהל בלהה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבָהּ; וְמבאר רש"י, לָמָּה ראובן בִלְבֵּל וְחִלֵּל ("חילול" במשמעות של פגיעה בקדושה)את יְצוּעָיו של יעקב? מכיוון שֶׁכְּשֶׁמֵּתָה רָחֵל נָטַל יַעֲקֹב מִטָּתוֹ – שֶׁעד אז הָיְתָה נְתוּנָה תָּדִיר (ברגילות) בְּאֹהֶל רָחֵל וְלֹא בִּשְׁאָר האֹהָלִים של נשותיו – וּנְתָנָהּ (-את מיטתו) בְּאֹהֶל בִּלְהָה; מיד בָּא רְאוּבֵן, וְתָבַע (כעס על) עֶלְבּוֹן אִמּוֹ, שאָמַר בליבו: אִם אֲחוֹת אִמִּי (רחל) הָיְתָה צָרָה [לא צרה כפשוטו, שהיתה מצירה ללאה ח"ו, אלא בשם המושאל, וכדלהלן (לקו"ש ח"ה ע' 145 הע' 24)] לְאִמִּי (לאה, שרחל לקחה את יעקב רק לעצמה, שזה עצמו עלבון ללאה), וכי גם שִׁפְחַת אֲחוֹת אִמִּי (בלהה שפחת רחל) תְּהֵא צָרָה לְאִמִּי? לְכָךְ (בגלל כעסו על כך) בִּלְבֵּל את יצועי יעקב:
וישכב. התקשה רש"י, איך אפשר לומר שאחד משבטי ישראל יחטא באופן כ"כ חמור? ומבאר שבאמת לא שכב את בלהה, אלא הוציא את מיטת יעקב מאוהל בלהה, ומִתּוֹךְ שֶׁראובן בִּלְבֵּל את מִשְׁכָּבוֹ של אביו מאוהל בלהה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבָהּ; וְמבאר רש"י, לָמָּה ראובן בִלְבֵּל וְחִלֵּל ("חילול" במשמעות של פגיעה בקדושה)את יְצוּעָיו של יעקב? מכיוון שֶׁכְּשֶׁמֵּתָה רָחֵל נָטַל יַעֲקֹב מִטָּתוֹ – שֶׁעד אז הָיְתָה נְתוּנָה תָּדִיר (ברגילות) בְּאֹהֶל רָחֵל וְלֹא בִּשְׁאָר האֹהָלִים של נשותיו – וּנְתָנָהּ (-את מיטתו) בְּאֹהֶל בִּלְהָה; מיד בָּא רְאוּבֵן, וְתָבַע (כעס על) עֶלְבּוֹן אִמּוֹ, שאָמַר בליבו: אִם אֲחוֹת אִמִּי (רחל) הָיְתָה צָרָה [לא צרה כפשוטו, שהיתה מצירה ללאה ח"ו, אלא בשם המושאל, וכדלהלן (לקו"ש ח"ה ע' 145 הע' 24)] לְאִמִּי (לאה, שרחל לקחה את יעקב רק לעצמה, שזה עצמו עלבון ללאה), וכי גם שִׁפְחַת אֲחוֹת אִמִּי (בלהה שפחת רחל) תְּהֵא צָרָה לְאִמִּי? לְכָךְ (בגלל כעסו על כך) בִּלְבֵּל את יצועי יעקב:
ויהיו בני יעקב שנים עשר חלקי
ויהיו בני יעקב שנים עשר. מבאר רש"י איך זה קשור לנושא: הפסוק מַתְחִיל לְעִנְיָן רִאשׁוֹן, דהיינו שאחרי שהפסיק את העניין במעשה ראובן, חוזר לנושא הקודם (לידת בנימין), שמִכיוון שֶּׁנּוֹלַד בִּנְיָמִין נִשְׁלְמָה הַמִּטָּה (המשפחה), וּמֵעַתָּה רְאוּיִים כל השבטים לְהִמָּנוֹת, וּממילא הפסוק מְנָאָן; (אך קשה בפירוש זה, למה לא הי' אפשר לכתוב את מעשה ראובן אחרי ספירת השבטים, ומזה שלא כתוב כך משמע שמעשה ראובן קשור ל"ויהיו בני יעקב שנים עשר", לכן מביא רש"י פירוש נוסף:), וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, שלְלַמְּדֵנוּ בָא הפסוק, עי"ז שסופר את כולם ביחד, שֶׁכֻּלָּן (כל השבטים) שָׁוִין וְכֻלָּן צַדִּיקִים [ואף שראובן עשה דבר לא טוב (שאע"פ שהגן על כבוד אמו, הרי המעשה עצמו היה "קלקלה" (ד"ה הבא)), ה"ז ע"ד מש"נ (לעיל כ, ד) "צדיק", אף ש"נקיון כפים אין כאן" (רש"י שם פס' ו) (לקו"ש חט"ו הע' 52)]למרות מעשה ראובן, וזאת מכיוון שֶׁלֹּא חָטָא רְאוּבֵן, כנ"ל בד"ה הקודם:
ויהיו בני יעקב שנים עשר. מבאר רש"י איך זה קשור לנושא: הפסוק מַתְחִיל לְעִנְיָן רִאשׁוֹן, דהיינו שאחרי שהפסיק את העניין במעשה ראובן, חוזר לנושא הקודם (לידת בנימין), שמִכיוון שֶּׁנּוֹלַד בִּנְיָמִין נִשְׁלְמָה הַמִּטָּה (המשפחה), וּמֵעַתָּה רְאוּיִים כל השבטים לְהִמָּנוֹת, וּממילא הפסוק מְנָאָן; (אך קשה בפירוש זה, למה לא הי' אפשר לכתוב את מעשה ראובן אחרי ספירת השבטים, ומזה שלא כתוב כך משמע שמעשה ראובן קשור ל"ויהיו בני יעקב שנים עשר", לכן מביא רש"י פירוש נוסף:), וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, שלְלַמְּדֵנוּ בָא הפסוק, עי"ז שסופר את כולם ביחד, שֶׁכֻּלָּן (כל השבטים) שָׁוִין וְכֻלָּן צַדִּיקִים [ואף שראובן עשה דבר לא טוב (שאע"פ שהגן על כבוד אמו, הרי המעשה עצמו היה "קלקלה" (ד"ה הבא)), ה"ז ע"ד מש"נ (לעיל כ, ד) "צדיק", אף ש"נקיון כפים אין כאן" (רש"י שם פס' ו) (לקו"ש חט"ו הע' 52)]למרות מעשה ראובן, וזאת מכיוון שֶׁלֹּא חָטָא רְאוּבֵן, כנ"ל בד"ה הקודם:
בכור יעקב. מפרש רש"י מה מחדש הפסוק, שאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַקַּלְקָלָה (שחטא כביכול), עדיין קְרָאוֹ הפסוק לראובן "בְּכוֹר", (אף שלפני מותו יעקב העביר את הבכורה ליוסף בגלל מעשה ראובן (להלן מט, ג-ד וברש"י, דה"א ה, א),) וכמו שרש"י מפרש מיד–
בכור יעקב. מפרש רש"י מה מחדש הפסוק, שאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַקַּלְקָלָה (שחטא כביכול), עדיין קְרָאוֹ הפסוק לראובן "בְּכוֹר", (אף שלפני מותו יעקב העביר את הבכורה ליוסף בגלל מעשה ראובן (להלן מט, ג-ד וברש"י, דה"א ה, א),) וכמו שרש"י מפרש מיד–
בכור יעקב. בְּכוֹר לַנַּחֲלָה, שירש פי שניים משאר האחים, בְּכוֹר לָעֲבוֹדָה, שעד מתן תורה הבכורות היו מקריבים את הקרבנות, בְּכוֹר לְמִנְיָן, שנמנה ראשון ברשימת השבטים, וְלֹא נִתְּנָה בְכוֹרָה לְיוֹסֵף (ראה בד"ה הקודם) אֶלָּא לְעִנְיַן הַשְּׁבָטִים – שֶׁיוסף נַּעֲשָׂה לִשְׁנֵי שְׁבָטִים – אפרים ומנשה (וה"ז כמו "פי שנים"), אבל באמת הבכור נשאר ראובן [ועפ"ז מובן איך הי' יכול לעקב להעביר הבכורה – היפך ציווי התורה (תצא כא, טז) "לא יוכל לבכר" וגו' (לקו"ש שם הע' 51)]:
בכור יעקב. בְּכוֹר לַנַּחֲלָה, שירש פי שניים משאר האחים, בְּכוֹר לָעֲבוֹדָה, שעד מתן תורה הבכורות היו מקריבים את הקרבנות, בְּכוֹר לְמִנְיָן, שנמנה ראשון ברשימת השבטים, וְלֹא נִתְּנָה בְכוֹרָה לְיוֹסֵף (ראה בד"ה הקודם) אֶלָּא לְעִנְיַן הַשְּׁבָטִים – שֶׁיוסף נַּעֲשָׂה לִשְׁנֵי שְׁבָטִים – אפרים ומנשה (וה"ז כמו "פי שנים"), אבל באמת הבכור נשאר ראובן [ועפ"ז מובן איך הי' יכול לעקב להעביר הבכורה – היפך ציווי התורה (תצא כא, טז) "לא יוכל לבכר" וגו' (לקו"ש שם הע' 51)]:
ממרא קרית הארבע. מפרש רש"י שמשמעות המילים היא כאילו כתוב "אֶל המִישׁוֹר שֶׁל העיר קִרְיַת אַרְבַּע (כמו שאומרים "בית המלך" ומשמעו "הבית של המלך"). וְאִם תֹּאמַר לכאורה קשה, שאם הכוונה "המישור של ה(עיר) קרית ארבע" הָיָה לוֹ לפסוק לִכְתּוֹב מַמְרֵא הַקִּרְיַת אַרְבַּע? אין זו קושיא, שכֵּן היא דֶּרֶךְ הַמִּקְרָא: בְּכָל דָּבָר (מקום, אדם וכו') שֶׁשְּׁמוֹ כָּפוּל (מורכב משתי מילים), כְּגוֹן זֶה: "קריית ארבע", וּכְגוֹן: בֵּית לֶחֶם, אֲבִי עֶזֶר, בֵּית אֵל, אִם הֻצְרַךְ לְהַטִּיל בּוֹ את האות הֵ"א בתחילתו (כמו "הכנעני", "העמלקי"), נוֹתְנָהּ בְּרֹאשׁ הַתֵּבָה הַשְּׁנִיָּה של השם – כמו שמצינו שכתוב: "בֵּית הַלַּחְמִי", "בְּעָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי", "בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי" (ולא "הבית לחמי", "האבי עזרי", "הבית אלי", כך כאן כתוב "קרית הארבע" ולא "הקרית ארבע"):
ממרא קרית הארבע. מפרש רש"י שמשמעות המילים היא כאילו כתוב "אֶל המִישׁוֹר שֶׁל העיר קִרְיַת אַרְבַּע (כמו שאומרים "בית המלך" ומשמעו "הבית של המלך"). וְאִם תֹּאמַר לכאורה קשה, שאם הכוונה "המישור של ה(עיר) קרית ארבע" הָיָה לוֹ לפסוק לִכְתּוֹב מַמְרֵא הַקִּרְיַת אַרְבַּע? אין זו קושיא, שכֵּן היא דֶּרֶךְ הַמִּקְרָא: בְּכָל דָּבָר (מקום, אדם וכו') שֶׁשְּׁמוֹ כָּפוּל (מורכב משתי מילים), כְּגוֹן זֶה: "קריית ארבע", וּכְגוֹן: בֵּית לֶחֶם, אֲבִי עֶזֶר, בֵּית אֵל, אִם הֻצְרַךְ לְהַטִּיל בּוֹ את האות הֵ"א בתחילתו (כמו "הכנעני", "העמלקי"), נוֹתְנָהּ בְּרֹאשׁ הַתֵּבָה הַשְּׁנִיָּה של השם – כמו שמצינו שכתוב: "בֵּית הַלַּחְמִי", "בְּעָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי", "בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי" (ולא "הבית לחמי", "האבי עזרי", "הבית אלי", כך כאן כתוב "קרית הארבע" ולא "הקרית ארבע"):
ויגוע יצחק. מפרש רש"י שיצחק לא נפטר מיד אחרי לידת בנימין (לפני מכירת יוסף), שכן אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה; ובאמת מְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף קָדְמָה לְמִיתָתוֹ שֶׁל יִצְחָק בשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנּוֹלַד יַעֲקֹב הָיָה יִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בלדת אותם וְגוֹ'", וְיִצְחָק מֵת בִּשְׁנַת ק"כ לְיַעֲקֹב – שהרי אִם תּוֹצִיא (-תפחית) שִׁשִּׁים (השנים שיצחק היה גדול מיעקב כנ"ל) מִמֵּאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה (שחי יצחק בסה"כ, כפי שמפורש כאן בפסוק) נִשְׁאֲרוּ ק"כ – וְיוֹסֵף נִמְכַּר בֶּן י"ז שָׁנָה (להלן לז, ב), וְאוֹתָהּ שָׁנָה שנמכר יוסף היתה שְׁנַת מֵאָה וּשְׁמוֹנֶה לְיַעֲקֹב, וכֵּיצַד רש"י יודע זאת? שהרי יעקב היה בֶּן שִׁשִּׁים וְשָׁלוֹשׁ כשנִתְבָּרֵךְ ע"י יצחק (כפי שרש"י הוכיח בסוף פרשת תולדות), במשך אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שאח"כ נִטְמַן התחבא יעקב בְּבֵית מדרשו של עֵבֶר (כמבואר ברש"י שם), הֲרֵי שבתום ארבע עשרה השנים היה יעקב בן שִׁבְעִים וְשֶׁבַע, וְעוד אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שנה עָבַד אצל לבן (להלן לא, מא) בְּשביל לשאת אִשָּׁה (שבע על לאה ושבע על רחל), וּבְסוֹף אַרְבַּע עֶשְׂרֵה השנים האלו נוֹלַד יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וְגוֹ'" (שאז התחיל יעקב לעבוד בשכר, דהיינו שגמר את עבודתו בעד נשיו), הֲרֵי שכשנולד יוסף היה יעקב בן תִּשְׁעִים וְאַחַת, וְעוד י"ז שנה עַד שֶׁלֹּא נִמְכַּר יוֹסֵף, הֲרֵי שבמכירת יוסף היה יעקב בן מֵאָה וּשְׁמוֹנֶה [קטע זה מופיע רק בחלק מהדפוסים: ועוֹד מְפֹרָשׁ מִן הַמִּקְרָא (מוכח מהפסוק) שבמכירת יוסף היה יעקב בן מאה ושמונה, שהרי מִשֶּׁנִּמְכַּר יוֹסֵף עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב מִצְרַיְמָה עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר "וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בעמדו לפני פרעה וְגוֹ'", והיה בן שבע עשרה במכירתו (כנ"ל) הרי שכשפתר את חלומות פרעה עברו שלוש עשרה שנים ממכירתו, וְעוד שֶׁבַע שָׁנִים שָׂבָע וּשְׁנָתַיִם רָעָב עד שבא יעקב (להלן מה, ו), הֲרֵי שבסה"כ עברו עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שנה עד שבא יעקב לפרעה, וּכְתִיב, יעקב אמר כשבא מצרימה: "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה", נִמְצָא שיַעֲקֹב היה בִּמְכִירָתוֹ של יוסף (כ"ב שנה קודם) בן מֵאָה וּשְׁמוֹנֶה] (וכיוון שיעקב היה בן ק"כ במות יצחק כנ"ל, נמצא שיצחק עוד היה חי במכירת יוסף, ואם כן מה שכתוב כאן על מות יצחק אמור להיות כתוב בפרשת וישב, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה). [ורש"י א"צ להסביר למה התורה הקדימה כאן את המאוחר, שכן הוא מסתמך על מה שכתב לעיל (כה, ל) שאברהם נפטר חמש שנים מוקדם שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה, וכאן אף שיצחק ראה את נכדיו מתנהגים שלא כראוי (שמכרו את יוסף) התורה לא רצתה לפרסם זאת, ולכן כתבה על פטירת יצחק כאן (משיחת ש"פ בא תשמ"ג)]:
ויגוע יצחק. מפרש רש"י שיצחק לא נפטר מיד אחרי לידת בנימין (לפני מכירת יוסף), שכן אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה; ובאמת מְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף קָדְמָה לְמִיתָתוֹ שֶׁל יִצְחָק בשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנּוֹלַד יַעֲקֹב הָיָה יִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בלדת אותם וְגוֹ'", וְיִצְחָק מֵת בִּשְׁנַת ק"כ לְיַעֲקֹב – שהרי אִם תּוֹצִיא (-תפחית) שִׁשִּׁים (השנים שיצחק היה גדול מיעקב כנ"ל) מִמֵּאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה (שחי יצחק בסה"כ, כפי שמפורש כאן בפסוק) נִשְׁאֲרוּ ק"כ – וְיוֹסֵף נִמְכַּר בֶּן י"ז שָׁנָה (להלן לז, ב), וְאוֹתָהּ שָׁנָה שנמכר יוסף היתה שְׁנַת מֵאָה וּשְׁמוֹנֶה לְיַעֲקֹב, וכֵּיצַד רש"י יודע זאת? שהרי יעקב היה בֶּן שִׁשִּׁים וְשָׁלוֹשׁ כשנִתְבָּרֵךְ ע"י יצחק (כפי שרש"י הוכיח בסוף פרשת תולדות), במשך אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שאח"כ נִטְמַן התחבא יעקב בְּבֵית מדרשו של עֵבֶר (כמבואר ברש"י שם), הֲרֵי שבתום ארבע עשרה השנים היה יעקב בן שִׁבְעִים וְשֶׁבַע, וְעוד אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שנה עָבַד אצל לבן (להלן לא, מא) בְּשביל לשאת אִשָּׁה (שבע על לאה ושבע על רחל), וּבְסוֹף אַרְבַּע עֶשְׂרֵה השנים האלו נוֹלַד יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וְגוֹ'" (שאז התחיל יעקב לעבוד בשכר, דהיינו שגמר את עבודתו בעד נשיו), הֲרֵי שכשנולד יוסף היה יעקב בן תִּשְׁעִים וְאַחַת, וְעוד י"ז שנה עַד שֶׁלֹּא נִמְכַּר יוֹסֵף, הֲרֵי שבמכירת יוסף היה יעקב בן מֵאָה וּשְׁמוֹנֶה [קטע זה מופיע רק בחלק מהדפוסים: ועוֹד מְפֹרָשׁ מִן הַמִּקְרָא (מוכח מהפסוק) שבמכירת יוסף היה יעקב בן מאה ושמונה, שהרי מִשֶּׁנִּמְכַּר יוֹסֵף עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב מִצְרַיְמָה עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר "וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בעמדו לפני פרעה וְגוֹ'", והיה בן שבע עשרה במכירתו (כנ"ל) הרי שכשפתר את חלומות פרעה עברו שלוש עשרה שנים ממכירתו, וְעוד שֶׁבַע שָׁנִים שָׂבָע וּשְׁנָתַיִם רָעָב עד שבא יעקב (להלן מה, ו), הֲרֵי שבסה"כ עברו עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שנה עד שבא יעקב לפרעה, וּכְתִיב, יעקב אמר כשבא מצרימה: "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה", נִמְצָא שיַעֲקֹב היה בִּמְכִירָתוֹ של יוסף (כ"ב שנה קודם) בן מֵאָה וּשְׁמוֹנֶה] (וכיוון שיעקב היה בן ק"כ במות יצחק כנ"ל, נמצא שיצחק עוד היה חי במכירת יוסף, ואם כן מה שכתוב כאן על מות יצחק אמור להיות כתוב בפרשת וישב, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה). [ורש"י א"צ להסביר למה התורה הקדימה כאן את המאוחר, שכן הוא מסתמך על מה שכתב לעיל (כה, ל) שאברהם נפטר חמש שנים מוקדם שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה, וכאן אף שיצחק ראה את נכדיו מתנהגים שלא כראוי (שמכרו את יוסף) התורה לא רצתה לפרסם זאת, ולכן כתבה על פטירת יצחק כאן (משיחת ש"פ בא תשמ"ג)]:
עדה בת אילון. התקשה רש"י, הלא לעיל (כו, לד) למדנו שעשו נשא את "בשמת בת אילון", ולא "עדה"\! [והי' אפ"ל שאינה בשמת, כי שם מובאים נישואי עשו בקשר לצביעותו (שהטעה את אביו, ראה בד"ה הבא), לכן לא הובאה שם עדה שאינה קשורה, וכאן מובאות נשי עשו בקשר לתולדותיו, לכן לא הובאה כאן בשמת שלא ילדה] לכן מחדש רש"י שעדה עצמה הִיא בָּשְׂמַת בַּת אֵילוֹן, וְשמה האמיתי הוא "עדה" אלא שנִקְרֵאת "בָּשְׂמַת" (מלשון בשמים), עַל שֵׁם שֶׁהָיְתָה מְקַטֶּרֶת (-מקטירה) בְּשָׂמִים לַעֲבוֹדָה זָרָה (ומהסדר שם בפסוק מוכח שנשא קודם את יהודית ואח"כ את בשמת, ואחרי שיצחק גילה שיהודית אינה כשרה (ראה בד"ה הבא, וראה לעיל כו, לה), ידע גם שבשמת עובדת ע"ז ולכן כונתה כך [וזה שכאן נכתבו בסדר הפוך הוא כי כאן מובאים כהקדמה לתולדות עשו ולכן נמנו כסדר שהולידו (ואף שבשמת הולידה קודם, הרי היא נישאה זמן רב אחרי אהליבמה ולכן נמנית אחריה, משא"כ אלו שנישאו באותו זמן) (לקו"ש ח"ה וישלח ב')]):
עדה בת אילון. התקשה רש"י, הלא לעיל (כו, לד) למדנו שעשו נשא את "בשמת בת אילון", ולא "עדה"\! [והי' אפ"ל שאינה בשמת, כי שם מובאים נישואי עשו בקשר לצביעותו (שהטעה את אביו, ראה בד"ה הבא), לכן לא הובאה שם עדה שאינה קשורה, וכאן מובאות נשי עשו בקשר לתולדותיו, לכן לא הובאה כאן בשמת שלא ילדה] לכן מחדש רש"י שעדה עצמה הִיא בָּשְׂמַת בַּת אֵילוֹן, וְשמה האמיתי הוא "עדה" אלא שנִקְרֵאת "בָּשְׂמַת" (מלשון בשמים), עַל שֵׁם שֶׁהָיְתָה מְקַטֶּרֶת (-מקטירה) בְּשָׂמִים לַעֲבוֹדָה זָרָה (ומהסדר שם בפסוק מוכח שנשא קודם את יהודית ואח"כ את בשמת, ואחרי שיצחק גילה שיהודית אינה כשרה (ראה בד"ה הבא, וראה לעיל כו, לה), ידע גם שבשמת עובדת ע"ז ולכן כונתה כך [וזה שכאן נכתבו בסדר הפוך הוא כי כאן מובאים כהקדמה לתולדות עשו ולכן נמנו כסדר שהולידו (ואף שבשמת הולידה קודם, הרי היא נישאה זמן רב אחרי אהליבמה ולכן נמנית אחריה, משא"כ אלו שנישאו באותו זמן) (לקו"ש ח"ה וישלח ב')]):
אהליבמה. התקשה רש"י, הלא לעיל (שם) למדנו שנשא את "יהודית בת בארי החיתי", ולא "אהליבמה בת ענה בת צבעון החיוי"\! [ראה בד"ה הקודם] אלא שאהליבמה עצמה הִיא יְהוּדִית, וְהוּא (עשו) כִנָּה שְׁמָהּ יְהוּדִית, לוֹמַר שֶׁהִיא כּוֹפֶרֶת בַּעֲבוֹדָה זָרָה (כי "כל הכופר בע"ז נקרא יהודי") כְּדֵי לְהַטְעוֹת אֶת אָבִיו יצחק, שיחשוב שהיא אשה כשרה [ורש"י אינו צריך לבאר למה עשו שינה גם את שם אביה, כי מובן שבשביל התדמית של אשה כשרה עשו לא היה יכול להציג את ייחוסי הממזרות של אשתו (ראה בד"ה הבא), ומה ששינה מ"חיוי" ל"חיתי", הוא בשביל שהשקר יהיה מושלם, ששתי הנשים (בשמת ויהודית) הן חיתיות "מבנות הארץ" (לקו"ש ח"ה ע' 167)]:
אהליבמה. התקשה רש"י, הלא לעיל (שם) למדנו שנשא את "יהודית בת בארי החיתי", ולא "אהליבמה בת ענה בת צבעון החיוי"\! [ראה בד"ה הקודם] אלא שאהליבמה עצמה הִיא יְהוּדִית, וְהוּא (עשו) כִנָּה שְׁמָהּ יְהוּדִית, לוֹמַר שֶׁהִיא כּוֹפֶרֶת בַּעֲבוֹדָה זָרָה (כי "כל הכופר בע"ז נקרא יהודי") כְּדֵי לְהַטְעוֹת אֶת אָבִיו יצחק, שיחשוב שהיא אשה כשרה [ורש"י אינו צריך לבאר למה עשו שינה גם את שם אביה, כי מובן שבשביל התדמית של אשה כשרה עשו לא היה יכול להציג את ייחוסי הממזרות של אשתו (ראה בד"ה הבא), ומה ששינה מ"חיוי" ל"חיתי", הוא בשביל שהשקר יהיה מושלם, ששתי הנשים (בשמת ויהודית) הן חיתיות "מבנות הארץ" (לקו"ש ח"ה ע' 167)]:
בת ענה בת צבעון. התקשה רש"י, אִם אהליבמה היא בַּת עֲנָה, לֹא יתכן שהיא גם בַּת צִבְעוֹן? שהרי עֲנָה הוא בְּנוֹ שֶׁל צִבְעוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה"? אלא הפסוק מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת בנו עֲנָה, וְיָצְאָה אָהֳלִיבָמָה מִבֵּין שְׁנֵיהֶם [(צבעון וענה, שנולדה מביאתם של שניהם), והיא באמת בתו של ענה וגם של צבעון], וְהוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב [שהרי הקב"ה יודע, אלא שמודיע לנו] שֶׁכֻּלָּן [כל נשי עשו, וממילא כל צאצאי עשו, שהרי כל זה הוא הקדמה ל"תולדות עשו" (לקו"ש שם, וע' 166 הע' 16)] בְּנֵי מַמְזֵרוּת הָיוּ:
בת ענה בת צבעון. התקשה רש"י, אִם אהליבמה היא בַּת עֲנָה, לֹא יתכן שהיא גם בַּת צִבְעוֹן? שהרי עֲנָה הוא בְּנוֹ שֶׁל צִבְעוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה"? אלא הפסוק מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת בנו עֲנָה, וְיָצְאָה אָהֳלִיבָמָה מִבֵּין שְׁנֵיהֶם [(צבעון וענה, שנולדה מביאתם של שניהם), והיא באמת בתו של ענה וגם של צבעון], וְהוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב [שהרי הקב"ה יודע, אלא שמודיע לנו] שֶׁכֻּלָּן [כל נשי עשו, וממילא כל צאצאי עשו, שהרי כל זה הוא הקדמה ל"תולדות עשו" (לקו"ש שם, וע' 166 הע' 16)] בְּנֵי מַמְזֵרוּת הָיוּ:
בשמת בת ישמעאל. [כאן רש"י אינו יכול לפרש שזו אינה "מחלת בת ישמעאל" (לעיל כח, ט. וראה בפסוק הקודם ד"ה עדה), שכן עשו גר רחוק מישמעאל ("וילך עשו אל ישמעאל"), וא"כ כשהלך אליו לשאת את מחלת, מסתמא נשא גם את בשמת (אילו היתה אשה אחרת), ולא הלך פעמיים, וא"כ הפסוק שם (שבא לתאר את צביעות עשו, כאילו נשא ישמעאלית "כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו" (שם פס' ח')) הי' צריך להביא גם את נישואיו עם בשמת, שהרי גם הם מורים על הצביעות הנ"ל? אלא פשוט לרש"י שזו אותה אישה, ולכן מתחיל:] וּלְהַלָּן (המילה "להלן" בלשון חז"ל משמעותה "במקום אחר", והוא לעיל כח, ט) קוֹרֵא לָהּ "מָחֲלַת"? [ואאפ"ל שנק' בשמת ע"ש שהיתה מקטרת בשמים לע"ז (כמו לעיל ד"ה עדה), כי השם בשמת נזכר כאן, שבא לתאר את הנישואין כפי שהיו ולא את רשעות עשו,] אלא באמת שמה היה "בשמת", ונקראת "מחלת", כפי שרש"י מבאר, שהרי מָצִינוּ בְּאַגָּדַת מִדְרַשׁ סֵפֶר שְׁמוּאֵל [ואף שהובא גם בירושלמי, רש"י מפנה דוקא למדרש שמואל ששם כל השלשה למדים מכאן, וכדלהלן]: ג' מוֹחֲלִים לָהֶן עֲוֹנוֹתֵיהֶן, גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, וְהָעוֹלֶה לִגְדֻלָּה (שמקבל תפקיד חשוב), וְהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה,[דהיינו שהמחילה לאשה שנישאה הוא כמו לגר שנתגייר ועולה לגדולה, שמשנים ומשפרים את מצבם ומעשיהם, וכך אשה שנישאת מוחלין עוונותיה רק אם חוזרת בתשובה] וְלָמַד הַטַּעַם (את זה שנמחלים עוונותיהם) מִכָּאן – שדורש שלְכָךְ נִקְרֵאת מָחֲלַת, בגלל שֶׁנִּמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתֶיהָ [ויש הגורסים: עֲוֹנוֹתָיו, ולפי זה גם עוונות עשו נמחלו בגלל שהיאחזרה בתשובה (ולכן הובאה מחילת העוונות דוקא כאן, ללמד שאף שעשו לא חזר בתשובה, ואדרבא נישואין אלו גופא היו מצד רשעתו, עדיין נמחלו עוונותיו. משיחת ש"פ תולדות תש"נ הע' 14), ועצ"ע (לקו"ש ח"ל ע' 164 הע' 41)] [ועפ"ז מובן למה לומדים את זה דווקא מנישואי עשו, כי גם כינוי זה (כשאר כינויי נשיו) מלמד על רשעות עשו, שנשא אשה כשרה (שחזרה בתשובה) כדי להטעות את אביו (לקו"ש ח"ה שם)]:
בשמת בת ישמעאל. [כאן רש"י אינו יכול לפרש שזו אינה "מחלת בת ישמעאל" (לעיל כח, ט. וראה בפסוק הקודם ד"ה עדה), שכן עשו גר רחוק מישמעאל ("וילך עשו אל ישמעאל"), וא"כ כשהלך אליו לשאת את מחלת, מסתמא נשא גם את בשמת (אילו היתה אשה אחרת), ולא הלך פעמיים, וא"כ הפסוק שם (שבא לתאר את צביעות עשו, כאילו נשא ישמעאלית "כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו" (שם פס' ח')) הי' צריך להביא גם את נישואיו עם בשמת, שהרי גם הם מורים על הצביעות הנ"ל? אלא פשוט לרש"י שזו אותה אישה, ולכן מתחיל:] וּלְהַלָּן (המילה "להלן" בלשון חז"ל משמעותה "במקום אחר", והוא לעיל כח, ט) קוֹרֵא לָהּ "מָחֲלַת"? [ואאפ"ל שנק' בשמת ע"ש שהיתה מקטרת בשמים לע"ז (כמו לעיל ד"ה עדה), כי השם בשמת נזכר כאן, שבא לתאר את הנישואין כפי שהיו ולא את רשעות עשו,] אלא באמת שמה היה "בשמת", ונקראת "מחלת", כפי שרש"י מבאר, שהרי מָצִינוּ בְּאַגָּדַת מִדְרַשׁ סֵפֶר שְׁמוּאֵל [ואף שהובא גם בירושלמי, רש"י מפנה דוקא למדרש שמואל ששם כל השלשה למדים מכאן, וכדלהלן]: ג' מוֹחֲלִים לָהֶן עֲוֹנוֹתֵיהֶן, גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר, וְהָעוֹלֶה לִגְדֻלָּה (שמקבל תפקיד חשוב), וְהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה,[דהיינו שהמחילה לאשה שנישאה הוא כמו לגר שנתגייר ועולה לגדולה, שמשנים ומשפרים את מצבם ומעשיהם, וכך אשה שנישאת מוחלין עוונותיה רק אם חוזרת בתשובה] וְלָמַד הַטַּעַם (את זה שנמחלים עוונותיהם) מִכָּאן – שדורש שלְכָךְ נִקְרֵאת מָחֲלַת, בגלל שֶׁנִּמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתֶיהָ [ויש הגורסים: עֲוֹנוֹתָיו, ולפי זה גם עוונות עשו נמחלו בגלל שהיאחזרה בתשובה (ולכן הובאה מחילת העוונות דוקא כאן, ללמד שאף שעשו לא חזר בתשובה, ואדרבא נישואין אלו גופא היו מצד רשעתו, עדיין נמחלו עוונותיו. משיחת ש"פ תולדות תש"נ הע' 14), ועצ"ע (לקו"ש ח"ל ע' 164 הע' 41)] [ועפ"ז מובן למה לומדים את זה דווקא מנישואי עשו, כי גם כינוי זה (כשאר כינויי נשיו) מלמד על רשעות עשו, שנשא אשה כשרה (שחזרה בתשובה) כדי להטעות את אביו (לקו"ש ח"ה שם)]:
אחות נביות. [מבאר רש"י למה נקראת כאן ע"ש אחיה, הרי בשלמא בס"פ תולדות שמדובר בפעליו של עשו, מובא שם "אחות נביות" ללמד שהוא השיאה, אבל כאן שהובא רק כהקדמה לצאצאי עשו למה כתוב "אחות נביות"? ומבאר ש]עַל שֵׁם שֶׁהוּא (נביות) הִשִּׂיאָהּ לוֹ (לעשו), מִכיוון שֶּׁמֵּת יִשְׁמָעֵאל, נִקְרֵאת בשמת עַל שְׁמוֹ של נביות תמיד, גם כשזה לא נוגע לנושא (לקו"ש ח"ה ע' 168)]:
אחות נביות. [מבאר רש"י למה נקראת כאן ע"ש אחיה, הרי בשלמא בס"פ תולדות שמדובר בפעליו של עשו, מובא שם "אחות נביות" ללמד שהוא השיאה, אבל כאן שהובא רק כהקדמה לצאצאי עשו למה כתוב "אחות נביות"? ומבאר ש]עַל שֵׁם שֶׁהוּא (נביות) הִשִּׂיאָהּ לוֹ (לעשו), מִכיוון שֶּׁמֵּת יִשְׁמָעֵאל, נִקְרֵאת בשמת עַל שְׁמוֹ של נביות תמיד, גם כשזה לא נוגע לנושא (לקו"ש ח"ה ע' 168)]:
ואהליבמה ילדה וגו'. מבאר רש"י שלא כולם היו בני עשו ממש (ולכן לא נאמר כאן "לעשו" כמו בפס' הקודם), שהרי קֹרַח זֶה (לא קורח שחלק על משה...) מַמְזֵר הָיָה, וּבֶן אֱלִיפַז הָיָה, שֶׁאליפז בָּא עַל אֵשֶׁת אָבִיו, אֶל אָהֳלִיבָמָה אֵשֶׁת עֵשָׂו ונולד מהם קורח, שֶׁהֲרֵי הוּא (קורח) מָנוּי עִם אַלּוּפֵי (משפחות, צאצאי) אֱלִיפַז בְּסוֹף הָעִנְיָן (פס' טז) (ואין לומר שהם אנשים שונים, שהרי במשפחות אהליבמה (פס' יד) לא נמנה קורח):
ואהליבמה ילדה וגו'. מבאר רש"י שלא כולם היו בני עשו ממש (ולכן לא נאמר כאן "לעשו" כמו בפס' הקודם), שהרי קֹרַח זֶה (לא קורח שחלק על משה...) מַמְזֵר הָיָה, וּבֶן אֱלִיפַז הָיָה, שֶׁאליפז בָּא עַל אֵשֶׁת אָבִיו, אֶל אָהֳלִיבָמָה אֵשֶׁת עֵשָׂו ונולד מהם קורח, שֶׁהֲרֵי הוּא (קורח) מָנוּי עִם אַלּוּפֵי (משפחות, צאצאי) אֱלִיפַז בְּסוֹף הָעִנְיָן (פס' טז) (ואין לומר שהם אנשים שונים, שהרי במשפחות אהליבמה (פס' יד) לא נמנה קורח):