ראשון

ו,ט אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ1 אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ:

  1. אין צורך לפרש את כפילות תיבת 'נח', לפי ששתי הפעמים שבהן היא נכפלה משמשות לשתי שימושים שונים: תיבות 'אלה תולדות נח' הן כותרת כללית, המסבירה מהו העניין עליו מדובר בפסוקים הבאים, ותיבות 'נח איש צדיק' הן כבר הפרטים, שבנוגע אליהם מוכרחים להסביר גם כן על מי מדובר. ע"פ התוועדויות תשמ"ח ח"א ע' 407 ואילך - בלתי מוגה.

◂ אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַנֹחַאִיׁש צַדִּיק

אלה תולדת נח נח איש צדיק. הוֹאִיל וְהִזְכִּירוֹ סִפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה (משלי י'). דָּבָר אַחֵר לִמֶּדְךָ שֶׁעִקַּר תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים טוֹבִים:
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַנֹחַאִיׁש צַדִּיק. קשה למה הפסוק מונה את מעלותיו של נח בשעה ,שהוא בא להגיד את תולדותיו? אלא הוֹאִיל וְהִזְכִּירוֹ1 סִפֵּר בְּשִׁבְחוֹ2 , שֶׁנֶּאֱמַר3456789 זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה10 . אך מאחר וקשה- מדוע הכתוב מפסיק באמצע תולדותיו במאמר המוסגר, מוסבר גם דָּבָר אַחֵר: לִמֶּדְךָ11 הכתוב שֶׁעִקַּר12 תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים טוֹבִים13 שהם עושים. אך מאחר וקשה, שהרי אין זה הפירוש14 הפשוט של "תולדות וכן א"כ לא מובן מדוע כתוב "נח:
  1. התורה באה ללמדנו הנהגה זו ,ולכן לא בכל מקום שנזכר צדיק נזכר שבחו .
  2. מה שמסופר בהמשך הפרשה שנח עשה ,אינו נקרא מעשים טובים כי :א .מה שמסופר על נח בהמשך הפרשה אינו מעשיו הטובים ,שהרי עשה זאת בכדי להינצל מהמבול .ב .הי 'זה מצווה ולא מעשה טוב (של לפנים משורת הדין .)ואמנם גם בפרשה הקודמת כתוב "ונח מצא חן בעיני ה ,'אך מאחר שהוא יש ש עוד מעשים טובים שעשה , המשיך כאן לספר בשבחו . אמנם ,מצינו הרבה מקומות בתורה בהם מוזכר צדיק ולא מזכיר שבחו ,כאן התורה באה ללמדנו שכך צריך לנהוג ,ובשביל זה מספיק לכתוב כך במקום אחד .
  3. שמואל ב כג ,כ ;כתיב "חי "וקרי "חיל ."וע "פ ברכות יח.
  4. יונה ג ,ג .
  5. עמוס ו ,ו .
  6. תהלים מט ,כא .
  7. לעיל פרק ו ,פסוק ה ופסוק ז.
  8. הדגש הוא ש"עליו נאמר הן צדיק וגו ,"'היינו שאף שחטא בחטא אחד הי ' צדיק גם אז ,ובפרט שנענש ע"כ (ע "פ לקו"ש ח"ה ע ' 53 הע ' 43 .)
  9. משלי י ,ז .
  10. ראה ב"ר מט ,א.
  11. רש"י נוקט לשון של "למדך( "ובשונה ממדרש רבה ממנו רש "י מביא זאת )כדי שנדע שכן הוא גם בכל שאר הצדיקים .לכן גם לא בכל מקום שמזכיר תולדות צדיק מזכיר את מעשיו הטובים .וראה לעיל הערה 10 .
  12. זהו העיקר ,שהרי הכתוב הקדים אותם לבני נח .
  13. ב"ר ל ,ו. של לפנים משורת הדין ,שזהו לשון "מעשים טובים."
  14. רש"י לעיל ו ,טז ,ד"ה ' צהר .'

◂ בְדֹרֹתָיו

בדרותיו. יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לְשֶׁבַח, כָּל שֶׁכֵּן אִלּוּ הָיָה בְדוֹר צַדִּיקִים הָיָה צַדִּיק יוֹתֵר; וְיֵשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לִגְנַאי, לְפִי דוֹרוֹ הָיָה צַדִּיק וְאִלּוּ הָיָה בְדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִכְלוּם (סנה' ק"ח):
בְדֹרֹתָיו. משמע שהדרגה המדוברת בפסוק הייתה דווקא אז- יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ1 ,לְשֶׁבַח שאם הי' צדיק בדורותיו שהיו מלאים בגזל וחמס והצליח להתגבר ולהיות צדיק , כָּל שֶׁכֵּן אִלּוּ הָיָה בְדוֹר של צַדִּיקִים הָיָה מצליח לנצל כוחות אלו2 ולהיות .צַדִּיק יוֹתֵר אבל פירוש זה אינו מספיק, שהרי יכול להיות ממנו לימוד שגוי חלילה- אם כן, איך נח הצדיק לא ?הגן על בני דורו3 וְ לכך יֵשׁ גם כאלה שֶׁדּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ ,לִגְנַאי שרק לְפִי דוֹרוֹ הָיָה צַדִּיק וְאִלּוּ הָיָה בְדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם ( היינו בתקופה שהדור כבר הלך בדרכו של אברהם, שהכירו כבר במציאות הבורא4 ) לֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִכְלוּם5 אבל לעומת דור של צדיקים כן הי' נחשב משהו, כמו:
  1. אמנם אין התורה מדברת אפי 'בגנותה של בהמה טמאה ,אבל כאשר זה נוגע למעשה בפועל , התורה כן אומרת "החיה הטמאה ."לכן גם פה רש"י אומר זאת כדי שלא תיווצר טעות אצל הבן חמש למקרא .
  2. ע"פ מזרחי .
  3. והוא אף עלול לקחת מזה הוראה למעשה .
  4. היינו שלא רק ש 'גבר עליהן בראיותיו ,'אלא הם קיבלו את זה בשכלם ,שזה הי 'בשנותיו המאוחרות של אברהם ,אחרי מות נח (ועפ"ז מובן הלשון 'אילו הי 'בדורו וכו .)''
  5. סנהדרין קח .ב"ר ל ,ט.

◂ הִתְהַלֶּךְ )לְשׁוֹן עָבָר

את האלהים התהלך נח. וּבְאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו? (ברא' כ"ד), נֹחַ הָיָה צָרִיךְ סַעַד לְתָמְכוֹ, אֲבָל אַבְרָהָם הָיָה מִתְחַזֵּק וּמְהַלֵּךְ בְצִדְקוֹ מֵאֵלָיו:
הִתְהַלֶּךְ )לְשׁוֹן עָבָר. וְזֶהוּ (שמושו של לשון שמושה של הא שהאות 'ה', כאשר היא באה 'בְ 'לְשׁוֹן כָּבֵד1 מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַבָּא וּלְשֶׁעָבַר בְּלָשׁוֹן "אֶּחָד, "קוּם הִתְהַלֶּךְ2 "לְהַבָּא, "הִתְהַלֶּךְ נֹחַ "לְשֶׁעָבַר; "הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ34 לְהַבָּא, "וּבָא "וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה5 לְשׁוֹן עָבָר, אֶלָּא ,:שֶׁהַוָּי"ו שֶׁבְּרֹאשׁוֹ הֲפָכוֹ לְהַבָּא– לשון כבד משמשת6 ,וכל לשון התפעל יש בו דגש ונקרא זה שמוש ה"א בלשון כבד:
  1. לשון כבד הוא כי תמיד יש בלשון 'התפעל 'דגש .
  2. להלן יג ,יז.
  3. צ"ע למה לי 'לרש"י להביא כ"כ הרבה מקורות ורק באחרון לפרש ,ואולי כוונתו לחדש את נכונות הכלל ש 'בעד 'הוא כנגד בכל ההטיות והמשמעויות השונות של ' כנגד( 'ממול ,במקום ,בפני ,)וכיון שהפירוש 'בעבור 'הוא מחודש רש"י מפרש שגם שם הכוונה היא ' כנגד 'במשמעות של בעבור ,ועצ"ע .
  4. שמואל א יב ,יט .
  5. מלכים א ח ,מב.
  6. גו"א.

◂ הִתְהַלֶּךְ

התהלך. לְשׁוֹן עָבָר, וְזֶהוּ שִׁמּוּשׁוֹ שֶׁל לָשׁוֹן, בְּלָשׁוֹן כָּבֵד מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַבָּא וּלְשֶׁעָבַר בְּלָשׁוֹן א', קוּם הִתְהַלֵּךְ (שם י"ג) לְהַבָּא, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ לְשֶׁעָבַר; הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ (שמואל א' י"ב) לְהַבָּא, וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה (מ"א ח') לְשׁוֹן עָבָר, אֶלָּא שֶׁהַוָּי"ו שֶׁבְּרֹאשׁוֹ הֲפָכוֹ לְהַבָּא:
הִתְהַלֶּךְ. לְשׁוֹן עָבָר, וְזֶהוּ (שמושו של לשון) שמושה של הא שהאות 'ה', כאשר היא באה בְּ'לְשׁוֹן כָּבֵד'1 מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַבָּא וּלְשֶׁעָבַר בְּלָשׁוֹן אֶחָד, "קוּם הִתְהַלֶּךְ"2 לְהַבָּא, "הִתְהַלֶּךְנֹחַ" לְשֶׁעָבַר; "הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ"3 לְהַבָּא, "וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה"4 לְשׁוֹן עָבָר, אֶלָּא שֶׁהַוָּי"ו שֶׁבְּרֹאשׁוֹהֲפָכוֹלְהַבָּא:, – לשון כבד משמשת5 וכל לשון התפעל יש בו דגש, ונקרא זה שמוש ה"א בלשון כבד
  1. לשון כבד הוא כי תמיד יש בלשון 'התפעל' דגש.
  2. להלן יג, יז.
  3. שמואל א יב, יט.
  4. מלכים א ח, מב.
  5. גו"א.

◂ אַתֶּ הָאֱֹלהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ

אַתֶּ הָאֱֹלהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. משמע, שנח לא עסק עם אנשי דורו אלא רק התהלך "את ".האלוקים בְאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו , שמשמע שהוא פעל בעולם. אלא ש נֹחַהָיָה צָרִיךְ סַעַד לְתָמְכוֹ, אֲבָל אַבְרָהָם הָיָה מִתְחַזֵּק וּמְהַלֵּךְ בְצִדְקוֹ מֵאֵלָיו:

◂ הִתְהַלֶּךְ )לְשׁוֹן עָבָר, וְ

הִתְהַלֶּךְ )לְשׁוֹן עָבָר, וְ. זֶּהּו (שמושו של לשון שמושה של הא שהאות 'ה', כאשר היא באה 'בְ 'לְשׁוֹן כָּבֵד מְשַׁמֶּשֶׁת לְהַבָּא וּלְשֶׁעָבַר בְּלָשׁוֹן "אֶּחָד, "קוּם הִתְהַלֶּךְ "לְהַבָּא, "הִתְהַלֶּךְ נֹחַ "לְשֶׁעָבַר; "הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ לְהַבָּא, "וּבָא "וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לְשׁוֹן עָבָר, אֶלָּא ,:שֶׁהַוָּי"ו שֶׁבְּרֹאשׁוֹ הֲפָכוֹ לְהַבָּא– לשון כבד משמשת ,וכל לשון התפעל יש בו דגש ונקרא זה שמוש ה"א בלשון כבד:

◂ פעמים, ישנו פירוש נוסף{וזה הפירוש השני ,מאחר והקושי בפירוש הראשון הוא בהמשך הפסוקים בלבד ,לעומת פירוש

פעמים, ישנו פירוש נוסף1:
  1. וזה הפירוש השני ,מאחר והקושי בפירוש הראשון הוא בהמשך הפסוקים בלבד ,לעומת פירוש. זה שהשאלה מתעוררת במקום .

◂ כל צדיק עכ"פ{גו"א.} ולכן רש"י{ע"פ שיחת ש"פ נח תשכ"ה - הוגה ונדפס בהוספות ללקו"ש ח"ה ע ' 280 ואילך .} :

כל צדיק עכ"פ1 ולכן רש"י2 :. בְדֹרֹתָיו. יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לְשֶׁבַח כָּל שֶׁכֵּן אִלּוּ הָיָה בְדוֹר של צַדִּיקִים הָיָה צַדִּיק יוֹתֵר. (ולפ''ז עבודתו של נח3 נדרשת גם )לצדיקים גדולים אך ישנם כמה עניינים בהנהגתו של נח שלא היו בשלימות4 , ואפשר 'לחשוב שזוהי הנהגת 'צדיק תמים ְ, ו לכן יֵשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לִגְנַאי , שלא הי' צדיק גמור5 , אלא לְפִי דוֹרוֹ הָיָה צַדִּיק וְאִלּוּ הָיָה בְדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, לֹא הָיָה נֶחְשָׁב לִכְלוּם (ולפ''ז עבודתו שייכת אפילו לאנשים נמוכים ע"ד : )מדרגתו של נח:
  1. גו"א.
  2. ע"פ שיחת ש"פ נח תשכ"ה - הוגה ונדפס בהוספות ללקו"ש ח"ה ע ' 280 ואילך .
  3. כלומר - "בא אל התיבה '' - אותיות התורה והתפילה - כפירוש הבעש"ט .
  4. ראה לדוגמה רש"י להלן ד"ה ' את האלקים התהלך נח ,'ורש "י להלן ז ,ז ,ד" ה 'מפני מי המבול.'
  5. ע"פ לקו"ש חכ"ה ע ' 19 ואילך.

ו,י וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃

ו,יא וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃

◂ וַתִּשָּׁחֵת

ותשחת. לְשׁוֹן עֶרְוָה וַעֲ"זָ (סנה' נ"ז) כְּמוֹ פֶּן תַּשְׁחִתוּן (דב' ד'), כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר וְגוֹ':
וַתִּשָּׁחֵת. לְשׁוֹן עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹשהתורה מזהירה "פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל"1, "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר וְגוֹ'" שמדבר בערוה2 3:
  1. דברים ד, טז.
  2. להלן פסוק יב וראה שם.
  3. סנהדרין נז.

◂ וַּתִמָלֵא הָאָרֶּץ חָמָס

ותמלא הארץ חמס. גֶּזֶל:
וַּתִמָלֵא הָאָרֶּץ חָמָס. אין המדובר על הנקרא חמס בלשון הרגילה1 אלא על גֶּזֶל:
  1. שלוקח החפץ בחזקה ומשלם עליו אך ללא רצון הבעלים.

ו,יב וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כׇּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃ {ס}        

◂ כִי הִׁשְחִית כָל בָשָר

כי השחית כל בשר. אֲפִלּוּ בְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף נִזְקָקִין לְשֶׁאֵינָן מִינָן:
כִי הִׁשְחִית כָל בָשָר. פשוטו כמשמעו ש אֲפִלּוּ בְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף ,משחיתין דרכן ש נִזְקָקִין לְשֶׁאֵינָן מִינָן1:
  1. ב"ר כח ,ח .ומוכח כך מהכתוב "את דרכו "שלשון דרך הולך על גילוי עריות כדכתיב( :משלי ל יט )דרך גבר בעלמה .וזה שלא אמר גם דגים הוא משום דכתיב "על הארץ "ולא דגים ,שנמצאים בים .שפ"ח. והם ג״כ נענשו שהרי גם הם הוזהרו על זה כשנבראו כדכתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה . משכיל לדוד .

ו,יג וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כׇּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃

◂ קֵץ כָּל בָשָר

קץ כל בשר. כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא זְנוּת וַעֲ"זָ אַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָא בָּאָה לְעוֹלָם וְהוֹרֶגֶת טוֹבִים וְרָעִים.
קֵץ כָּל בָשָר. כל היקום נמחה כי כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מֹוצ א זְנוּת וַעֲבֹודָּה זָּרָּה אַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָא בָּאָה לְעוֹלָם וְהוֹרֶגֶת טֹוב ים שלא נתמלאה סאתם וְרָּע ים1 שנתמלאה סאתם2:
  1. ב"ר כו ,ה .
  2. לבוש .וזה בגלל שהקב"ה התחרט על עצם הבריאה של האדם ,ולכן מחה את הכל .ע"פ לקו"ש חל"ה ע ' 36 הע ' 54 .

◂ כִי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס

כי מלאה הארץ חמס. לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל הַגֶּזֶל (סנה' ק"ח):
כִי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס. אמנם חטאו בעודהרבה חטאים, אך לֹא נֶחְתַּם1 גְּזַר דִּינָם להאבד אֶלָּא עַל הַגֶּזֶל2 כי הגזל גורם שלא יוכלו להיות בעולם איש עם רעהו3:
  1. ראה לעיל הערה 38 .
  2. סנהדרין קח .
  3. ע"פ לקו"ש חל"ה ע ' 72 ואילך .

◂ אֶת הָאָרֶץ

את הארץ. כְּמוֹ מִן הָאָרֶץ, וְדוֹמֶה לוֹ כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר (שמ' ט'), מִן הָעִיר; חָלָה אֶת רַגְלָיו (מ"א ט"ו), מִן רַגְלָיו. דָּ"אַ אֶת הָאָרֶץ – עִם הָאָרֶץ, שֶׁאַף ג' טְפָחִים שֶׁל עֹמֶק הַמַּחֲרֵשָׁה נִמֹּחוּ וְנִטַּשְׁטְשׁוּ:
אֶת הָאָרֶץ. קשה, למה אומר הפסוק "את "הארץ" ולא "ואת1 , לכן מסביר שכן הוא בכמה ,מקומות בתורה כְּמוֹ מִן הָאָרֶץ, וְדוֹמֶה לוֹ ""כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר2 , שפירושו ;מִן הָעִיר ""חָלָה אֶת רַגְלָיו3 ., מִן רַגְלָיו אך עדיין קשה - שלא יכתוב כלל "את הארץ", הרי יודע אני שמהארץ הם נשחתים4 :, ולכן מסביר דָבָר אַחֵר אֶת הָאָרֶץ– עִם הָאָרֶץ, שֶׁאַף שׁלְֹשׁהָ טְפָחִים שֶׁל עֹמֶק הַמַּחֲרֵשָׁה5 .נִמֹּחוּ וְנִטַּשְׁטְשׁוּ6 אך לפי זה קשה- שהרי הי' לו לכתוב "עם הארץ". ולכן מסביר את הפירוש הראשון7 ג"כ8 . וזה שזה בא בתור פירוש שני, זה בגלל שהפירוש השני פחות מסתדר עם פשטות המילים9 .:
  1. לבוש האורה .
  2. שמות ט ,כט .
  3. מלכים א טו ,כג .
  4. גו"א.
  5. ג 'טפחים של עומק המחרשה הם הנקראים ארץ , ומכאן ואילך נקרא אדמה .שפ"ח.
  6. ב"ר לא ,ז.
  7. ע"פ לקו"ש חי"א ע ' 176 הע ' 8 .
  8. שפ"ח.
  9. וכידוע מאמר רש "י "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ."וראה לעיל הביאור בכפילות על פסוק ט ע"פ שיחה של הרבי .

ו,יד עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר׃

◂ עֲשֵׂה לְךָתֵּבַת

עשה לך תבת. הַרְבֵּה רֶוַח וְהַצָּלָה לְפָנָיו, וְלָמָּה הִטְרִיחוֹ בְּבִנְיָן זֶה? כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּהוּ אַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל עוֹסֵק בָּהּ ק"כ שָׁנָה, וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ מַה זֹּאת לְךָ, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם עָתִיד הַקָּבָּ"ה לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, אוּלַי יָשׁוּבוּ:
עֲשֵׂה לְךָתֵּבַת. הַרְבֵּה רֶוַח וְהַצָּלָה לְפָנָיו, וְלָמָּה הִטְרִיחוֹבְּבִנְיָן זֶה? כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּהוּאַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל עוֹסֵק בָּהּק"כ שָׁנָה, וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹמַה זֹּאת לְךָ, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם עָתִיד הַקָּדוֹשׁבָּרוּךְהוּא לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, אוּלַי יָשׁוּבוּ1 2:
  1. תנחומא ה.
  2. ע"פ לקו"ש חט"ו ע' 34 ואילך.

◂ עֲצֵי גֹפֶּר כָּךְ

עצי גופר. כָּךְ שְׁמוֹ. וְלָמָּה מִמִּין זֶה? עַל שֵׁם גָּפְרִית שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם לִמָּחוֹת בּוֹ:
עֲצֵי גֹפֶּר כָּךְ. שְׁמוֹ. וְלָמָּה מִמִּין זֶה? עַל שֵׁם :גָּפְרִית שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם לִמָּחוֹת בּוֹ:

◂ קִנִים מְדוֹרִים לְכָל בְּהֵמָה וְחַיָּה{ב"ר לא

קנים. מְדוֹרִים מְדוֹרִים לְכָל בְּהֵמָה וְחַיָּה:
קִנִים מְדוֹרִים לְכָל בְּהֵמָה וְחַיָּה1:
  1. ב"ר לא. ט.

◂ בַכֹפֶּר זֶפֶת בְלָשׁוֹן אֲרַמִּי

בכפר. זֶפֶת בְלָשׁוֹן אֲרַמִּי, וּמָצִינוּ בַּתַּלְמוּד כּוּפְרָא בְּתֵבָתוֹ שֶׁל משֶׁה, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַמַּיִם תָּשִׁים דַּיָּהּ בְּחֹמֶר מִבִּפְנִים וְזֶפֶת מִבַּחוּץ; וְעוֹד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רַע שֶׁל זֶפֶת, אֲבָל כָּאן מִפְּנֵי חֹזֶק הַמַּיִם זִפְּתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ:
בַכֹפֶּר זֶפֶת בְלָשׁוֹן אֲרַמִּי. וּמָצִינוּ בַּתַּלְמוּד1 "כּוּפְרָא". בְּתֵבָתוֹ שֶׁל משֶׁה, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַמַּיִם תָּשִׁים דַּיָּהּ בְּחֹמֶר מִבִּפְנִים וְזֶפֶת מִבַּחוּץ2 ַ; וְעוֹד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָרִיחַאֹותֹו צַדִּיק רֵיחַ רַע שֶׁל זֶפֶת3 , אֲבָל כָּאן מִפְּנֵי חֹזֶק הַמַּיִם זִפְּתָהּ :מִבַּיִת וּמִחוּץ:
  1. שבת עד :
  2. ב"ר לא ,ט.
  3. סוטה יב .ב"ר לא ,ט .

◂ צורך במבול

צורך במבול.

ו,טו וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ שְׁלֹ֧שׁ מֵא֣וֹת אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַתֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רׇחְבָּ֔הּ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ׃

ו,טז צֹ֣הַר ׀ תַּעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶּ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃

◂ צֹהַר צוהר זה מלשון "צהריים"

צהר. יֵ"אֹ חַלּוֹן וְיֵ"אֹ אֶבֶן טוֹבָה הַמְּאִירָה לָהֶם (ב"ר שם):
צֹהַר צוהר זה מלשון "צהריים". כלומר דבר שמאיר, אבל אין הכוונה לנרות כי זה דבר הכרחי (שהרי שצריך אור להלילות) ולא מצאנו ציווי על דברים הכרחיים (כי נח עשה אותם מעצמו) ומכך שיש ציווי מה' על הצוהר משמע שזה תוספת על האור הרגיל שנצרך, אלא יֵׁש אֹומְרִים שהכוונה היא שיעשה חַלּוֹן ,"(וזה תואם ללשון "תעשה ,אבל לא מובן איך חלון אחד יאיר לכל התיבה וגם איך זה יועיל בארבעים ימי המבול שאין אור ,)בעולם וְיֵׁש אֹומְרִים שהכוונה היא שיכניס אֶבֶן טוֹבָה לתיבה1 (שתאיר גם בימי המבול- לכל חלקי התיבה, אבל לא כ"כ תואמת ללשון "תע "שה )שמשמע שלא רק הכניס לתיבה אלא גם עשאה ונקראת צוהר מלשון "צהריים" כי היא הַמְּאִירָה לָהֶם)(ליושבי התיבה:
  1. ראה רש"י לעיל פסוק ט ,ד"ה 'באו אל נח .'

◂ וְאֶּל אַמָּה תּכְלַנֶּהָ מִלְמַעְלָה{כלומר :אף שבפסוק זה שינתה התורה ולא כתבה ' ביני 'אלא 'בין אלוקים ,'

ואל אמה תכלנה מלמעלה. כִּסּוּיָהּ מְשֻׁפָּע וְעוֹלֶה עַד שֶׁהוּא קָצָר מִלְמַעְלָה וְעוֹמֵד עַל אַמָּה כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ הַמַּיִם לְמַטָּה מִכָּאן וּמִכָּאן:
וְאֶּל אַמָּה תּכְלַנֶּהָ מִלְמַעְלָה1 כִּסּוּיָהּ מְשֻׁפָּע וְעוֹלֶה עַד שֶׁהוּא קָצָר מִלְמַעְלָה וְעוֹמֵד עַל אַמָּה כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ הַמַּיִם לְמַטָּה ףמִכָאן :וּמִכָּאן:
  1. כלומר :אף שבפסוק זה שינתה התורה ולא כתבה ' ביני 'אלא 'בין אלוקים ,'. אין הכוונה לבית דין של מטה (הנקראת ג"כ 'אלוקים ,)'אלא למידת הדין של מעלה ,של הקב"ה.

◂ בְצִדָּה תּשָיִם

בצדה תשים. שֶׁלֹּא יִפְּלוּ הַגְּשָׁמִים בָּהּ:
בְצִדָּה תּשָיִם. :שֶׁלֹּא יִפְּלוּ הַגְּשָׁמִים בָּהּ:

◂ תּחַתְּיִםִ שׁנְיִםִ וּשׁלְשִׁיִם ג' עֲלִיוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ

תחתים שנים ושלשים. ג' עֲלִיוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, עֶלְיוֹנִים לָאָדָם, אֶמְצָעִים לְמָדוֹֹר, תַּחְתִּיִּים לְזֶבֶל (שם):
תּחַתְּיִםִ שׁנְיִםִ וּשׁלְשִׁיִם ג' עֲלִיוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ. עֶלְיוֹנִים לָאָדָם, אֶמְצָעִים לְמָדוֹֹר, תַּחְתִּיִּים לְזֶבֶל1:
  1. סנהדרין קח :

ו,יז וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כׇּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃

◂ וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא

ואני הנני מביא. הִנְנִי מוּכָן לְהַסְכִּים עִם אוֹתָם שֶׁזֵּרְזוּנִי וְאָמְרוּ לְפָנַי כְּבָר מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ (תה' ח'):
וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא. הִנְנִי מוּכָן לְהַסְכִּים עִם אוֹתָם שֶׁזֵּרְזוּנִי וְאָמְרוּ לְפָנַי כְּבָר "מָה אֱנוֹשׁ כִּי "תִזְכְּרֶנּוּ1:
  1. תהלים ח ,ה.

◂ מַבּוּל

מבול. שֶׁבִּלָּה אֶת הַכֹּל, שֶׁבִּלְבֵּל אֶת הַכֹּל, שֶׁהוֹבִיל אֶת הַכֹּל מִן הַגָּבוֹהַּ לַנָּמוּךְ; וְזֶהוּ לְשׁוֹן אֻנְקְלוֹס שֶׁתִּרְגֵּם טוֹפָנָא, שֶׁהֵצִיף אֶת הַכֹּל, וֶהֱבִיאָהּ לְבָבֶל שֶׁהִיא עֲמֻקָּה, לְכָךְ נִקְרֵאת שִׁנְעָר, שֶׁנִּנְעֲרוּ שָׁם כָּל מֵתֵי מַבּוּל:
מַבּוּל. שֶׁבִּלָּה אֶת הַכֹּל, שֶׁבִּלְבֵּל אֶת הַכֹּל שֶׁהוֹבִיל אֶת הַכֹּל מִן הַגָבֹוּהַלַנָמּוְך; וְזֶהוּ לְשׁוֹן ,אֻנְקְלוֹס שֶׁתִּרְגֵּם טוֹפָנָא, שֶׁהֵצִיף אֶת הַכֹּל ,וֶהֱבִיאָהּ לְבָבֶל שֶׁהִיא עֲמֻקָּה, לְכָךְ נִקְרֵאת שִׁנְעָר1 שֶׁנִּנְעֲרוּ שָׁם כ ל מֵתֵי מַבּוּל2:
  1. ב"ר לח ,ז.
  2. שבת קיג :ב"ר לז ,ד.

ו,יח וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃

◂ וַהֲקִמֹתִי אֶּת בְרִיתִי

והקמתי את בריתי. בְּרִית הָיָה צָרִיךְ עַל הַפֵּרוֹת שֶׁלֹּא יִרְקְבוּ וִיעַפְּשׁוּ וְשֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ רְשָׁעִים שֶׁבַּדּוֹר (ב"ר):
וַהֲקִמֹתִי אֶּת בְרִיתִי. בְּרִית הָיָה צָרִיךְ עַל הַפֵּרוֹת שֶׁלֹּא יִרְקְבוּ וִיעַפְּשׁוּ וְשֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ רְשָׁעִים שֶׁבַּדּוֹר1:
  1. ב"ר לא ,יב .

◂ אַּתָה וּבָנֶּיך וְאִׁשְּתְך

אתה ובניך ואשתך. הָאֲנָשִׁים לְבַד וְהַנָּשִׁים לְבַד; מִכָּאן שֶׁנֶּאֱסְרוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה: (שם):
אַּתָה וּבָנֶּיך וְאִׁשְּתְך. לכאורה היה צריך להזכירם לפי גילם וקישורם המשפחתי (הוא אשתו ורק אח"כ הילדים וכו') אבל כותב את הָאֲנָשִׁים לְבַד וְאת הַנָׁשִים לְבַד; אלא שבא מִכָּאן ללמדינו שֶׁנֶּאֱסְרוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה1 ולכן מביא הזכרים לחוד והנקבות לחוד2:
  1. סנהדרין קח :ב"ר לד ,ז.
  2. סנהדרין קח :ב"ר לז ,ד. הע ' 38 .)

ו,יט וּמִכׇּל־הָ֠חַ֠י מִֽכׇּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃

◂ וּמִכָל הָחַי אֲפִלּוּ שֵׁדִים{ב"ר לא

ומכל החי. אֲפִלּוּ שֵׁדִים (ב"ר):
וּמִכָל הָחַי אֲפִלּוּ שֵׁדִים1:
  1. ב"ר לא. יג .

◂ שׁנְיַםִ מִכֹל מִן הַפָּחוּת שֶׁבָּהֶם לֹא פָּחוֹת :מִשְּׁנַיִם

שנים מכל. מִן הַפָּחוּת שֶׁבָּהֶם לֹא פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם, אֶחָד זָכָר וְאֶחָד נְקֵבָה:
שׁנְיַםִ מִכֹל מִן הַפָּחוּת שֶׁבָּהֶם לֹא פָּחוֹת :מִשְּׁנַיִם. אֶחָד זָכָר וְאֶחָד נְקֵבָה:

ו,כ מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃

◂ מֵהָעֹוף לְמִינֵהּו אוֹתָן שֶׁדָּבְקוּ בְמִינֵיהֶם וְלֹא הִשְׁחִיתוּ דַרְכָּם

מהעוף למינהו. אוֹתָן שֶׁדָּבְקוּ בְמִינֵיהֶם וְלֹא הִשְׁחִיתוּ דַרְכָּם, וּמֵאֵלֵיהֶם בָּאוּ, וְכֹל שֶׁהַתֵּבָה קוֹלַטְתּוֹ הִכְנִיס (ב"ר):
מֵהָעֹוף לְמִינֵהּו אוֹתָן שֶׁדָּבְקוּ בְמִינֵיהֶם וְלֹא הִשְׁחִיתוּ דַרְכָּם. וּמֵאֵלֵיהֶם בָּאוּ, וְכֹל שֶׁהַתֵּבָה קוֹלַטְתּוֹ הִכְנִיס1:
  1. סנהדרין קח :

ו,כא וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכׇּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאׇכְלָֽה׃

ו,כב וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃

◂ וַיַעַשַ נֹח זֶה בִּנְיַן הַתֵּבָה{ב"ר לא

ויעש נח. זֶה בִּנְיַן הַתֵּבָה:
וַיַעַשַ נֹח זֶה בִּנְיַן הַתֵּבָה1:
  1. ב"ר לא. יד .

מפרשי רש״י